פרשנות
להדיח כדי לשלוט: הדמוקרטיה מתרוקנת מתוכן
בנימין נתניהו הפך את הדחת משרתי הציבור וריסוק שומרי הסף לשיטת משטר. נאמנות לשלטון היא תנאי להישארות בתפקיד והקריטריון היחיד להיבחר אליו. הממשלה משחררת את עצמה מכפיפות לחוק ולמשפט ומהחובה הדמוקרטית לפעול לטובת הציבור. הדחת ראש השב"כ רונן בר היא כבר גלישה מובהקת לתהום דיקטטורית
לראש הממשלה, גם בדיקטטורה וגם בדמוקרטיה, יש סמכות לפטר את ראש השירותים החשאיים. אבל חשוב ההבדל: בדיקטטורה הוא לא צריך סיבה. בדמוקרטיה הוא צריך וגם חייב.
לא סתם מגמד השיח הדיקטטורי את בכירי השירות הציבורי ל״פקידים״ - לכאלה שניתן להחליף ולהעיף הביתה מתי שמתחשק, רק כי הם סומנו כלא נאמנים לשליט. בדמוקרטיה הממשלה כפופה לחוק ולמשפט. לכן עליה להפעיל את סמכויותיה בצורה חוקית — ללא שימוש לרעה, ללא שיקולים זרים, ללא ניגוד עניינים, לטובת האינטרס הציבורי הרחב. הנה, אפילו לא צריך את עילת הסבירות שמורה לנו כי במקרה הזה ההחלטה אינה סבירה באופן קיצוני.
1. ההחלטה לפטר את בר היא אקט דיקטטורי מובהק כי נתניהו לא באמת מסוגל לשכנע ב״חוסר האמון״ שלו ברונן בר. נכון שהשסע והתהום החברתיים מחלקים את הציבור בין מתנגדיו ותומכיו. אבל אם ננכה לרגע מהדיון את "ביבי או רק־לא־ביבי", אז חלק גדול מהציבור מבין שהרקע לפיטורים נעוץ בחקירות קטאר־גייט, ברצונו של בר לקדם עכשיו גם עסקת חטופים וגם ועדת חקירה ממלכתית. בעיני נתניהו זה מצדיק אי־אמון ופיטורים.
שום דבר לא מונע ממנו להמשיך ולהפקיר, להמשיך ולהילחם, להמשיך ולהימנע מוועדה ממלכתית ולקיחת אחריות. בר לא מונע ממנו, אבל הוא משקף לו, בדיוק כמו שר הביטחון והרמטכ״ל לפניו — השקפה מקצועית שונה, ערכית וביטחונית. זה מה שמצופה ממשרתי ציבור אמיתיים. להיאבק על עמדותיהם ולקבל את מרות הממשלה. אלא שנתניהו רוצה סביבו דחלילים ויס־מנים בלבד. כלבי דשבורד שמהנהנים במרץ וכל הזמן לאות הסכמה.
2. עד לפני שנה שיבח נתניהו את השב״כ כגוף סיכול הטרור הטוב בעולם. מה השתנה מאז, ישאלו אותו שופטי בג״ץ בבוא היום. ואז יתברר, מה שברור כבר עכשיו, שאין עילת פיטורים מובהקת שדגל שחור מתנוסס מעליה, שהסיבה היא אישית, פוליטית, נטועה במחוזות שאסור לשקול בקבלת ההחלטה הזו. הכשל של בר בהתרעת 7 באוקטובר אינה סיבת הפיטורים, ובוודאי שלא הצלחות הארגון מאז, שנתניהו מתפאר בהן בכל הזדמנות. בר, להבדיל מנתניהו, לקח את האחריות. הבעיה שהוא לא לבד ובתחקיר השב״כ הוזכר חלקו של הדרג המדיני. הנה עוד סיבה לנתניהו להתהפך עליו.
3. הסיבה לפיטורים נגזרת מהתפיסה המעוותת שדי ברוב בכנסת כדי שהממשלה תעשה ככל שעולה על רוחה. התפיסה הזו זכתה לרוח גבית מארה״ב, ונתניהו מאמץ משם בהתלהבות את שיח ה״דיפ סטייט״ ו״הנאמנות״.
ההבדלים בינינו לבין ארה״ב גדולים אבל נסתפק בשניים. ראשית, בישראל החוסן הפנימי הוא תנאי הכרחי לקיומנו והישרדותנו. שנית, בארה״ב שאינה תחת איום קיומי, יש חוקה, יש כוח למדינות, והיא תשרוד את טראמפ. ישראל לא בטוח שתשרוד את נתניהו.
4. נתניהו נתלה בדמוקרטיה האלקטורלית ומשליך לפח את ערכי הדמוקרטיה המהותית. הדמוקרטיה שלו ושל שרתיו מסתכמת ב"יש לנו רוב ולכן מותר לנו הכל". לפטר שר ביטחון, רמטכ״ל, ראש שב״כ, יועצת משפטית לממשלה, למנות שופטים ונציב שירות מדינה שנאמנים לשלטון. זו דיקטטורה במסווה דמוקרטיה - כי דמוקרטיה היא גם ערכים בסיסיים שחובה לכבד, גם כשהם מגבילים את השלטון.
כמו תקשורת חופשית, זכות למחאה ואפילו למרי אזרחי ללא אלימות. כמו זכויות אדם ומיעוטים, הפרדת רשויות, הצבת איזונים ובלמים שמכפיפים את השלטון לחוק ולא את החוק לשלטון. וכאן נעוץ האקט הדיקטטורי הנוסף שנתניהו וממשלתו כופים עלינו — הממשלה ושריה הם המחליטים מהו החוק, לא בג״ץ ולא היועצת המשפטית לממשלה.
לא בכדי יצחק עמית וגלי בהרב־מיארה הם הדמונים הגדולים ביותר. הם מטרות הקעקוע האולטימטיביות לדה־לגיטימציה: כדי להפקיע מהם את המעמד, הסמכות והתוקף כפרשניו המוסמכים של החוק. כמגשימי הפרדת הרשויות.
5. יריב לוין, שמחה רוטמן, דוד אמסלם, שלמה קרעי, טלי גוטליב — הם וחבריהם מצהירים מעל כל במה שהיועצת ובג"ץ פועלים בניגוד לחוק. שצריך להכניס אותם לכלא. לכאורה שרתי נתניהו אלה הם בעד ציות לחוק, וסרבני הציות לחוק הם עמית ובהרב־מיארה, השופטים האליטיסטים והדיפ־סטייט המשפטי.
אלה הם שני עמודי התיכון של ההפיכה המשטרית — אנחנו ממנים ומפטרים את מי שבראש שלנו, ואנחנו הפרשנים המוסמכים של החוק. לא היועצת ולא בג״ץ. כמו במערכון המפורסם של הגשש החיוור: אנחנו קובעים מי השחקנים, מי המאמנים, מי השופטים, מה התוצאה ומה מזג האוויר. על שתי הפלטפורמות — הפקעת המינויים/פיטורים והפקעת פרשנות החוק - גולשת ישראל לתהום הדיקטטורית.
6. אדריכלי ההפיכה מרבים לדבר בשמו של שלטון החוק. נדגים בבג"ץ שעוסק במנגנון מינוי נציב שירות המדינה. נתניהו באמצעות פרקליטו עו״ד דוד פטר טען שהחוק מסמיך את הממשלה לבחור ורשאית לעשות כן ללא מכרז. אלא שגם אם החוק מסמיך, הוא אינו מתיר לבחור כל אחד כולל סוסיו של קליגולה.
המשפט מבקש למנוע מינוי של מושחתים, פרוטקציונרים, בלתי־כשירים למרות ה"סמכות" למנותם. ולכך הוסיף רונן בר באחת מאמירותיו גם תנאי נוסף - נאמנות לממלכה ולא למלך, לציבור ולא לשלטון. ולכן המשפט הוסיף שכבות נוספות לסמכות — לבחון את ההתאמה מקצועית, את עמוד השדרה המקצועי הא־פוליטי, לקיים הליך תחרותי ועוד. בתעמולת ההפיכה יש רק חוק, אבל אין משפט. יתרה מזו, המשפט שנוסף על החוק, שנועד לפרשו ולשפרו, הוא מזימה אפלה של המשפטנים, היוריסטוקרטים ימ״ש כדי להכניע את הממשלה ואת המשילות. וזו הרגל השלישית של ההפיכה המשטרית: ההתקרבנות, השיסוע, סימון האויב.
7. דיקטטורה ניזונה מאיומים, מהפחדות. והנה בישראל התפתחה דמוקרטיה משגשגת יחסית בצל האויבים החיצוניים. לכן, חייבת הדיקטטורה את האויבים הפנימיים כדי לערערה ולהחריבה. והאויבים הפנימיים המרכזיים הם המשפט והתקשורת. ולצדם, האליטות, ההשכלה ולאחרונה גם מערכת הביטחון, במיוחד הצבא והשב״כ. רונן בר וגלי בהרב־מיארה הם המועמדים המיידיים להדחה. ואם בג״ץ ימנע את ההדחה — לא נורא, נתנפל על השופטים ונצרף אותם לרשימת האויבים הפנימיים. בעצם הם כבר שם, רק נרחיב את סעיפי האישום.
8. זהו הפרוטוקול ההונגרי, זו הבשורה של טראמפ, זו מעטפת הלגיטימציה של בנימין נתניהו. זהו חומר הבעירה שמתדלק את האמביציה שלו, את רפורמת ההפיכה המשטרית. אני צופה בו במשפטו הפלילי שמתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הוא גדוש משטמה למערכת המשפט ולתקשורת.
הלקח שלו לתקן את העוול שנגרם לו, לטענתו, הוא החובה לגוון. אלא שהפתרונות שלו רעים מהבעיה. התרופה גרועה מהמחלה. ערוץ 14 הוא מבשר הפלורליזם התקשורתי? קהלת היא התחליף למערכת המשפט? אלה הם הכיוונים שהוא מוליך אליהם.
המסוכן בפתרונות הגיוון שלו הוא הצעתו לפלורלליזם הדמוקרטי — שלטון יחיד שלו עם מיניסטרים כלוין, קרעי, אמסלם, עם שותפים כסמוטריץ׳ והבן האובד בן גביר. עם המשתמטים החרדים. ועם מלחכי פנכה שיובילו את השירות הציבורי. נציב שירות המדינה, הרמטכ״ל, ראש השב״כ, מפכ״ל המשטרה, היועצים המשפטיים.
9. אלה שלושת קודקודי ההפיכה: מינוי צייתנים כנועים ופיטורי שומרי הסף העצמאיים; הפקעת החוק והמשפט מבג"ץ והיועמש"ית לפרשנותם הבלעדית של ראש הממשלה ושריו; סימון האויבים הפנימיים כדי ללכד את הבייס ושופרות הרעל נגדם.
זהו המסלול שישראל צועדת אליו כעת. אל התהום, אל הדיקטטורה, אל מדינת הלכה פשיסטית.
