גם המטפלים זקוקים לכיפת ברזל
מאות אלפי ישראלים פנו לסיוע נפשי מאז 7 באוקטובר, אך מאחורי כל טיפול עומדים אנשי מקצוע שנושאים מדי יום את כאבם של אחרים. השקעה במטפלים אינה רק מחווה של הערכה – היא תנאי לחוסן הלאומי ולהחלמתה של החברה הישראלית
כבר כמעט שלוש שנים שהמציאות הישראלית היא מציאות של חירום מתמשך. מלחמה שמתגלגלת מחזית לחזית, גיוסי מילואים שאינם מסתיימים, חטופים שחזרו אחרי הרבה יותר מדי זמן ואי־ודאות שהפכה לשגרת חיים. התרגלנו לדבר על חוסן לאומי, אבל יש חזית אחת שעדיין כמעט אינה זוכה לתשומת הלב הראויה: החזית של המטפלות והמטפלים.
המציאות הביטחונית הביאה עמה גל חסר תקדים. מאות אלפי ישראלים פנו לסיוע נפשי, ומעגל הטיפול נוגע כיום כמעט בכל בית. מאחורי כל תהליך טיפולי עומד אדם אחד שמחזיק את כאבו של האחר – מישהו שאפשר להניח אצלו את הדברים הקשים ביותר, מתוך ידיעה שהם יוחזקו בבטחה. אנשי המקצוע, המומחים לטראומה, היו הראשונים להירתם ולא עזבו מאז. אליהם מגיעים הסיפורים שאי אפשר לספר סביב שולחן השבת, הפחדים שאין להם מילים והזיכרונות הקשים. הם שומעים, מכילים ומלווים.
אלא שגם צוותי הטיפול עצמם חיים במציאות הישראלית. הם נדרשים להיות איתנים עבור אחרים, בזמן שבחוץ שום דבר אינו יציב. כשהאזעקה נשמעת, היא נשמעת גם בביתם. כשבני משפחה נקראים למילואים, גם הם מתמודדים עם המציאות הזאת. הם מלווים מטופלים במשך שעות, ואז חוזרים הביתה לאותן כותרות ולאותה אי־ודאות. כך, יום אחר יום, שעה אחר שעה, כבר כמעט שלוש שנים. זו אינה רק שליחות – זו שליחות הכרוכה בעומס נפשי מתמשך.
המחקרים ממחישים את עומק האתגר. במחקר שנערך באוניברסיטת חיפה בשיתוף עמותת "לב בטוח" נמצא כי יותר מ־60% משורדי המסיבות פיתחו תסמיני PTSD חריפים. וזו רק אחת מקבוצות האוכלוסייה שנפגעו. מאחורי כל נתון כזה עומדות שעות רבות של טיפול, ומאחורי כל טיפול עומדים צוותי הטיפול.
מי שמכיל טראומה של אחרים, יום אחר יום, חשוף בעצמו לטראומה משנית ולשחיקה. גם הוא זקוק למרחב של עיבוד, למנוחה ולהתרעננות. מי שנותן בלי להתמלא, בסופו של דבר כבר אין לו ממה לתת. לכן השקעה במטפלים אינה מותרות ואינה רק מחווה של הערכה. היא חלק מהחוסן הלאומי של ישראל, וצריכה להיות השקעה מתוכננת, בדיוק כמו תקציב או תוכנית עבודה. כפי שאיש אינו מעלה על דעתו לוותר על תחזוקת מטוסי חיל האוויר או על אימוני כוחות הביטחון, כך גם מערכת בריאות הנפש זקוקה לתחזוקה מתמדת של אנשיה.
הזמן לכך הוא עכשיו. הסתיו מתקרב, ואיתו ימי הזיכרון והחגים, שמציפים מחדש את הפצעים של רבים. הביקוש לטיפול יגדל, והחברה הישראלית תזדקק למטפלות ולמטפלים שלה נוכחים, יציבים ופנויים. ההחלמה הישראלית לא תימדד רק בשיקום היישובים, בחזרת המפונים או בהתאוששות הכלכלה. היא תימדד גם ביכולת שלנו לרפא את הפצעים השקופים.
כיפת ברזל פועלת בשקט, ורק כשהיא נדרשת מבינים עד כמה הכול נשען עליה. כך פועלים גם צוותי הטיפול. הם כיפת הברזל של הנפש הישראלית.
עו"ד אפרת אטון היא מנכ"לית עמותת "לב בטוח", המעניקה סיוע נפשי לשורדי מסיבות 7 באוקטובר ולבני משפחותיהם
