תביעה נגד אוניברסיטת בר אילן: יש לבטל ההחלטה למנוע כניסת סטודנטית שעוטה ניקאב
האוניברסיטה אסרה כניסת סטודנטית לקמפוס לאחר שזו החלה לבוא בכיסוי פנים שבו רק חריץ לעיניים - זאת משיקולי ביטחון ותקשורת לימודית. במסגרת התביעה מרכז עדאלה טוען שמדובר בפגיעה בזכויות חוקתיות, כי לא היו כל הפרעות ללימודים וכי ניתן להגיע להסדר זיהוי
מרכז עדאלה, ארגון ערבי ישראלי למען זכויות אדם, הגיש השבוע תביעה לביטול החלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב - נגד החלטתה של אוניברסיטת בר אילן למנוע מסטודנטית להמשיך בלימודיה בעקבות החלטתה לעטות ניקאב. מדובר בכיסוי פנים שמותיר רק חריץ לעיניים. העתירה מעלה שאלה חוקתית שמעסיקה מדינות דמוקרטיות רבות על איפה עובר הגבול בין צניעות ליכולת הזיהוי.
אוניברסיטת בר אילן הודיעה ביום 4.5.25 לסטודנטית חלא עודה, שלומדת לתואר ראשון באופטומטריה, כי נאסר עליה להשתתף בשיעורים או לשהות בקמפוס כל עוד היא עוטה ניקאב. היא נימקה החלטתה בשיקולי "איכות ההוראה", "אינטראקציה לימודית וחברתית" ו"זיהוי לצורכי ביטחון וחובות אקדמיות". לטענת עדאלה, למרות מאמצי התובעת למצוא פתרון מידתי "האוניברסיטה דבקה בעמדתה להדירה מהלימודים אך ורק בשל לבושה".
בתביעה שהוגשה ע"י עורכת הדין לובנא תומא ממרכז עדאלה צוין כי עודה קיבלה החלטה אישית במהלך לימודיה לעטות ניקאב באופן רציף ועקבי, כחלק מביטוי של זהותה הדתית. "התובעת מעידה כי השבועות הראשונים בלימודים לאחר עטיית הניקאב עברו באווירה רגילה. לא נשמעו טענות מצד מרצים או סטודנטים, והיא המשיכה להשתתף בשיעורים כרגיל. היא אף נשאה בפני כיתתה הרצאה אישית על משמעות הניקאב עבורה, מקורו הדתי, והאופן שבו הוא מסייע לה דווקא להרגיש נוכחת".
בתביעה נטען כי במהלך תקופה זו "לא היה קושי אקדמי שנגרם עקב עטיית הניקאב; ולא היה כל קושי בזיהוי ומכאן שהחלטת האוניברסיטה נשענה על ריק עובדתי". במסגרת התביעה גם הובאו דוגמאות ממוסדות אקדמיים אחרים בישראל בהם לומדות נשים העוטות ניקאב תוך שימוש בנהלי זיהוי פשוטים באופן מוסדר וללא כל פגיעה בסדרי הלימוד.
במישור המשפטי, עו"ד תומא טוענת כי החלטתה של אונ' בר אילן פוגעת בזכויותיה החוקתיות של עודה, ובהן הזכות לכבוד, לאוטונומיה ולחופש ביטוי, ומתבססת על אפליה מובהקת הנגזרת מזהותה המגדרית והדתית של התובעת. "אין בדין הוראה המסמיכה מוסד להשכלה גבוהה להגביל לבוש דתי, או להתנות נגישות להשכלה גבוהה בוויתור דתי־זהותי". התובעת, חלא עודה, אמרה כי "עבורי, הזהות הדתית היא קו אדום שאינני מוכנה שיפגעו בו בשום תירוץ".
מאוניברסיטת בר אילן נמסר: "האוניברסיטה מכבדת כל אדם באשר הוא, לרבות בחירתו לקיים את דתו ומנהגיו. באוניברסיטה קיימת חובת גילוי פנים בשיעורים, במרחבים הפתוחים ובפעילות האקדמית, מטעמים פדגוגיים וביטחוניים. הנושא הובהר לחלא עודה עוד בטרם קבלתה ללימודים".
