הגיע הזמן להפסיק לסנן מועמדים לפי התואר שלהם
עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית, אלפי צעירים נכנסים לכיתות מתוך ציפייה שהתואר יפתח להם דלת לקריירה. הם ישקיעו שנים, ישלמו שכר לימוד ויוותרו על הכנסה. חלקם בחרו במסלול מתוך חלום או עניין, ואחרים יודעים שבמודעות הדרושים עדיין מחכות להם שתי מילים: "תואר חובה”.
שתי המילים האלה משפיעות על החלטות חיים של דור שלם. הגיע הזמן שהמעסיקים שכותבים אותן יסבירו למה.
מדי שנה חוזרות התלונות של התעשייה על האקדמיה: הבוגרים חסרי ניסיון, התכנים אינם מעודכנים והלימודים רחוקים מהעבודה בפועל. אבל אותם מנהלים ממשיכים להשתמש בתואר כתנאי כניסה אוטומטי. הם מבקרים את המוצר, ומחייבים את המועמדים לקנות אותו.
מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מאת ירדן קידר, מצביע על כך שבמקצועות רבים, הפרמיה בשכר שמעניק התואר אינה נובעת בהכרח מכישורים יישומיים שנרכשו בלימודים, אלא גם מכך שמעסיקים משתמשים בו כאות איתות (Signal) וכמסנן בירוקרטי. כל עוד מעסיקים דורשים תואר בלי לבדוק אם הוא נחוץ, הם מעניקים לאקדמיה הגנה מפני הביקורת של עצמם. למה לשנות את המסלול, אם שוק העבודה ממשיך לדרוש את התעודה?
למוסדות אקדמיים תפקיד חשוב במחקר, בפיתוח ידע ובהקניית חשיבה עמוקה. לצד זאת, מסלולים שמבטיחים אופק מקצועי צריכים להיבחן לפי הרלוונטיות שלהם לעבודה. יוקרה ומסורת אינן פוטרות אותם מהצורך לעדכן תכנים ולשלב התנסות מעשית.
בעידן ה-AI, הדרישה הזאת דחופה עוד יותר. כלי בינה מלאכותית משנים הגדרות תפקיד ותהליכי עבודה בקצב מהיר, והאקדמיה מתקשה להדביק אותו. החברות והתאגידים מעצבים מקצועות חדשים, ולכן קורס בחירה בחדשנות אינו יכול לפצות על תוכנית לימודים שנותרה מאחור.
האחריות לעיצוב עולם העבודה נמצאת גם בידי המעסיקים, אך השינוי לא יגיע כל עוד ימשיכו לתגמל את התעודה בלי לבדוק מה עומד מאחוריה.
במקצועות שבהם נדרשים השכלה ורישוי, לתואר יש הצדקה ברורה. במשרות אחרות צריך לבחון את הדרישה מחדש. כשמעסיק מחפש יכולת ניתוח, כתיבה, ניהול פרויקט או פתרון בעיות, עליו להסביר מדוע רק בוגר תואר רשאי להוכיח את התאמתו.
מועמד שלמד בעצמו, צבר ניסיון ובנה תיק עבודות עשוי להתאים לתפקיד, אך מסנן התואר עוצר אותו עוד לפני שהארגון פוגש אותו. מנגד, מועמד בעל תואר עובר את הסף גם כשיכולתו לבצע את העבודה אינה ידועה. בנינו מערכת שסופרת שנות לימוד לפני שהיא בודקת יכולת.
גם תואר וגם הכשרה מקצועית צריכים לעמוד במבחן הרלוונטיות. על המעסיק להגדיר מה צריך לדעת ולעשות בתפקיד ולבנות דרך אמינה לבדוק זאת.
פתיחת שנת הלימודים היא הזדמנות למעסיקים לבחון מחדש את דרישות התואר במודעות הדרושים. היכן שהוא חיוני, יש להשאירו; היכן שאפשר להוכיח התאמה באמצעות ניסיון, תיק עבודות או מבחן מעשי, יש לפתוח את האפשרות הזאת במפורש.
אבי שניר
(צילום: סהר ירושלמי)
במקביל, יש לעבור להערכה מבוססת משימות. תנו למועמדים משימה מעולם העבודה ובדקו כיצד הם מגדירים בעיה, משתמשים במידע ומסבירים החלטות. אם התפקיד כולל כלי AI, בחנו כיצד הם מאמתים את התוצרים ומזהים טעויות. דרשו הוכחת יכולת מכל המועמדים, גם מבעלי התואר.
לבסוף, קחו אחריות על ההכשרה. הגדירו מה העובד צריך לדעת ביום הראשון ומה אפשר ללמוד תוך כדי עבודה. אפשר להיעזר בגופי הכשרה, אך יש למדוד את תוצאותיהם לפי יכולת מקצועית, השתלבות וביצועים לאורך זמן. גם תעודת הכשרה אינה פוטרת מהוכחת ערך.
כמה מהצעירים שנרשמים היום לתואר עושים זאת משום שהמעסיקים חסמו בפניהם כל דרך אחרת? אם אתם מאמינים שיכולת חשובה, תנו לה מסלול כניסה. אם אתם דורשים ניסיון מעשי, בדקו אותו. ואם אתם מתלוננים שהאקדמיה אינה מכינה את העובדים הדרושים לכם, הפסיקו להפוך את התעודה שלה לתנאי קבלה אוטומטי. הקריאה הזאת מופנית גם למדינה כמעסיקה: כל דרישת תואר צריכה הצדקה מקצועית.
השינוי מתחיל במודעת הדרושים הבאה שלכם.
אבי שניר הוא מייסד ומנכ"ל Elevation
