פרשנות
הפתרון למשבר הגיל הרך: דרושה מהפכה במעמד המטפלת
המערכת הנוכחית מונעת מהמדינה שליטה על שכר המטפלות ומביאה למצב שבו הן מרוויחות משכורת רעב, ומן העבר השני ההורים מתמודדים עם עלויות גבוהות. רפורמה כוללת הכרחית כדי לשפר את מעמד המטפלות ולהבטיח חינוך איכותי לגיל הרך
בכל העולם כבר יודעים שהגילאים החשובים ביותר בהתפתחות הילד הם מלידה עד 3. למרות זאת מדינת ישראל מציבה אותם בתחתית סדר העדיפויות ומתקצבת אותם בסכום המגוחך של 1,000 דולר לשנה לפעוט. מדובר בעשירית מהממוצע של ה־OECD וחמישית מאוסטרליה שבמקום הלפני האחרון. החינוך לגיל הרך מופרט לחלוטין ולמדינה נוח להפיל את ההוצאה על ההורים, לא משנה כמה גדולים יהיו הנזקים העתידיים למשק.
שתי בעיות מבניות מבטיחות שבלי רפורמה כוללת לא יהיה פתרון למשבר הגיל הרך. אחת היא הפעלת המעונות באמצעות ארגונים ומפעילים פרטיים שמונעת מהמדינה שליטה על שכר העובדות. בגלל המעסיקים הרבים אין שביתות של מטפלות וסייעות. אם היתה תואמת יפה בן דויד גם למטפלות, הן היו מרוויחות הרבה יותר. זוכרים שבנימין נתניהו הבטיח חינוך חינם לגיל הרך? טוב, מי האמין? אבל כמו שהמדינה לקחה אחריות לחינוך חינם בגני הילדים, יכול להיות שהגיע הזמן שהממשלה תיקח אחריות לחינוך במעונות היום, כלומר רק גנים מפוקחים, גם אם תגבה שכר לימוד מדורג.
הבעיה העיקרית היא שכל הוויכוח הוא האם מעט הנשים שמוכנות לעבוד בטיפול בילדים יעבדו במעונות היום או בגני הילדים. אין וגם לא יהיו די נשים שמוכנות לעבוד בשכר הרעב ובתנאים הקשים. לכן ברור שהפתרון חייב להיות מהפכה במעמד המקצוע.
השאיפה צריכה להיות שרק גננות מוסמכות ואקדמאיות יטפלו בילדים. אבל בדרך למטרה הזו אפשר להתחיל בכך שכולן יהיו בוגרות תיכון שעברו הכשרה מקיפה וכמובן גם לשלם בהתאם.
