דור הטראומה או דור הצמיחה?
שנתיים אחרי ה-7 באוקטובר האם אנו צפויים לצונאמי כלכלי של עשרות מיליארדים שיכבידו על הכלכלה הישראלית לצורך טיפול בפוסט טראומה הקולקטיבית והשלכותיה או אולי, עם טיפול נכון ניתן להפוך את המשבר להזדמנות
בשבוע האחרון פרסם אגף השיקום במשרד הביטחון נתונים קשים: מאז פרוץ המלחמה נרשמו כ־20 אלף חיילים פצועים, רובם עם פגיעה נפשית. למעלה ממחצית מהמטופלים באגף, 56 אחוזים, מתמודדים כיום עם תגובות נפשיות חריפות, והתחזית עד 2028 היא לעשרות אלפי מקרים נוספים. זהו אות אזהרה ברור לכך שהטראומה של 7 באוקטובר אינה אירוע חד־פעמי אלא גל מתמשך שמכה בצבא ובחברה הישראלית.
שנתיים אחרי 7 באוקטובר, התמונה מתבהרת: הטראומה מחלחלת אל כל בית בישראל. משפחות נשחקות, זוגות נפרדים, ילדים מתמודדים עם חרדות, וחיילים משוחררים מתקשים להשתלב מחדש בשוק העבודה. מחקר שפורסם ב־The Lancet הראה כי שיעורי PTSD, דיכאון וחרדה באוכלוסייה הישראלית זינקו כמעט פי שניים מאז המתקפה. מודלים עדכניים מעריכים שכ־5.3 אחוזים מהאוכלוסייה יפתחו PTSD, אלפים מהם לוחמים שנחשפו ישירות לקרבות.
המחיר כבד ורב־שכבתי. לוחמים שחוזרים עם מצוקה נפשית מתמודדים עם התקפי זעם, ניתוק רגשי וקשיי שינה, מה שמוביל לפירוק מערכות יחסים, גירושין וקושי בגידול הילדים. בשוק העבודה הם נעדרים יותר, מתקשים להתרכז ומאבדים את היכולת להחזיק תפקיד לאורך זמן. התוצאה היא אובדן פריון רחב־היקף למשק כולו. במקביל, מערכת הבריאות סופגת עומס גובר: טראומה לא מטופלת מתבטאת גם במחלות גופניות כמו יתר לחץ דם, מחלות לב, סוכרת, דלקות כרוניות ומחלות אוטואימוניות. לכך מצטרפות ההתאבדויות שזעזעו את הציבור. למעלה מ-40 חיילים בחרו שלא להמשיך לחיות מאז תחילת המלחמה, 16 מהם בשנה האחרונה, אך מדובר רק בקצה הקרחון של משבר נפשי מתמשך. למעשה, אלפי לוחמים שלא מתאבדים נשחקים בשקט. הם ממשיכים לעבוד אך בקושי, מתרחקים מבני משפחותיהם, וחיים בשגרת חיים שאינה מתפקדת.
המחיר למשק כבר ידוע. מחקר של Social Finance Israel העריך כי נטל מקרי PTSD מהמלחמה עלול להגיע ל־50 מיליארד דולר בחמש השנים הקרובות, כאשר כל מקרה כזה עולה למשק 1.8–2.2 מיליון שקלים לאורך חיי הנפגע. כ־74 אחוזים מהעלות הזו נובעים מירידה בפריון העבודה ובתעסוקה. כלומר, לא מהטיפול עצמו אלא מהעובדה שאנשים אינם מסוגלים לחזור לתפקוד כלכלית וחברתית . יתרת העלות נחלקת להוצאות בריאות ורווחה, כ־18 אחוזים, ולהתמודדות עם בעיות נלוות כמו התמכרויות, כ־8 אחוזים.
אבל יש גם דרך אחרת. תופעת הצמיחה הפוסט־טראומטית (Post-Traumatic Growth), שתועדה במחקר העולמי ובישראל עצמה, מלמדת שטראומה אינה בהכרח סוף אלא יכולה להיות גם התחלה. מחקרים של הפסיכולוגים טדשצ’י וקלון הראו כבר בשנות ה־90 כי אנשים שחוו טראומה מדווחים על חמישה תחומים של שינוי חיובי: הערכה מחודשת של החיים, קשרים אנושיים עמוקים יותר, חוסן אישי, פתיחות להזדמנויות חדשות ושינוי ערכי או רוחני.
בישראל כבר נראים ניצנים לכך. לוחמים ששבו מהחזית מספרים על יוזמות חברתיות חדשות, על רצון להוביל שינוי ועל קשרים משפחתיים שהתחדשו מתוך המשבר. קהילות שנפגעו מצאו דרכים לחזק את עצמן, לבנות מחדש תחושת סולידריות ולהתאגד סביב ערבות הדדית. במונחים כלכליים, מדובר במשאב אדיר: עובדים שחוזרים לשוק העבודה עם חוסן חדש, תחושת שליחות ויכולת מנהיגות הם מנוע צמיחה אמיתי.
כדי לממש את ההזדמנות הזו דרוש פרויקט מניעה לאומי. כזה שמבוסס על כמה נדבכים מרכזיים. ליווי מובנה לכל לוחם שחווה קרב – לא רק טיפול פסיכולוגי נקודתי, אלא תהליך רב־שלבי של בדיקה, טיפול ומעקב לאורך שנים. שיקום תעסוקתי שמאפשר לחיילים משוחררים להשתלב מחדש בשוק העבודה עם כלים מותאמים ותמיכה צמודה. חינוך לחוסן נפשי לכלל האוכלוסייה – בבתי הספר, במקומות העבודה ובקהילות – תוך שימוש בכלים מוכחים כמו מיינדפולנס, תרגולי נשימה, יוגה־תרפיה ותמיכה קבוצתית. שילוב מערכתי בין בריאות הנפש לבריאות הגוף, מתוך הבנה שטראומה משפיעה גם על מערכת החיסון, הלב והמערכת האנדוקרינית, ולכן יש לטפל בה באופן מערכתי ואינטגרטיבי . ולבסוף, הקמת גוף מתכלל שיפקח על כל המהלך, ימדוד תוצאות וישפר כלים על בסיס נתונים.
כל שקל שיושקע בפרויקט כזה הוא לא הוצאה אלא השקעה בחזרה לתפקוד ובשימור התפקוד של ההון האנושי של ישראל. מדובר בהחזרת רבבות צעירים וצעירות למסלול של יוזמה, יצירתיות ותרומה למשק, ובמניעת קריסה של מערכות הבריאות והרווחה. זהו ההבדל בין "דור של שקיעה לטראומה" לבין דור של צמיחה מטראומה.
שנתיים אחרי 7 באוקטובר, ישראל ניצבת בפני הכרעה. היא יכולה להמשיך להתנהל בתוך ספירלה של תחלואה, פירוק משפחות ואובדן פריון ולשלם עשרות מיליארדים בעשור הקרוב. או שהיא יכולה להוביל פרויקט לאומי אמיתי, כזה שיהפוך את דור הלוחמים והנפגעים ממוקד של כאב ואובדן למנוע של חוסן, מנהיגות וחדשנות.
אם ישראל תשכיל לבחור בדרך השנייה, "דור ה־7 באוקטובר" לא ייזכר כדור הטראומה אלא כדור הצמיחה.
שאולי הרציק פז הוא מנכ"ל עמותת אמפ״א לטיפול בפוסט טראומה באמצעות שיטת InHeal
