בלעדי
הצגה ל-OECD? ועדת השרים תצביע על הסדרת רישום הכימיקלים המסוכנים
ועדת השרים לענייני חקיקה תצביע מחרתיים על קביעת לוחות זמנים להקמת תשתית למגנון לאומי בתחום; אולם ממשלות ישראל מתנהלות כבר 15 שנה בזלזול ובסחבת בעניין - לנוכח התנגדות התעשיינים ומשרדי האוצר והכלכלה - זאת על אף שהמדינה התחייבה בפני ה-OECD לפעול בנושא כתנאי להצטרפותה לארגון; בשבוע הבא מגיע המזכ"ל שלו לביקור בארץ, ולא ברור אם ההצבעה נועדה בעצם למנוע מבוכה פומבית
קידום אמיתי או ניסיון למנוע מבוכה? לכלכליסט נוגע כי ועדת השרים לענייני חקיקה צפויה להצביע מחרתיים (א') על הצעת מחליטים שמטרתה לקבוע לוחות זמנים לחקיקת חוק רישום כימיקלים תעשיתיים, אשר ישמש תשתית להקמת מנגנון לאומי לרישום כימיקלים. יש לציין כי בשבוע הבא יגיע לישראל מזכ"ל ה-OECD, מתיאס קורמן, שלוחץ באופן אישי בעניין שאי הסדרתו מהווה הפרה של תנאי ההצטרפות לארגון. לפיכך נשאלת השאלה האם ההצבעה נועדה לשרת צורך אמיתי או למנוע מבוכה מולו ומול ה-OECD.
ממשלות ישראל מתנהלות כבר 15 שנים בזלזול ובסחבת בנושא, שישראל התחייבה לטפל בו עוד בשנת 2010 בפני ה-OECD כתנאי סף להצטרפותה. מנגנון זה נועד להגן על בריאות האדם ועל הסביבה מפני השפעות מזיקות של כימיקלים, באמצעות איסוף מידע והנגשתו לציבור. ישראל נותרה המדינה הכמעט אחרונה ב-OECD בה אין ניהול מתקדם של כימיקלים מסוכנים, לאור כניעה ללחצים מצד התעשיינים ומשרדי הכלכלה והאוצר.
גם כעת, למרות שתזכיר חוק בנושא מונח על שולחן המשרדים זה חמש שנים, הוא לא יקודם – אלא הצעת מחליטים שקובעת כי המשרדים יפעלו להבאת התזכיר להצבעת ממשלה בתוך חצי שנה, וכי יוגדר ליישומו תקציב ייעודי בהסכמה. היכולת לקדם את הצעת המחליטים לחוק תלויה כעת במשרדי האוצר והכלכלה, אשר לא התרשמו בשנים האחרונות מהמבוכה שנגרמה לישראל מכך שאינה עומדת בסטנדרטים ובדרישות במדינות מפותחות. עד השעות האחרונות, במשרד האוצר אף הסתייגו מהצעת המחליטים, כך שהסכמות סביב נוסח החוק אינן מיידיות. זאת, למרות שהצליחו באופן חריג לאלץ את המשרד להגנת הסביבה להיוועץ עם רשות האסדרה ועם משרד הכלכלה בעת קביעת ערכי הסף מהם יאלצו מזהמים לעמוד בחוק. זאת למרות שישראל נדרשת לעמוד בהגדרות המקובלות באירופה.
ל"כלכליסט" נודע כי השרה להגנת הסביבה עידית סילמן ומשרדה, האמון על הנושא, הצליחו להגיע לאחרונה להסכמות עם המשרדים הסרבניים כדי להעלות את הצעת המחליטים ולקדם את הנושא. זאת, לאחר נזיפות חוזרות ונשנות של ה-OECD, הראשונה שבהן בשנת 2017, אז פנה הארגון במחאה למשרד ראש הממשלה בנושא, אשר התעלם מהפניות והזניח את הנושא.
ישראל מביכה את ה-OECD
לאחרונה נחשף בכלכליסט כי בארגון ה-OECD למדו לקח מהזלזול הישראלי, והחליטו להחמיר את הדרישות למדינות חדשות המבקשות להצטרף לארגון, שכן ישראל לא מקיימת 15 תנאי הצטרפות לארגון שבו היא חברה הלכה למעשה, ובכך מעלה באמונו וגרמה לו למבוכה בפני מדינות המעוניינות להצטרף מבלי שהן עומדות בתנאי הסף ההכרחיים. רק לשם השוואה, בזמן שמצד ישראל חווה הארגון זלזול מתמשך - קוסטה ריקה הקימה את אותו מנגנון בתוך שלוש שנים מעת הצטרפותה לארגון, וכיום היחידה בארגון שעדיין לא עשתה זאת היא ישראל.
היכן עומדים הדברים? בשנת 2020 פרסם המשרד להגנת הסביבה תזכיר חוק בנושא, אולם למרות הבטחות חוזרות ונשנות – גם חמש שנים לאחר מכן התזכיר נותר תקוע במגירות המשרדים בשל התנגדויות התעשייה המזהמת, שאינה מעוניינת להיכנס תחת מטריית פיקוח הדוקה יותר. גם כעת, למרות הסחבת המתמשכת, הממשלה לא מקדמת את תזכיר החוק שהפיצה ב-2020 – בשל חוסר ההסכמות ושינויים שהיא מבקשת להכניס בו לאור לחצים שמפעילים התעשיינים ומשרדי הכלכלה והאוצר, ומסתפקת בהצעת מחליטים.
לפי גורמים בממשלה, בשל הלחץ של ה-OECD ומבקר המדינה, הוחלט כפשרה לקדם הצעת מחליטים שמטרתה לקבוע לוח זמנים של שישה חודשים להבאה לממשלה של תזכיר חוק מעודכן, לרבות תקציב להקמת המנגנון, בהסכמת משרד האוצר.
כעת נשאלת השאלה האם מדובר בהצעת מחליטים שתצא לפועל או במעין תרגיל מקומי שנועד למנוע ביקורת ומבוכה. זאת לאור המצב הייחודי שצפוי להתרחש בשבוע הבא, ולחץ שהופעל מבית: בחודש ינואר, ניגש מזכ"ל ארגון ה-OECD, קורמן, למבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, בכנס בינלאומי. הוא הפציר בו לקדם את הנושא, ואמר לו שישראל לא ממלאת את התנאים שהוצבו בפניה עם קבלתה לארגון. "אני מבקש ממך להעביר את המסר למי שצריך", אמר לו, ואנגלמן עם חזרתו לישראל דיבר עם השרים ודרש מהם למצוא פתרונות למחלוקות לפני ביקורו של קורמן בישראל בשבוע הבא.
בעקבות זעמו של ארגון ה-OECD, ורצונה של ישראל להימנע ממבוכה נוספת עם נחיתתו של קורמן כדי להגיש את הדו"ח הדו־שנתי על כלכלת ישראל, הצעת המחליטים תקודם בשבוע הבא בצעד בזק. בארגון כבר הבהירו לישראל כי קורמן צפוי לדרוש שוב תשובות ולהעלות באופן ברור את הנושא, וכך מוטב היה כי אותה פארסה תיחסך מישראל, גם תוך חשש מביקורת פומבית שעלולה לצוץ לעיניי מצלמות בנושא. השאלה העיקרית היא, האם לאחר לכתו של מזכל הארגון – הממשלה אכן תקדם את החוק בכנסת, שכן גם באפיק זה ביכולתה להמשיך להתמהמה עוד שנים ארוכות, כפי שקורה באופן תדיר בכל הנוגע לחקיקות סביבתיות.
נזכיר: לוחות זמנים רבים שהוצבו על ידי הממשלה בנושא זה לא התקיימו. האחרון שבהם: המשרד להגנת הסביבה התחייב לאשר את החוק בכנסת בסוף 2023, ומאז חלפה שנה וחצי ללא כל תזוזה.
הטיפול מוזנח לחלוטין
הם נמצאים בכל מקום: בבשמים ותכשירים קוסמטיים, בתכשיטים, במוצרי פלסטיק, במחבתות, בבגדים ועוד. כימיקלים שונים יכולים להוביל לנזק בריאותי משמעותי ואף לתחלואה קשה ומוות, אולם בישראל הטיפול והאסדרה שלהם מוזנח לחלוטין בהשוואה למדינות המערב כבר שנים ארוכות.
לפני כשני עשורים וחצי, חתמה ישראל על אמנת שטוקהולם, העוסקת בהגבלת תפוצה של מזהמים אורקנים בלתי פריקים, המצטברים ברקמות שומן, בקרקע, באוויר ובמים ויכולים לפגוע בבריאות הציבור, בבעלי חיים ובמקורות שתייה ומזון. אולם בניגוד לכלל המדינות החתומות על האמנה, היא הסתפקה בטקס חגיגי ולא אשררה או הפכה אותה לחוק מחייב עד היום. כך, האמנה מעולם לא הובאה לידי יישום בישראל, בזמן שמדינות אחרות מגבילות את השימוש בכימיקלים מסוכנים שונים ומנטרות אחר הימצאותם.
בהמשך לכך, כאמור, ישראל מפרה את ההתחייבות עליה חתמה עם הצטרפותה ל-OECD, לייצר מנגנון לרישום כימיקלים כדי לנטר את הסיכונים לאדם, לבריאות ולסביבה מחשיפה יום יומית לכימיקלים שונים, לצמצם סיכונים ולקדם פיתוח תחליפים מופחתי סיכון. על הקמת המנגנון הופקד המשרד להגנת הסביבה, אך עד כה - הדבר לא קרה. גם במידה שהחוק יחל כעת להתקדם במנגנונים המקובלים – הוא רחוק שנים מיישום. לאחר ועדת השרים לחקיקה הוא יגיע לכנסת להשלמת חקיקה, ולאחר השלמת החקיקה - תינתן לעסקים תקופת הסתגלות ארוכה של כשנתיים, בה ימשיכו האזרחים להיות חשופים לכימיקלים שעלולים לסכן את בריאותם.
