"חיסכון לכל ילד": ההזדמנות הפיננסית שנחסמה ולמה המדינה חייבת להתערב
הכשל המרכזי בתוכנית "חיסכון לכל ילד" הוא כליאת כספם של מאות אלפי ילדים במסלולי בנק נחותים, ללא יכולת להעבירם למסלולים רווחיים יותר. מצב זה יוצר פער של עשרות אלפי שקלים ומנציח אי-שוויון במקום למנוע אותו
תוכנית "חיסכון לכל ילד", שהושקה ב-2017 כפרויקט חברתי שאפתני, נועדה להעניק לכל ילד בישראל נקודת פתיחה כלכלית שוויונית. אלא שמאחורי הכוונה המבורכת מסתתר עיוות רגולטורי חריף, אשר לא רק שאינו מצמצם פערים, אלא מקבע ואף מרחיב אותם. הבעיה טמונה במבנה התוכנית, שכלא מאות אלפי ילדים במסלול חיסכון נחות, והמדינה, נכון להיום, נמנעת מלתקן את המצב.
החלטה אחת, פער של עשרות אלפי שקלים
בבסיס התוכנית עמדה בחירה קריטית שהוטלה על ההורים: ניהול החיסכון בפיקדון בנקאי או בקופת גמל להשקעה. בחירה זו, שנעשתה פעמים רבות ללא אוריינות פיננסית מספקת, התבררה כבעלת השלכות דרמטיות. בעוד הפיקדון הבנקאי מציע תשואה שנתית זניחה של 2%-4%, קופות הגמל מציגות תשואות גבוהות משמעותית של 6%-10% בממוצע שנתי.
הפערים המצטברים לאורך השנים הם עצומים. נתוני העבר ממחישים זאת היטב: בעוד מסלולי הסיכון המוגבר בקופות הגמל הניבו תשואה של 96% ואף מעל 100% בחלק מהגופים, החיסכון בבנק דשדש מאחור. כך, החלטה תמימה של הורה חרד שביקש "ביטחון" עבור ילדו, גזרה עליו בפועל הפסד פוטנציאלי של עשרות אלפי שקלים – פער שעשוי להכריע בין מימון לימודים אקדמיים להתחלה כלכלית קשה.
הרפורמה החלקית שכובלת 700 אלף ילדים
בינואר 2025 נכנסה לתוקף רפורמה שאפשרה להורים להפסיק את ההפקדות העתידיות לבנק ולהעבירן לקופת גמל. זהו צעד בכיוון הנכון, אך הוא מתעלם מליבת הבעיה: הכספים שכבר נצברו בבנקים נותרו "כלואים". לא ניתן לנייד את הצבירה הקיימת למסלול מניב יותר.
המשמעות היא שיותר מ-700 אלפי ילדים, רבים מהם מהפריפריה, מהמגזר החרדי וממעמד סוציו-אקונומי נמוך, ממשיכים לסבול מהשלכותיה של בחירה שנעשתה בעבר, לעיתים מתוך חוסר ידע. גם אם הוריהם מבינים כיום את הטעות ומעוניינים לתקן, ידם קצרה מלהושיע. המדינה, שאמורה לייצר שוויון הזדמנויות, יצרה מנגנון המעניש על חוסר ידע פיננסי ומנציח פערים. באופן אבסורדי, אפילו בדיוני הכנסת הוגדרו הפיקדונות בבנקים "מוצר נחות", אך התיקון המקיף עדיין לא נראה באופק.
הנזק הכספי: סימולציה חדה וברורה
כדי להמחיש את גודל הנזק, סימולציה שערך כותב המאמר מראה כי ילד שהוריו הפקידו עבורו 114 שקל בחודש ועברו בגיל 9 להפקיד בקופת גמל (אך הותירו את הצבירה בבנק), יגיע לגיל 21 עם כ-40,571 שקל. לעומת זאת, אילו התאפשר ניוד מלא של כלל החיסכון, הסכום היה מזנק לכ-57,014 שקל - פער של כ-16,400 שקל. במקרה של הפקדה בסיסית של 57 שקל, הפער עומד על כמעט 9,000 שקל. אלו סכומים משני חיים עבור צעיר בתחילת דרכו.
הגיע הזמן שהמדינה תתערב
המשך המצב הקיים הוא בלתי סביר ומהווה שיתוף פעולה שבשתיקה עם עיוות שפוגע באוכלוסיות החלשות ביותר. אם המדינה מאפשרת ניוד מלא וחופשי בין קרנות פנסיה ותיקי השקעות, אין כל היגיון למנוע זאת דווקא בחיסכון שנועד לעתיד ילדינו. קשיים משפטיים או טכניים מול הבנקים, הנהנים מרווחיות שיא, אינם יכולים להוות תירוץ. ניתן לייצר פתרונות כמו קנסות יציאה מדורגים או חלון הזדמנויות לניוד.
הדרישה מהמדינה היא פשוטה: לתקן את העוול ולאפשר ניוד מלא של הכספים. מתן הזדמנות שנייה להורים שפעלו בתום לב הוא המבחן האמיתי של מדינה המחויבת לצמצום פערים. אחריותה אינה מסתכמת בחלוקת כסף, אלא בהבטחה שלכל אזרח תהיה האפשרות לנהל אותו בתבונה.
הכותב הוא מנהל קרן הגידור Valley ומנכ״ל חברת גיא נתן
