משפט שדה
הרשעת הגינקולוג מיכאל שטטמן: אונס במרמה או בתקלה
בית המשפט העליון הציע לפרקליטות למשוך ערעור על זיכוי באונס, והפרקליטות אכן משכה אותו. אבל כעבור ארבעה חודשים, אותם שופטים קיבלו את הערעור שהפרקליטות משכה ובלי להתייחס לעמדתם הקודמת הרשיעו גינקולוג בעבירה של אונס. כעת פרקליטיו של הרופא דורשים לבטל את פסק הדין
1. הערעור בוטל בהמלצת השופטים
אין ספק שבסיפור הזה אירעה תקלה משפטית קשה. והשאלות הן לא רק איך זה קרה, אלא בעיקר איך יוצאים ממנה. ושאלה נוספת הן ההשלכות שנגזרות על האמון במערכת המשפט. ובמקרה הזה על הפרקליטות ובית המשפט העליון שאחראי ישירות על האירוע.
בדצמבר 2022 שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, רפי כרמל, אריה רומנוב ושירלי רנר, זיכו מעבירת אינוס במרמה את הגינקולוג מיכאל שטטמן. מהות התיק היא גבולות התערבות המשפט הפלילי בטיפול רפואי אינטימי ובמיוחד בטיפול גינקולוגי המערב קירבה פיזית ונגיעה במקומות מוצנעים. הפרקליטות הגישה ערעור על הזיכוי.
בדיון בבית המשפט העליון, בספטמבר 2024, בפני השופטים יוסף אלרון, אלכס שטיין ויחיאל כשר, המליצו השופטים למדינה לחזור בה מהערעור. לא רק המליצו, אלא הפעילו לחץ כבד. המדינה קיבלה את ההמלצה והודיעה שהיא חוזרת בה מהערעור בעבירות המין ובעיקר מעבירת האינוס במרמה.
הודעתה הכתובה של המדינה היא חד־משמעית: "לאחר ששמעה את הערות בית המשפט הנכבד בדיון מיום 18.9.2024, מודיעה המערערת כי היא חוזרת בה מהבקשה להרשיע את המשיב בעבירות אלו".
והנה, למרבה התדהמה, ארבעה חודשים לאחר מכן, ב־23.3.2025, הרשיע העליון את הגינקולוג שטטמן באינוס במרמה. וזאת, בפסק דין שרומס בשפה קשה את קביעות הזיכוי של שופטי המחוזי. וכמובן בניגוד לעמדתם המפורשת של השופטים עצמם בדיון באולם, ותוך התעלמות מוחלטת מהודעת הפרקליטות על משיכת הערעור.
אפשר לדון בלגיטימיות של שינוי העמדה, אבל אין מחלוקת על התקלה שעליה מסכימים כולם, כולל שופטי עליון בדימוס: בפסק הדין המרשיע אין זכר למהפך. לא לדיון באולם, לא להודעת הפרקליטות. פסק הדין המרשיע נכתב ללא מילת הסבר על השינוי הקיצוני שחל בעמדת השופטים.
2. האם בית המשפט יודה בטעותו?
הסנגורית עו"ד אירית באומהורן צירפה אליה את עו"ד פרופ' יניב ואקי ממשרד חן־יערי־ואקי, והשניים יצאו למאבק נגד פסק הדין המרשיע. "ישנם רגעים שבהם נכון לעצור ולהודות בטעות. מערכות אכיפה ומשפט הגונות וחפצות צדק נבחנות ביכולתן להכיר בכשלים, לשאת באחריות, ולתקן את אשר עוות", כתבו השניים שמחפשים את המסלול המיטבי לתקוף את ההרשעה.
מכיוון שלא ניתן לערער על פסק דין של העליון, נבחרו שלוש דרכי פעולה: בקשה לדיון נוסף; בג"ץ נגד סמכות בית המשפט; בקשה לביטול פסק הדין.
מסלול הבג"ץ: מתעוררת כאן שאלה מרתקת של סמכות העליון להכריע בערעור שלמעשה נמחק. "האם מוסמך בית המשפט להכריע בערעור פלילי שהגישה המדינה לאחר שזו חזרה בה ממנו באופן מפורש?", שואלים ואקי ובאומהורן, "שאלה זו לא נדונה בפסיקה ולמיטב ידיעת המבקש, זוהי הפעם הראשונה שבה הורשע אדם בעקבות ערעור המדינה לאחר שהיא בעצמה חזרה ממנו".
עולה כאן בעקיפין שאלת הפרדת הרשויות – האם העליון לא פולש כאן לתחומי אחריותה של הפרקליטות שהיא הריבון בהחלטות על הגשת כתבי אישום ומשיכתם. התשובה טמונה בחוק סדר הדין הפלילי: המדינה יכולה לחזור בה מהערעור, אולם כשההליך החל, עליה לבקש את בקשת בית המשפט. לבקש, לא להודיע.
מסלול "דיון נוסף": להצדקת דיון נוסף בהרכב מורחב צריך להצביע על קושי משפטי מיוחד. הפיכת זיכוי של המחוזי בערעור באמצעות ביטול מסקנותיו לא נכנסת לגדר הקשיים המוכרים לקבלת 'דיון נוסף', אבל הסנגורים מנסים את כוחם: "לא ידוע על מקרה שבו הורשע אדם בערעור לאחר שהמדינה חזרה בה – ומכאן חשיבותו העקרונית של מקרה זה".
3. פגיעה באמון במערכת המשפט
נדמה ששני מסלולים אלה – בג"ץ ו"דיון נוסף" - הם נמוכי היתכנות. דרך המלך היא בקשה מוסכמת לביטול פסק הדין. בקשה מוסכמת שתוגש בידי שני הצדדים - הסנגורים והמדינה. אבל אם חשבתם שהפרקליטות תאמץ את המסלול הזה (לאחר שהיא חזרה בה בכתב מהערעור) – טעיתם. התסבוכת הזו נערמה לפתחו של השופט התורן חאלד כבוב שביקש את תגובת המדינה.
עו"ד שוש שמואלי, סגנית מנהל מחלקת הבג"צים, סימנה כבר דרך לחזור בה מן החזרה כי "עודנה סבורה כי העובדות מבססות עבירות של אינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה...". אבל, בהגינותה היא מכירה ב"נסיבות המיוחדות והחריגות של המקרה דנן". אבל, במקום שהיא עצמה תיזום בקשה משותפת לביטול פסק הדין, היא מפנה את הסנגורים לבקש את הביטול. שהסנגורים יגישו, זו הבעיה שלהם.
הסניגורים זועמים על עמדה זו. "המדינה מסרבת, באופן בלתי מובן ובלתי רגיל, להשמיע עמדה ברורה ומפורשת... שתיקה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובתה של המדינה לפעול בהגינות ובתום לב, במיוחד כאשר מדובר בזכויות יסוד ובהליך בעל השלכות מהותיות".
ביום חמישי, לאחר שנואשו משיתוף פעולה של המדינה, הגישו הסנגורים בקשה לביטול פסק הדין להרכב העליון שהרשיע. ועכשיו נותר לראות אם ההרכב ייעתר להם, או סביר יותר, יבקש שוב את תגובת המדינה בתקווה שהפעם תתקבל תשובה נחרצת יותר – כן או לא.
4. מה גרם לתקלה המוזרה?
זה הזמן לצאת מהפרוצדורות המשפטיות ולהבין את האירוע במונחי שכל ישר והשלכות רוחב. לשאלה מה גרם לתקלה לא הגיבה דוברות בתי המשפט מכיוון שמדובר בהליכים תלויים ועומדים.
תשובה משוערת היא פשוט טעות אנוש. איכשהו בקשת החזרה של הפרקליטות לא הוכנסה לתיק. אפשרות נוספת היא שהם היו מודעים לה אבל החליטו להתעלם ממנה כיוון ששינו את דעתם לגופו של עניין - מזיכוי להרשעה באונס. האפשרות הזו קיימת אלא שאז היו חייבים לציין את שרשרת האירועים הזו בפסק הדין ולא להעלימה כליל. מדובר באירוע מהותי ביותר בחיי התיק שלא ניתן למחוק מההיסטוריה שלו.
זווית חשובה בדיון היא זו של הגינקולוג ושל המטופלות. לאחר זיכוי פה אחד במחוזי, לאחר לחץ השופטים על המדינה לחזור בה, לאחר הודעת הפרקליטות על משיכת הערעור – כל אלה יצרו אצל ד"ר מיכאל שטטמן הסתמכות שגיהינום ההרשעה באונס מאחוריו.
ומדובר כאן בהסתמכות על שופטים ופרקליטות שגם מזכים (במחוזי), גם לוחצים (בעליון) וגם מודיעים (פרקליטות) על ביטול ההרשעה באונס. ואחרי כל אלה העולם מתהפך עליו. איך אפשר בעתיד לסמוך על מערכות המשפט אם הן חוזרות בהן כלאחר יד. ומדוע הפרקליטות לא מובילה את בקשת הביטול? כדי לא להרגיז את העליון? כדי להגיע בסוף להרשעה לאחר שחזרה בה?
לטווח הארוך זהו גול עצמי, פגיעה באמינותה, בעמדותיה, בעקביותה. היא יכלה לסרב להמלצת השופטים לחזור בה ולהודיע להם שהיא עומדת על הערעור, ושיכתבו פסק דין. משלא עשתה כן עליה להיות עקבית ולא לגמגם ולהסס. להוביל את בקשת הביטול המוסכמת.
5. אתיקה של גינקולוגים
וכמה מילים לגבי המקרה עצמו. אין טענה שהרופא הגינקולוג ביצע את המעשים לצורכי סיפוקו שלו, אלא האם פעולת העיסוי הידני הפנימי שביצע במטופלת היא פרקטיקה רפואית מקובלת או לא. העליון בערעור קבע שלא. לשם כך הוא מצטט כמה חוות דעת. למשל: "ד"ר יצחק בן ציון שהעיד כי אינו מכיר שיטה של עיסוי דגדגן של אישה כדי להביאה להרפיה לצרכי בדיקה גינקולוגית".
וצריך לקרוא את מה שכותב השופט אלכס שטיין, שכתב את פסק הדין המרכזי: "המתלוננת ביקשה מהמשיב שיבדוק כי אין בה פגם אנטומי־פיזי שמונע ממנה ליהנות מקיום יחסי מין עם בעלה. המשיב ביצע תנועות סיבוביות באיבר מינה, בקצב הולך ומתגבר עד שהביאה לפורקן מיני".
הפעולה של הרופא, שמוסכם שלא נעשתה לסיפוקו שלו, נתנה את המענה למצוקה שהביעה המטופלת. לפיכך, כך נדמה, ייתכן שצריך להמיר פה את הגרזן הפלילי בדין משמעתי וחידוד נהלים ואתיקה של גינקולוגים.
