האם דווקא התעשיינים הם אלה שימנעו את יציאת ישראל מאמנת האקלים של האו"ם?
התאחדות התעשיינים, שפועלת לאורך שנים להחלשת רגולציה סביבתית, מזהירה כעת באופן חריג כי פרישה מהאמנה - כפי שמקדמת השרה להגנת הסביבה עידית סילמן - עלולה לפגוע קשות ביצוא, להרחיק השקעות, לחסום גישה לשוק האירופי ולהוציא חברות ישראליות משרשראות אספקה גלובליות
התנגדות מכיוון לא צפוי? רון תומר, יו״ר התאחדות התעשיינים בישראל, פנה אתמול (ב׳) לראש הממשלה בנימין נתניהו, והפציר בו שלא לתמוך בכוונתם של השרה עידית סילמן להסיר את ישראל מרשימת המדינות החברות באמנת האקלים של האו״ם. לדברי תומר, החלטה שכזו, אילו תתקבל, עלולה ״להסב נזק אסטרטגי וכלכלי למשק כולו, ובעיקר ליכולת התחרות של ישראל בשוק הגלובלי״. זאת, שעה שהפחתת פליטות הפכה לדבריו ״לתנאי סף לכניסה למרבית השווקים המערביים. פרישה מהסכם פריז לא רק תהפוך את ישראל למדינה היחידה למעט ארה״ב שאינה תחת ההסכם, אלא שאף עלולה להביא לבידוד הכלכלה הישראלית ולהציב את היצואנים הישראלים בעמדת נחיתות משמעותית למול התחרות הבינלאומית. לפי שעה ישנה התנגדות נרחבת של מומחים לנטישת הבמה הבינלאומית בנושא.
בשבוע שעבר יזמו במשרד החוץ דיונים שמטרתם לבחון את האפשרות לפרוש מהסכם האקלים של האו״ם, זאת במטרה לרצות את נשיא ארה״ב, המכנה את שינויי האקלים ״מתיחה״ ופועל להרחבת השימוש בדלקים מזהמים המגבירים את פליטות גזי החממה ואת התרחשותם של אירועי קיצון אקלימיים הרסניים ברחבי העולם. במשרד בחוץ דרשו את התייחסות המשרד להגנת הסביבה לכך, והשרה להגנת הסביבה עידית סילמן טענה כי הורתה לגורמי המקצוע במשרדה לבחון פרישה מהאמנה, תוך שהיא משתלחת באו״ם. אילו תושלם בחינת המשרדים את הנושא, הנושא יעבור להחלטתו של ראש הממשלה נתניהו. סילמן ביקשה מאנשי המקצוע במשרדה ״לנסח נייר עמדה מקצועי״ בנושא, לאחר שמיקדה את השתלחותה ביחס של האו״ם לישראל תוך התעלמות מנושא האמנה, אולם במשרדה מתנגדים לאותה יוזמה ולא נמצאו אנשי מקצוע שביכולתם לתמוך באותו רצון או להגדירו כדיון ״מקצועי״.
הסכם האקלים המרכזי של האו”ם הוא הסכם פריז משנת 2015, שנחתם במסגרת אמנת המסגרת של האו”ם לשינויי אקלים (UNFCCC). מטרתו העיקרית היא להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-2 מעלות צלזיוס מעל רמות הטרום-תעשייתיות, עם שאיפה ל-1.5 מעלות בלבד. בשנת 2016 נכנס לתוקפו הסכם פריז, בחתימת 195 מדינות כולל ישראל, במטרה לייצר מסגרת נורמטיבית להפחתה גלובלית של פליטות גזי חממה. המדינות השונות מתחייבות להגיש אחת לחמש שנים תוכנית להפחתת פליטות (NDCs) ונמצאות תחת מעקב של האו״ם בנושא.
כ-195 מדינות חברות באמנת המסגרת של האו״ם לשינויי אקלים, והיחידות שלא אישרו את ההסכם הן איראן, לוב, תימן, עירק, אריתריאה ודרום סודן. בטורקיה לאמנה מעמד חלקי. בשנה שעברה הודיע נשיא ארה״ב דונלד טראמפ על פרישה מההסכם. מדינות רבות, כולל בולגריה, קנדה, צרפת, נורבגיה ופפואה גינאה החדשה, גינו את הפרישה האמריקאית אך אישרו מחויבותן להסכם. אילו ישראל תחליט לפרוש ממנו גם היא בעקבות ארה״ב – היא תהיה הראשונה ויתכן כי היחידה לעשות זאת.
למרות ההתחייבויות, הפליטות הגלובליות ממשיכות לעלות, וההסכם אינו כולל אכיפה מחייבת אלא מסתמך על רוח ההתנדבות במדינות השונות והצהרותיהן. בישראל אמנם קיימות החלטות ממשלה רבות בנושא, אולם הן לא מיושמות במלואן, ולפי מבקר המדינה בעוד ישראל מדשדשת בתחום, במשרד האוצר בולמים באופן עקבי עמידה בהתחייבויות או התקדמות לעבר הפחתת פליטות. ישראל, לעת עתה, כושלת בהפחתת פליטות מדי שנה, וכך גם במעבר לאנרגיה נקייה. בשנה שעברה, תחת ממשלת נתניהו, ישראל לא הגישה תוכנית לאו״ם ולא עמדה במחויבות שלה.
1 צפייה בגלריה
נשיא התאחדות התעשיינים, ד"ר רון תומר. לדבריו, פרישה מהאמנה עשויה "בסבירות גבוהה מאוד לסמן את ישראל כמדינה פחות מחויבת ולגרור אחריה חסמים בכניסה לשוק האירופי"
(צילום: איתי ומנחם רייס)
התאחדות התעשיינים מרבה להתנגד ליוזמות אקלימיות ולדרוש לרכך רגולציה סביבתית, אולם כעת מתריע תומר על הסכנות הנשקפות לישראל אילו תפרוש מההסכם. ישראל לא עומדת כלל בהתחייבויותיה בתחום, אולם חתימתה על האמנה ושיתוף הפעולה שלה עם הנעשה ברמה הגלובלית, מאפשר למגזר העסקי לסחור ולקיים שיתופי פעולה במדינות אשר פועלות להפחתת פליטות ויישום ההסכם.
לדברי תומר, פרישה מהאמנה עשויה ״בסבירות גבוהה מאוד לסמן את ישראל כמדינה פחות מחויבת ולגרור אחריה חסמים בכניסה לשוק האירופי״, לאחר שבאירופה הוטלו מכסי פחמן, וצוותים ממשלתיים פועלים מול האיחוד להכרה במס הפחמן הישראלי – אשר חורג מכללי האיחוד, במטרה לתקפו עבור הסחר למול אירופה. עוד מתריע תומר מפני פגיעה בשרשראות האספקה. לדבריו, חלק הולך וגדל בקרב החברות הבינלאומיות מחילות כיום מדיניות אקלימית כחלק מתנאי הסחר מולן, כך שפרישה רשמית מהסכם פריז עלולה לפגוע בפעילות התעשייה מול שותפים אלו, שכן הם ימנעו מלחתום על חוזים עם ספקים שלא עומדים ביעדי הפחתת הפליטות. כך עשויות חברות להיות ״מנופות מחוץ לשרשראות האספקה של ענקיות הטכנולוגיה והתעשייה״.
תומר אף מתריע מפני פגיעה בהשקעות וקשיים במימון פרטי, שכן מוסדות פיננסיים רבים מפנים את הונם להשקעות ירוקות, וכך עלול להיפגע מעמדן ודירוגן של חברות ישראליות, מה שיקשה על גיוס הון. שעה שהחוק האירופי מתנה גישה למסלולי מימון בהצגת תוכניות מעבר לאיפוס פליטות, גם מענקים עשויים להימנע מחברות ישראליות וכך גם תוכניות תמריצים יוקרתיות דוגמת תוכנית ״הורייזון״ עלולות להפסיק להשקיע בשותפות המדעית-טכנולוגית של ישראל ואירופה ולצמצם את ההשקעות במו״פ הישראלי.
שר החוץ, גדעון סער, מסרב להשיב לשאלה האם בכוונתו לקדם את פרישת ישראל מהאמנה. לפי דוברו של סער, במשרד מתקיימים ״דיונים לגבי שורה של ארגונים שעושים חשיבה מחודשת לגביהם״. כלומר, לא רק הסכם פריז עומד על הפרק, ומשרדו של סער ביקש חוות דעת ממשרדים שונים בנוגע לאמנות וחברות בארגונים בינלאומיים במטרה להכריע האם להמשיך את שיתוף הפעולה עמם.
