ללא תוכניות הכשרה מקצועית, האבטלה תגיע ל-12% בתוך כמה שנים
רבים רואים בסוגיית לימודי הליבה את האיום המשמעותי ביותר על ההשכלה והכלכלה הישראלית בעשורים הבאים, איום שיחליש את הפריון ואת הלכידות החברתית. אבל למרות שסוגיית תעסוקת החרדים, חשובה לפריון המשק וללכידות החברתית, בעיה אחרת עלולה להתפוצץ לנו בפנים בעוצמה לא פחותה. דו"ח שוק העבודה לשנת 2025 (מומלץ לציין כאן את שם הגורם המפרסם המדויק – למשל משרד העבודה, בנק ישראל או המוסד לביטוח לאומי) משרטט תמונת מצב עתידית בעייתית מאוד בכל הנוגע לשילוב מבוגרים בשוק העבודה הישראלי. התחזית לשנת 2030 מעריכה שיעור של 12% בקירוב לאי תעסוקה בקרב בני 50 ומעלה. הבינה המלאכותית לא רק מחליפה עובדים ומשרות, היא משנה במהירות את סל המיומנויות בכל מקצוע. עובדים בני 40 עד 60 שאינם עוברים הכשרה מתעדכנת נותרים עם מיומנויות שאינן תואמות את דרישות השוק החדש שמשתנה בקצב שלא הכרנו כמותו מעולם.
מחקרים בישראל ובעולם מראים שעובד שעובד שמפוטר אחרי גיל 50 חשוף לאבטלה ממושכת ולגריעה סופית ממעגל העבודה. ככל שחולפים חודשים ללא עבודה, סיכויי ההשמה של אותו מובטל, צונחים בחדות, כשמעסיקים מעדיפים עובדים צעירים וזולים יותר, וכך האבטלה הזמנית הופכת לפרישה כפויה.
לצערנו, המדינה עדיין לא התגייסה לנושא ובמקום לגייס משאבים כדי לבלום את התהליך, היא מפקירה מאות אלפי עובדים. מדיניות ההכשרה המקצועית הנוכחית מותירה רבבות עובדים בגילי העבודה המאוחרים ללא מענה. הזכאות ממוקדת בעיקר במובטלים רשמיים ובאוכלוסיות רווחה, בעוד שעובדים מבוגרים שמשתכרים מעל רף מסוים כמעט שאינם מקבלים מימון להכשרות משמעותיות, גם כאשר נתונים רשמיים מראים שהם בסיכון ממשי להיפלט מהשוק. במקביל, ההשקעה הציבורית בתחום ההכשרה המקצועית, עומדת על פחות מעשירית האחוז מהתוצר, הרחק מתחת לממוצע ה OECD (לפי מרכז טאוב, ישראל מוציאה על הכשרה מקצועית כ-0.06% מהתוצר בלבד – כמחצית מממוצע ה-OECD).
המציאות העגומה היא שלאחר צניחה של כ 80% בתקציבי ההכשרה המקצועית מאז תחילת שנות ה 2000 (כפי שמתעד מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, המבוסס על נתוני משרד הכלכלה) וניצול חלקי של קופסאות ייעודיות: מתוך 1.5 מיליארד השקלים שהוקצו בקופסת הקורונה להכשרות, מומשו כ 39% בלבד. התופעה אינה נחלת שעת חירום בלבד: לפי נתוני "מפתח התקציב" הרשמי, גם בשנת 2024 "רגילה" מומשו במסלול השוברים הממוקד להכשרה מקצועית (המיועד, בין היתר, לחיילים משוחררים, עולים ואוכלוסיות ייחודיות) רק כ 15.4 מיליון ש"ח, פחות ממחצית מהתקציב המעודכן שהוקצה לאותו מסלול כבר שנה לאחר מכן. במילים אחרות: הבעיה אינה רק מחסור בתקציב, אלא גם כישלון מתמשך במיצוי המשאבים שכבר קיימים.
מובטל מבוגר עולה למדינה בין 80 ל־100 אלף שקל בשנה בדמי אבטלה בלבד, עוד לפני השלמת הכנסה, קצבאות נלוות ואובדן הכנסות ממס. עשרות אלפי מבוגרים מחוץ לשוק העבודה מצטברים בתוך עשור לעשרות מיליארדי שקלים. מול כל אלה חשוב לדעת שהכשרה משמעותית אחת לעובד מבוגר עולה 15 עד 20 אלף שקל בלבד. הכשרת 50 אלף מבוגרים תעלה סכום חד פעמי של כמיליארד שקל.
מחקרים רשמיים על תוכניות משרד העבודה מצאו שברוב מסלולי ההכשרה נרשמה עלייה של 6% ומעלה בהכנסה לאורך זמן. כלומר, המדינה יודעת שההשקעה מחזירה את עצמה, ובוחרת לא להשקיע.
מבקר המדינה, בנק ישראל והמכון הישראלי לדמוקרטיה סימנו את הכשרת המבוגרים ככלי קריטי להגדלת תעסוקה ולשיפור הפריון. האזהרות קיימות, הנתונים קיימים, רק החלטה חסרה. תיקון הכשל אינו עוד סעיף רווחה אלא החלטה השקעתית קרה: קפסולה תקציבית נפרדת להכשרת מבוגרים, עם מדידת תשואה שוטפת, שמתייחסת להכשרה כנכס מניב. החלופה ידועה, והיא יקרה בהרבה.
עו"ד עידו רוזנר הוא בעלים של קבוצת טרפיקו, המנהלת פלטפורמות דיגיטליות מבוססות דאטה ו-AI
