אין ולא יהיו One Man Show כמו עו"ד רם כספי
עורך הדין רם כספי הלך אתמול לעולמו בגיל 86. משה גורלי על המשפטן הבכיר ששכל ישר וחוכמת חיים אפשרו לתבונת הלייזר שלו להבקיע ולפצח סוגיות מורכבות, ושכוחו הגדול לא היה בסעיפים ובראיות אלא בפתרונות
כאשר החלו חקירות נתניהו להבשיל לאישומים והאישומים למשפט, עו"ד רם כספי, שהלך אתמול לעולמו, היה כמובן בסביבה כדי לייעץ. גם לראש הממשלה, אבל גם לכל מי שרצה לשמוע. "יש כאן לכל היותר שתי עבירות של הפרת אמונים בתיקי 1000 ו-4000", אמר, "השוחד ב-4000 ותיק 2000 ייגמרו בזיכוי".
ומאז, ככל שהמשפט מתגלגל לאטו, מתברר שכספי היה בכיוון הנכון. כספי לא ממש זקוק להכרת הראיות לאישוש מסקנותיו. לרוב עמדו לרשותו שכל ישר וחוכמת חיים שאפשרו לתבונת הלייזר שלו להבקיע ולפצח סוגיות מורכבות.
לאורך שלושים שנות עיסוקי בתקשורת משפטית, כספי היה תמיד הכתובת לתובנות מקוריות שמפרקות את הג'יבריש המשפטי לכותרת בהירה ומפוכחת. שלא תהיה טעות – הכותרות שלו נועדו לשרת את הלקוחות שלו, שלרוב נמנו עם תשלובת ההון-שלטון, אבל הן בהחלט סייעו לאתגר את עמדות הפרקליטות ש"נטפלת" ללקוחותיו על לא עוול בכפם. במיוחד תיעב כספי את התזה של "ניגוד עניינים", אחת מבסיסי עבירת "הפרת אמונים" שאיימה תדיר על לקוחותיו, ונגדה הטיף בלהט של קאטו הזקן מעל כל במה אפשרית.
כספי נחרת בתודעה בפרשות והקשרים ציבוריים כמו "קו 300", "שיטת השקשוקה", "פרשת פולארד" "הפגישה הלילית". בקו 300 רקח ביחד עם עו"ד יעקב נאמן את הפתרון המקורי של חנינת אנשי השב"כ. הבדיחה שנפוצה אז הייתה שמדובר בעוד קומבינה של "הרצוג פוקס נאמן" כשמה של הפירמה המפורסמת. הרצוג היה חיים הרצוג, נשיא המדינה שחתם על החנינות, נאמן היה נאמן וה'פוקס' (שועל בלעז) היה כספי. אגב הפתרון התקדימי של חנינה לפני משפט אומץ בידי היועץ המשפטי דאז יוסף חריש והוכשר בידי בג"ץ ברוב של הנשיא מאיר שמגר והשופטת מרים בן פורת מול דעת מיעוט של השופט אהרן ברק.
בפרשת הפגישה הלילית, הורשע כספי בהדחת עד כדי להטותו מעדות נגד לקוח שלו, יו"ר אגד שלמה עמר. כספי נידון לשמונה חודשי מאסר על תנאי. "שיטת השקשוקה" הוא סרט תיעודי של מיקי רוזנטל. השם נגזר מדברים של רם כספי שייצג את החברה לישראל שבשליטת משפחת עופר מול המדינה במו"מ על רכישת "צים". כספי סיפר שלקחו את הצעות המחיר השונות ועשו מהן "שקשוקה" – מחיר הנמוך ביחס לשווי האמיתי, כנטען בסרט.
כספי ייעץ לראשי ממשלה בלי הבדל מפלגה והשקפה. החל בדוד בן גוריון (כחבר כנסת), דרך שמעון פרס ועד בנימין נתניהו. הוא הרבה לקונן שלא מפקידים בידיו את המשאים ומתנים לשלום עם הפלסטינים, אלא מסתפקים בו רק להתרת פלונטרים משפטיים. היה לו ביטחון מלא בשכל הישר שלו שיוכל לסלק את כל המכשולים שמערימים על השלום המיוחל. ב-2002 כתבה שרה ליבוביץ-דר ב"הארץ" שהצטרף לשיחות בלונדון עם אנשי ציבור פלסטינים. "עד עכשיו לא פניתי לאף אחד", אמר כספי, "התביישתי. חיכיתי שהם יפנו אליי. רק חברים קרובים ידעו שאני מת לנהל את המו"מ עם הפלסטינאים".
כספי היה בשיאו בשנים שלעורכי הדין היה מעמד על של כוכבים זוהרים בשמיה של החברה הישראלית. ומעל כולם בלטו שלושה: אמנון גולדנברג, יגאל ארנון ורמי כספי. אבל, בעוד ששני הראשונים השכילו להקים ולהנהיג משרדי ענק, לכספי היה משרד קטן שלא באמת התפתח. בעיקר בגלל אופיו הדומיננטי שסיכל מיזוגים משמעותיים, ובעיקר סיכל צמיחת כוכבים לצדו. מבחינה זו כספי היה "הצגת יחיד". כוחו הגדול לא היה בסעיפים ובראיות אלא בפתרונות. שקשוקה או לא, הוא היה הופך בעיות לפתרונות ולא להיפך כמקובל אצל משפטנים רבים. זו הסיבה שזכה להצלחה אצל פוליטיקאים ולקוחות עסקיים. לצד השכל (המשפטי והמעשי) הישר הוא ניחן בקסם אישי רב. ביכולת מופלאה לנהל משא ומתן שהיה מצעיד את בעלי הפלוגתא שלו לבריכות הדבש שבהן הטביע אותם. תמיד בחן, פרגון, מילה טובה, ובדיחה ומעשייה לקינוח. בשנים האחרונות הוא קצת נעלם מנוף משפיעני המשפט. במקביל, התקשה להסתגל למהפכות הטכנולוגיות בחיינו. פעם סיימתי אתו שיחה ב"אשלח לך למייל". "בסדר", השיב, "אבל רק מחר בבוקר כשאהיה במשרד אוכל לראות".
בפברואר 2025 נפטרה רעייתו אתי. עכשיו, לאחר חמישה חודשים נאסף והצטרף אליה בעלה. קטונתי מלקבוע קשר בין האירועים, לבד מסמיכותם. כספי, מבחינות רבות, היה עוף מיוחד בג'ונגל העורך דיני. אין ולא יהיו ONE MAN SHOW כמוהו.
