חרדים בע"מ 2025
בלי פיקוח, בלי לימודי ליבה ועם קנסות מגוחכים: ליבת הקומבינה בחינוך החרדי
אף שהיקף לימודי הליבה בחינוך החרדי לבנים קטן מאוד, האכיפה נגד מוסדות שמרמים בדיווח רק מידרדרת: ב־2023, בממשלת נתניהו והחרדים, צנח הקנס הממוצע ב־61% ל־110 אלף שקל בלבד מתקציב של מיליונים לכל מוסד, והיקף הקנסות צנח בקרוב לחצי. הרשתות מקבלות כיסוי לפי הוצאותיהן בפועל, כלומר קובעות את תקציבן. ועוד המציאו עבורן תוכנית ליבה פרטית. כתבה רביעית בסדרה
אפילו מעט האכיפה שהיתה נגד מוסדות חרדיים שמרמים בתוכנית הליבה צנחה דרמטית. הקנס הממוצע למוסד צנח ב־61% מ־290 אלף שקל ב־2022 לסכום מגוחך של 110 אלף שקל מתוך תקציב של מיליונים לכל מוסד. כך עולה מנתונים שמסר משרד החינוך בתשובה לבקשת חופש מידע של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון. מהנתונים עולה שהיקף הקנסות צנח ב־45% מ־10.2 מיליון שקל ב־2022 ל־5.6 מיליון שקל ב־2023. זאת אף על פי שמספר המוסדות שנמצאו חייבים בקנסות דווקא עלה ב־40%, מ־35 מוסדות ל־49. קשה שלא לקשר זאת לכך שזו השנה שבה חזרה ממשלת הליכוד והחרדים לשלטון.
הקנסות מוטלים כסנקציה סמלית על הקומבינה הבאה: על פי חוק יסודות התקציב, רשתות החינוך החרדיות מקבלות תקציב זהה לממלכתי אף על פי שהן פרטיות ומפלגתיות. על פי נתונים שהגיעו לידי כלכליסט, ב־15 השנים האחרונות, מ־2010, הצטרפו לרשתות לא פחות מ־125 תלמודי תורה שבהם 35 אלף תלמידים, 99 מוסדות שהצטרפו לרשת בני יוסף של ש"ס ו־26 שהצטרפו לחינוך העצמאי של אגודת ישראל. חוקר החינוך החרדי ד"ר נרי הורביץ מעריך שבכך הם הגדילו את תקציבם ביותר מ־300%.
אלא שרבים מתלמודי התורה ממשיכים ללמד את תוכנית הליבה בהיקף חלקי ביותר והקנסות שמוטלים עליהם סמליים, ומתבססים, קשה להאמין, על דיווחי המוסדות עצמם ועל הטענה שהפער בלימודי הליבה הוא 6% בממוצע בלבד. כך שהונאת המדינה בתוכנית הליבה הפכה לאחת העסקאות המשתלמות בישראל. בהחלט ייתכן גם ששאלת גובה הקנסות היא תיאורטית בלבד, כי כפי שחשף כלכליסט בשנה שעברה, איש אינו יודע אם הקנסות אכן נגבים מהמוסדות.
סמנכ"לית חדו"ש עו"ד יפעת סולל מסרה בתגובה ש"משרד החינוך משתף פעולה עם הפרת חוק שיטתית ומאורגנת של רשתות החינוך החרדיות־המפלגתיות. הפיקוח הוא בדיחה. מאות אלפי תלמידים מופקרים למערכת המחנכת לבורות ובערות". למשרד החינוך יש הסבר משלו לירידה בקנסות: "הירידה בהיקף הקיזוזים נובעת מהגברת הפיקוח ומהתאמות שביצעו מוסדות החינוך להוראות תוכנית הליבה".
רשתות החינוך החרדיות הן כמו ארץ הפלאות של לואיס קרול. תמיד אפשר לסמוך שיקרו שם דברים שלא ייאמנו ושכל כלל וחוק שרלבנטיים לשאר המדינה, יעמדו אצלן בספק. למשל, עד השנה שעברה הן קבעו בעצמן את התקציב שלהן והממשלה כיסתה אותו לפי דיווח על כמה שהן הוציאו – זכות שספק אם היתה לאיזשהו גוף אחר במדינה. התברר גם שלחינוך החרדי יש תוכנית ליבה פרטית משלו אף על פי שתוכנית ליבה מעצם הגדרתה אמורה להיות אחידה לכל המדינה. התוכנית הזאת מאפשרת בעצם לא ללמד את תוכני הליבה.
תקציב הרשתות מכל מקורות משרד החינוך עמד ב־2024, לפי החשב הכללי, על 3.5 מיליארד שקל - 2.3 מיליארד שקל לחינוך העצמאי של אגודת ישראל ו־1.2 מיליארד שקל לבני יוסף של ש"ס (לשעבר מעיין החינוך התורני). התקציב המופיע בסעיפי הרשתות נמוך מעט יותר. בשתי הרשתות לומדים 171 אלף תלמידים שהם 60% מתלמידי החינוך החרדי היסודי. בסעיף 3א לחוק יסודות התקציב נקבע כי שתי הרשתות "יתוקצבו כמו כלל ילדי ישראל". זה סעיף מאוד בעייתי, שמקנה למוסדות פרטיים ומפלגתיים תקציב גבוה בהרבה מכל שאר המוסדות הפרטיים ושווה לחינוך הממלכתי.
מאז מונתה הממשלה הזו, היא מנסה להעביר 600 מיליון שקל כתוספות שכר למורים שתי הרשתות. התוספת מוצגת כיישום של הסכמי אופק חדש בחינוך החרדי. המכשול העיקרי בדרך להעברת הכספים הוא שתי עתירות לבג"ץ שהוגשו ב־2024. אחת הגישה חדו"ש ובה היא דורשת שהרשתות אכן יעמדו בתנאי אופק חדש, כלומר בין היתר ילמדו תוכנית ליבה מלאה. עתירה שנייה הגיש יזם האנרגיה הסולארית והאקטיביסט החברתי ישראל קרויזר למינוי מנהל ממונה לחינוך העצמאי בשל אי־הסדרים הקשים. בירור העתירות הביא לשורת חשיפות על המציאות הבלתי תקינה בלשון המעטה ברשתות.
תוכנית ליבה היא מעצם טיבה המינימום של ידע, ערכים ומיומנויות שמדינה רוצה שיהיו לכל בוגר של מערכת החינוך שלה כדי שיוכל להיות אזרח עובד, מתפקד ותורם. במהלך הדיונים המשפטיים התבררה העובדה המדהימה שבעשור הקודם נקבעה לחינוך החרדי תוכנית ליבה נפרדת ומקלה. למשל, החרדים מחויבים ב־4 שעות מדעים בשבוע במקום 9 שעות בתוכנית הכללית. חמור עוד יותר: מוסד חרדי שמאריך את שנת הלימודים אפילו בשבוע, כמו שנוהגים ממילא תלמודי התורה החרדיים לבנים, רשאי להפחית בחצי את הלימודים במקצועות היסוד הכלליים. כלומר מדובר בעצם בפטור מליבה אמיתית ובצילום של המצב הקיים שבו תלמודי התורה מלמדים עברית וקצת חשבון ואולי קצת לימודים כלליים אחרים.
בחוות דעת ששלח באוגוסט היועץ המשפטי של האוצר אסי מסינג נקבע ש"כל מוסד (ברשתות החינוך החרדיות המפלגתיות — ש"א) שמנצל את ההקלה אינו עומד הלכה למעשה בדרישה של 100% מתוכנית היסוד של כלל ילדי ישראל" שמזכה ב־100% תקצוב. עוד קבע ש"לא ברור מהו מקור סמכותו של מנכ"ל משרד החינוך לקבוע תוכניות יסוד שונות למגזרים שונים". הוא הורה לבטל את תוכנית הליבה הנפרדת משנת הלימודים הבאה תשפ"ו (2025/6).
רשתות החינוך החרדיות אמורות לקבל תקציב שווה לזה של החינוך הממלכתי אבל מתברר שלמשרד האוצר אין מושג איך נקבעים תקציבי רשתות החינוך החרדיות המפלגתיות. זאת משום שאת הקצאת השעות (שהן יחידות התקצוב של המשרד) מבצע משרד החינוך, אבל התקציב מועבר לפי דרישת הרשתות, ולרשתות אין מערכת ממוחשבת שעוצרת הוצאות לא חוקיות. התוצאה היא שהרשתות מקבלות כיסוי לפי ההוצאה שלהן בפועל והן בעצם קובעות את תקציבן – פריבילגיה שספק אם יש עוד מוסד שנהנה ממנה.
מסינג כתב בעניין זה בחוות דעת מאוגוסט 2024 ש"בפועל, מומנו מתקציב המדינה מלוא ההוצאות הכספיות של הרשתות. כלומר, נוצר מצב שבו המדינה משלמת גם עלויות הנובעות מהתנהלות לקויה של הרשתות לכאורה". מסינג קבע שהתוצאה היא אפליה לרעה של החינוך הממלכתי. קשה שלא לשאול איך השלימו משרדי הממשלה זמן רב כל כך עם מצב בלתי תקין זה.
הרשתות קיבלו באופן קבוע תוספות תקציב קואליציוניות ענקיות, מה שיצר מצב שהן בעצם מקבלות יותר מהממלכתי. אחת התוצאות החשובות שהביאה עתירת קרויזר היא קביעה של מסינג באוגוסט, שלא ניתן יהיה מעתה להעביר כספים קואליציוניים לרשתות.
העניין הוא שגם בלי כספים קואליציוניים הרשתות קיבלו במהלך השנים הרבה יותר ממה שמגיע להן. באוגוסט הוציא גם הממונה על התקציבים יוגב גרדוס מכתב שקבע שהרשתות החרדיות יעברו מתקצוב על פי דרישה לתקצוב על פי מבחנים (תקצוב נורמטיבי). בינואר 2025 חשף כלכליסט שבדיקה ראשונה גילתה שהפער בין התקצוב על פי דרישה לתקצוב הנורמטיבי עומד על בין רבע מיליארד שקל ל־300 מיליון שקל. הרשתות ערערו על התחשיב.
בפברואר 2024 שלח החשב הכללי יהלי רוטנברג מכתב לשר הממונה על החינוך החרדי חיים ביטון שבו מנה שורה ארוכה של ליקויים קשים בהתנהלות הרשתות. כך, למשל, עובדי החשבות בכל אחת מהרשתות כפופים לרשת עצמה ולא לחשבת שהוצבה שם מטעם החשכ"ל. לדבריו, "מערך החשבות הדל ברשתות מעלה באופן משמעותי את הסיכון למעילות. האחריות הוטלה על חשבת הרשתות בלי שהועמדו לרשותה הכלים לבצע פיקוח ובקרה ראויים".
לדברי רוטנברג, ברשתות מבוצע רכש בהיקפים של מאות מיליוני שקלים בשנה, כאשר בפועל "הרשתות מעמידות קשיים רבים ביישום ובאכיפה של כללי החוק והמינהל התקין" על הרכש, כשלחשבת אין כל מעקב וסמכות להתערב. רוטנברג טוען ש"לא אחת נאלצנו לטפל בהתחייבויות בהיקפים המגיעים אף לעשרות מיליוני שקלים שהוצאו על ידי גורמים שאינם מורשים לכך ברשתות. פעולות שהינן בניגוד לחוק לכאורה".
אגף תקציבים קבע במכתב בנובמבר 2023 ש"נוכחות וסמכויות החשבת נועדו לכאורה לחיזוק השמירה על הנהלים ומניעת אי־סדרים כספיים, אך בפועל, גם כאשר החשבת מוצאת אי־סדרים, היא ממשיכה לאשר תשלומי שכר מחשש להלנת שכר. במקרים מסוימים החשבת נותנת הנחיה להפסיק את אי־הסדרים, אך הרשתות מתעלמות מהנחיותיה". האגף מציין ש"הימצאות החשבת ברשתות יצרה מעין אבסורד שבו המפוקח שמח במפקחת שכן למפקחת אין סמכות אמיתית ומתוקף אחריותה 'מלבינה' את החריגות שמצאה".
חוקרת החינוך החרדי פרופ' לטם פרי חזן מאוניברסיטת חיפה מסבירה ש"בתוך החינוך החרדי יש תרבות של אי־ציות לחוקים, בנושאים כמו הליבה וההתנהלות הכספית. המדינה איפשרה את זה כשהעלימה עין במשך שנים רבות, ולכן התפתחה התרבות של אי־ציות". פרי חזן אומרת ש"הרשתות מחויבות ב־100% ליבה. הן רחוקות מזה אבל מלמדות יותר מבית ספר חרדי פרטי שמחויב ב־75%. מרמים אותנו. בטח. גם אם שר החינוך יואב קיש אומר שברשתות מלמדים 100% ליבה, כולם יודעים שזה לא נכון. לא מפקחים. ולא יודעים. אבל אנחנו יודעים שהם רחוקים ממה שחייבים, במיוחד באנגלית".
גם שופטי בג"ץ שדנו בעתירת קרויזר היו קצת המומים ומתחו בדצמבר 2024 ביקורת חריפה על אי־הסדרים וחוסר הפיקוח ברשת החינוך העצמאי של אגודת ישראל. השופט יוסף אלרון אמר: "אני לא מבין למה העתירה בעניין לא הוגשה חמש שנים קודם. יש כאן היעדר פיקוח". השופט חאלד כבוב: "אנחנו שואלים עצמנו מה קרה לכספי הציבור, מיליארדים שזרמו בלי בקרה ובלי פיקוח".
המדהים הוא שכל האגפים האלה איפשרו את המציאות ההזויה הזו במשך עשרות שנים. רק בקיץ 2024, בעקבות העתירות נגד תקצוב החינוך העצמאי שהגישו קרויזר ועמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון, הודיע רוטנברג על הוצאת חשבת הרשתות מהן והקמת מנגנון פיקוח חיצוני. אגף התקציבים הודיע על מעבר לתקצוב לפי מבחנים ולא לפי הוצאה בפועל.
