ביטול תאגידי המים: משרד האנרגיה ממשיך במהלך למרות התנגדויות מקצועיות
משרד האנרגיה פרסם את תוכנית החוק שיאפשר לעיריות לפרק את תאגידי המים ולנהל את המשק בעצמן. ברשות המים ובמשרד האוצר מזהירים מהשקעות חסר, עליית מחירים ופגיעה בתשתיות החיוניות
במשרד האנרגיה פרסמו היום (א') את תוכנית החוק שיאפשר את סגירת תאגידי המים, למרות ההתנגדויות. הדו"ח אמנם מתייחס לחשש המרכזי נגד סגירת תאגידי המים – והוא הסטת תקציבים המיועדים להשקעה בתשתיות מים לצרכים פוליטיים של ראשי הרשויות, אלא שיכולת הפיקוח של גופים כמו רשות המים על העיריות היא פחותה מאשר יכולת הפיקוח על תאגידים חיצוניים.
על פי התוכנית של שר האנרגיה אלי כהן רשויות מקומיות שלא ירצו להמשיך לפעול באמצעות תאגיד יוכלו לבטל אותו. במקום תאגידי המים שיבוטלו יהיה מנהל ייעודי למשק המים. כדי להתמודד עם החשש להעברת תקציבים שנגבים ממשק המים המקומי לצרכים פוליטיים, תזכיר החוק קובע שהכסף שנגבה בתעריף המים ישמש אך ורק להשקעה בתשתיות המים, הפעלת המשק והוצאות הנהלה בתחום (שיהיו כפופות למגבלה). כמו כן, התזכיר יקבע שכל שלוש שנים תהיה בחינה של הנושא. תזכיר החוק המלא טרם פורסם לציבור ולכן בשלב זה קשה להעריך את יכולת הפיקוח על הגופים השונים.
עם זאת, חשוב להדגיש שהיכולת של גופים כמו רשות המים לפקח על הפעילות של משק המים כשמדובר בגוף בתוך העירייה קשה יותר מפיקוח על תאגיד חיצוני. בחוות הדעת ששלחה רשות המים בנושא כתבה בין היתר כי: "ביחס לרשויות מקומיות, אין בידי הממונה או מנהל רשות המים כלים דומים. מתן סמכות להטיל עיצום כספי על עירייה צפוי, מטבע הדברים, להיתקל בהתנגדות עזה מצד השלטון המקומי ומשרד הפנים; אין משמעות לאיסור על חלוקת רווחים מקום בו העירייה היא הספק; ואין זה סביר למנות מנהל מיוחד לעירייה, חלף ראש העיר, במקרה בו העירייה אינה ממלאת את תפקידה כנדרש במשק המים".
ההקמה של תאגידי המים נועדה לפתור את בעיית תת ההשקעה במשק. פי דו"ח שחיבר רם בלינקוב ב־2014 (שלאחר מכן כיהן כמנכ"ל משרד האוצר), בשנים שלפני הקמת התאגידים היו חסרות השקעות בהיקף של כ־4 מיליארד שקל לשיקום והרחבת תשתיות המים בתוך הערים. תאגידי המים יצרו הפרדה בין תקציבי הרשויות המקומיות לבין תאגידי המים המקומיים, ובכך מנעו את המשך העברת הכספים שנגבו מתעריף המים לצרכים פוליטיים קצרי טווח – ולוותר על השקעה בתשתיות. הסיבה היא פשוטה – השקעה בתשתיות ביוב בתוך הערים אינן מובילות לרווח פוליטי קצר טווח.
בהמשך, בתחילת העשור הקודם, בוצעה גם רפורמה בתעריפי המים כך שנוצר משם מים סגור: כלומר (כמעט) כל ההכנסות ממשק המים מיועדות להפעלת המשק ולהשקעה בתשתיות בו. ואכן, מאז הקמת התאגידים, לפי רשות המים, שיעור פחת המים בישראל ירד מ-14% ל-8%, שמהווה לחיסכון של 250 מיליון שקל בשנה לצרכנים (כ-3%-4% מהתעריף).
בכך, משק המים בישראל נחשב לאחד המשקים המתקדמים בעולם – יחד עם מדינות כמו אוסטרליה וסינגפור. מלבד שיעורי התפלה משמעותי המשק הישראלי כולל גם שיעור פחת נמוך במיוחד – כלומר כמות המים שהולכת "לאיבוד" במהלך הובלת המים עד לבתי הצרכנים. אחת ההצלחות במשק המים הישראלי שהובילו גם לירידה בשיעור הפחת היה הקמת תאגידי המים העירוניים.
למרות השיפור במשק המים מאז הקמת התאגידים בתחילת שנות ה-2000, בפברואר של השנה שעברה נחשף בכלכליסט על כוונתו של שר האנרגיה כהן להוביל מהלך לסגירת תאגידי המים. כבר אז התנגדו מרבית דרגי המקצוע למהלך מהחשש שהכספים שיתקבלו לעיריות במשק המים יועברו לצרכים פוליטיים, כפי שהיה לפני הקמת התאגידים. לאחר מכן מינה כהן ועדה שתבחן את הנושא עם זאב ביילסקי והממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים (היום רשות התחרות) דרור שטרום.
כיום פועלים בישראל 56 תאגידי מים, המאגדים את מרבית הרשויות המקומיות בארץ. חלק מהתאגידים אזוריים הכוללים מספר רשויות וחלק פועלים תחת רשות אחת. 23 רשויות מקומיות טרם התאגדו, על אף שהחוק מחייב זאת. בעבר הייתה הכוונה להפחית את כמות תאגידי המים בצורה משמעותית – אך בשל התנגדות פוליטית המהלך לא יצא לפועל.
במשרד האנרגיה מציינים את החסרונות של תאגידי המים: שכוללים עלויות תפעול גבוהות ומדיניות לא אחידה בין הרשויות השונות. למרות שבמשרד האנרגיה מציינים את התשלומים הגבוהים לניהול התאגידים – זה לא שביטול התאגידים יוביל לכך שתהיה ירידה דרסטית בכמות העובדים, אלא יהיו עובדים בתוך העיריות. לפי דו"ח הוועדה שבראשות בלינקוב בנושא מהעשור הקודם הוערך שסגירת התאגידים יוביל להתייקרות של 235 מיליון שקל בשנה בעלויות התפעול של המשק – שיכולים לבטא עלייה של 2.5% בתעריף המים. כמו כן, אחד הפתרונות להפחתת עלויות התפעול של משק המים הוא איחוד התאגידים – בהתאם לכוונת החוק המקורית שתפחית את עלויות השכר בתאגידים השונים, כך שסגירת התאגידים אינה הפתרון היחיד לבעיה. כלומר, לא בטוח שסגירת התאגידים יוביל לחיסכון לציבור – ויש פתרון אחר שכבר קיים בחוק שיכול להוביל לחיסכון.
למהלך לסגירת תאגידי המים התנגדו דרגי מקצוע, לפחות מהתייחסויות שנשלחו לוועדה במהלך חודש יוני של השנה שעברה לאחר פרסום שימוע בנושא.
בהתייחסות ששלחה רשות המים כתב מנהל רשות המים חזי ליפשיץ: " על אף המטרה של צמצום עלויות שהמהלך טוען להשיג, ניתוח עומק של הנתונים מצביע על כך, כי מימוש המהלך לפירוק תאגידי המים והביוב צפוי לגרום נזק רב למשק המים העירוני, וכפועל יוצא – לצרכני המים בישראל. הוא יוביל דווקא לייקור העלויות, להשקעות חסר בתשתיות, לזליגת כספים לשימושים אחרים, לגידול בפחת המים ובפחת הגבייה, לצריכת מים לא מושכלת בידי הרשות המקומית, לפגיעה ביכולת המימון של משק המים העירוני וביכולת להסיר חסמי דיור."
בניתוח שכתבה רשות המים למהלך, ציינו 11 קשיים למשק המים שסגירת התאגידים עלולה להוביל אליהם, כשאחד המרכזיים הוא השקעת חסר בתשתיות. בדוח מציינים גם את הקושי בגביית התשלומים במשק המים, מ-81% ב-2016-2019 ל-95% היום. אחד הנתונים המשמעותיים ביותר שמעידים על הצלחת תאגידי המים הוא שיעור פחת המים – כמות המים שהולכת לאיבוד במהלך הולכת המים. כמו כן חשש נוסף שעולה הוא יכולת הפיקוח של רשות המים והממשלה על האופן שבו יוכלו לפקח הרשויות על תאגידי המים, שייכנסו לעיריות.
באגף התקציבים במשרד האוצר התנגדו למהלך גם: "אנו סבורים כי הקמת תאגידי המים והביוב הביאה לשיפור משמעותי בפיתוח ותפעול משק המים והביוב העירוני ביחס למצב ערב הרפורמה, וכיוצא בזאת בשירות שניתן לצרכנים. לכן השבת ניהול משק המים והביוב לרשויות המקומיות תביא לפגיעה משמעותית במשק ובראשם פריצת המשק הסגור, צמצום ההשקעות לטווח הארוך וכתוצאה מכך הגברת פחת המים, ירידה בגבייה והשבת משק המים עשרות שנים אחורה. הפגיעה כאמור אינה רק במשק המים עצמו ובעלויות שלו אלא תביא לפגיעה במשק כולו שכן משק המים והביוב הוא בבסיס לכלל פעילות המשק וזאת בשעה שהאתגרים למשק המים בישראל, הנובעים בין היתר מתהליך ההתחממות הגלובלית, רק ילכו ויתגברו".
יש לציין שמרכז השלטון המקומי שלח התייחסות לפעילות הוועדה ותמך בהעברת השליטה במשק המים לעיריות, אך ללא גיבוי מקצועי בעמדה, לפחות לא במסמכים שפרסם משרד האנרגיה. כתבו למשל: "ניהולו של משק המים והביוב צריך להיבחן לאור פרמטרים מקצועיים. הקמת תאגיד איננה ערובה לתפקוד תקין של משק המים והביוב העירוני. לראייה, ישנן רשויות מקומיות המנהלות את משק המים והביוב באמצעות מחלקת מים וביוב ברשות המקומית, באופן מופתי אף אם לא הקימו לשם כך תאגיד מים וביוב. ברשויות אלו, פחת המים, המבטא השקעות תשתיתיות נאותות, נמוך ביחס לחלק ניכר מהתאגידים הרב רשותיים. הדבר נכון גם ביחס לערכי כינון, לנתוני גבייה ועוד".
התנגדות נוספת למהלך כתב פרופ' יוג'ין קנדל, לשעבר ראש המועצה הלאומית לכלכלה. ביו היתר, קנדל עומד ב-14 החודשים האחרונים בראשות ועדה הבוחנת את הרגולציה החלה במשק המים: " מהדיון דלעיל עולה בבירור כי תאגידי המים והביוב – שהפכו ל גופים מקצועיים העוסקים בתחום תשתיתי מובהק תוך תכנונו לטווח ארוך – הביאו, כצפוי, תועלת רבה לצרכני הקצה של משק המים והביוב העירוני, יחסית למצב הקודם בו מים סופקו על ידי הרשות המקומית עצמה. הקריאות לביטול הרפורמה שעדיין נשמעות הן שגויות ומימושן יזיק הן לצרכני המים והן למשלמי המיסים. מדיניות ההשקעה לטווח ארוך במשק המים לא יכולה להישאר בסמכות הרשויות המקומיות לנוכח התמריצים המפורטים לעיל. חזרה למדיניות זו תקטין את ההשקעות בתשתיות חדשות, בשדרוג ותחזוקה של הקיימות ובהבטחת ביטחון מים ממפגעים הרבה מתחת לדרוש ותעלה בעתיד עשרות מיליארדים למשלמי המיסים ולתושבי אותן רשויות".
היקף משק המים והביוב העירוני, שהם כ-95% מהמים המיועדים לצרכנים מוערך ב-6.5 מיליארד שקל. התקציבים לפיתוח המשק, כמשק סגור, מגיעים באופן מלא מתעריף המים. תעריף המים שהצרכן משלם משתנה בין השחקנים השונים: מקורות, האחראית על הולכת המים ממתקני ההתפלה עד לכניסה לערים (כולל הפעלת המוביל הארצי) מקבלת 14% מהתעריף. מתקני ההתפלה הפרטיים מקבלים 9% מהתעריף. הרכיב המשמעותי ביותר הוא תאגיד המים שמקבל 54% מהתעריף ואחראי על תשתיות המים בתוך הערים.
כיום התעריף נקבע על ידי מועצת רשות המים, ומתעדכן פעמיים בשנה: בינואר וביולי. לרוב העדכון ביולי מבוסס על עדכון סל מדדים הכולל את מדד המחירים לצרכן (85%), עלות השכר ומחיר החשמל (5% מהעדכון), כשהעדכון בינואר כולל ניתוח מורכב יותר המשקלל שינויים במשק כמו הגדלת הנצח של ההתפלה. הסיבה להשפעה המשמעותית של מחיר החשמל על תעריף המים הוא כמות האנרגיה שמשק המים צורך. מקורות לבדה – ללא מתקני ההתפלה – צורכת כ-4% מהחשמל בישראל.
בחודש שעבר אישרה ועדת הכלכלה מתווה חדש לקביעת תעריף המים לפיו תעריף המים לחקלאים יוזל, על חשבון הצרכנים הביתיים. לפי הערכה תעריף המים לציבור יעלה באומדן שמרני בכ־0.5% בחודש, כלומר ב־70 אגורות עד שקל אחד - תוספת לחשבון חודשי ממוצע. עם זאת לציין שחלק מהרפורמה קובעת עקרון של "המזהם משלם" לפיו החקלאים ישלמו פחות על טיהור מי קולחין לאספקת מים להשקיעה עבורם.
