ריאיון
"מתוך כ־16.5 אלף חיילים שנפצעו במלחמה, כ־7,300 מתמודדים עם תגובה נפשית"
סא”ל נטע לי צליכובר, קצינת החוסן הנפשי בצה”ל, הופתעה מהצורך הגדול של מילואימיניקים בפגישות עם קב”נים, לעתים אף יותר מחיילי הסדיר. היא משוכנעת שיש דרך לנטרל חרדות בעת החזרה הביתה ומגלה איך מחזירים חייל “מרחף” במלחמה לפוקוס
סא”ל נטע לי צליכובר, מה זה להיות קצינת החוסן של צה”ל בתקופת מלחמה רב־זירתית שנמשכת זה למעלה משנה וחצי?
“חוסן היא מילה מאוד גדולה ומאוד משומשת בימים אלה בלא מעט מצבים, לפעמים גם במנותק מההקשר הנכון שלה. כששואלים אותי מה אני עושה ועל מה אני אחראית בתפקידי אני לא אומרת שאני עושה חוסן, שזאת מילה ערטילאית מאוד. אני מתמקדת דווקא בפיתוח מרכיבי החוסן כמו הקניית כלים לחיילים או למפקדים כדי שיתמודדו בצורה נכונה יותר עם משברים שמזמנת המלחמה תוך שימור הזהות הפנימית והרציפות התפקודית שלהם”.
מה זה אומר מבחינה מעשית?
“דוגמה פשוטה שיכולה להמחיש את זה היא החייל שנכנס לשדה קרב, יש מסביבו הרבה מאוד רעשים מכל מיני סוגים והרבה מראות שיכולים ליצור עבורו סיטואציה מורכבת. אף על פי שהוא צריך להיות מאוד חד, ממוקד, מעורב במתרחש מסביבו ולהיות מסוגל להגיב בעת הצורך, הוא ייקלע למצב של מעין ריחוף, יציאה מפוקוס. הצוותים של ענף החוסן שפוגשים את היחידות האלה במסגרת ההכנות לפעילות מבצעית מלמדים את החיילים מה לעשות במצב כמו זה, ידריכו אותך כלוחם איך להחזיר את החבר שלצידך לפוקוס ולמיקוד”.
על הפרעת PTSD: "לרוב האנשים יש יכולת טבעית להתגבר על מצבים אלה. החוסן מחזק את היכולות הטבעיות האלה ולכן ההתערבויות הטיפוליות שלנו הן עדינות ומדודות"
איך מחזירים לפוקוס?
“יש כל מיני פרקטיקות של הנחיה לנשימה נכונה והתבוננות על המרחב ואנחנו מלמדים אותן עוד בשגרה במסגרת ההכנות המקדימות לכניסה למצב קרב. ההיכרות של הלוחמים עם משאבי החוסן שלהם מסייעת להם לתפקד טוב יותר במצבים כאלה. זה כמו שמישהו יודע שאם הוא נמצא בסביבה רועשת מדי הוא עלול לסבול מכאבי ראש או כאבי אוזניים הוא יצטייד מבעוד מועד במשכך כאבים מתאים שיהיה בהישג יד”.
“ניסינו לעשות סדר ברגשות”
מלחמת 7 באוקטובר התחילה במערבולת עצומה של רגשות כשבשטח יש כאוס, קטסטרופה בחזית ובעורף. ומנקודה כל כך בעייתית עוד צריך לצאת ללחימה מאוד עצימה.
“נכון, ולכן בימים שאחרי מתקפת חמאס החלטנו להתמקד בעיבוד החוויות והמראות שאליהם נחשפו החיילים, בניסיון לעשות סדר ברגשות שלהם ובמטרת המשימה שעומדת לפניהם ולצמצם פוטנציאל של נזק עתידי. זאת סיטואציה מאוד קלינית שהטיפול בה צריך להיות מדויק. אל מול הבלבול וסערת הרגשות הגדולה הזאת בנינו תוכנית פשוטה שמפגישה כל אחד עם המשאבים האישיים שלו שיכולים לשמש אותו אל מול הסיטואציה שבה הוא אמור לתפקד. התוכנית נקראת ‘מאה’, ראשי תיבות של משאב, אתגר והתאמה. לכל אחד יש משאבים אחרים שבונים את החוסן שלו וההיכרות איתם מעמידה את היכולת לתפקד במצב קיצון”.
מה הדילמות של קצין בריאות הנפש שמלווה חיילים במצבים כאלה?
“במקרה הזה מצאנו את עצמנו עם משהו שאף מקום אחר בעולם לא פגש לפני כן ובאופן טבעי עולות שאלות אם מה שאנחנו עושים זה גם מה שהכי נכון כי יש לפעולות האלה השפעה מאוד גדולה על המשך החיים של אנשים שבאים למפגשי עיבוד חוויות הלחימה שלהם”.
הקב”ן תומך במחלקות שלמות של לוחמים, מסדר להם את הראש לפני שהם מתחילים התקפה או יוצאים למשימת הגנה. מי מסדר לקב”ן את הראש?
“כל קב”ן חייב להגיע פעם בשבוע לטיפול קבוצתי שמסייע לו להכיל. הקב”נים שומעים את הכל. הם לא נחשפים רק לסיפור של החייל הספציפי במוצב מסוים אלא לעוד עשרות כאלה. אנחנו מדרבנים אותם להגיע למפגשים הקבוצתיים שנעשים עם מנחים מקצועיים שאמורים לתת הרגשה שהם עטופים אל מול כל מה שהם שומעים”.
בכלל, מתחילת המלחמה מספר הקב”נים בצה”ל שילש את עצמו.
“התחלנו את המלחמה עם כ־300 קב”נים וכיום מספרם עומד על כ־900, בסדיר ובמילואים. אנחנו גם מרחיבים את הגיוס של קב”נים נוספים ופתחנו מסלולי עתודה חדשים. תוך כדי כך אנחנו גם מרחיבים את שיטות ההתערבות הקבוצתיות - כדי לענות טוב יותר למצבים של תגובות קרב ולהגביר את החוסן הנפשי של חיילים שמאפשר להם לתעל את המשאבים הנפשיים והאישיים שלהם כדי להתמודד עם הקשיים שאזור לחימה מזמן”.
על הפניות של חיילים: "יש ערבוב מושגים גדול מאוד. הרבה מהם מדברים על פוסט־טראומה כשאנחנו בכלל עדיין בטראומה ולא הגענו בכלל לשלב של הפוסט”
כמה PTSD ובכלל תגובות קרב הם נושא שמעסיק את החיילים נוכח החיכוך הרציף שלהם עם לחימה?
“יש ערבוב מושגים גדול מאוד. הרבה מהם מדברים על פוסט־טראומה כשאנחנו בכלל עדיין בטראומה ולא הגענו בכלל לשלב של הפוסט. גם המושג הזה, ‘חוסן’ מאוד רחב וערטילאי כשכל אחד מגדיר אותו ומפרש אותו בצורה אחרת. יש את אלה שממש מגדירים ומאבחנים את עצמם ובהרבה מקרים אנחנו, הקב”נים, מנסים לעשות להם סדר בעולם המושגים. חלק משמעותי מהחוסן הוא ידע. כשחייל יודע יותר הוא גם יהיה יותר בטוח בעצמו, יבין את המקומות שמהם הוא יוכל לפעול טוב יותר במסגרת המשימה”.
איך הפתיחות שלהם כלפי קב”נים? הם יוזמים פניות ומשתפים בהרגשה יוצאת דופן?
“הם פונים כל הזמן, מבקשים לוודא שהם בסדר, שאין להם תסמונת דחק פוסט־טראומטית, מבררים את מקומם ביחס למצב וביחס לחברים שלהם ומנסים לסדר לעצמם ודאות. אם בעבר זאת היתה שפה שלא מדברים אותה בכלל, היום מדברים אותה אפילו יותר מדי. הרבה מאוד חיילים מגיעים לקב”ן רק כדי לשמוע שהם בסדר ושהם מגיבים למצבים שונים שנחשפו אליהם באופן טבעי. על הדרך אנחנו מנצלים את ההזדמנות כדי לסדר להם קצת את השפה בתחום הזה כי הם כבר עושים פעולות אקטיביות כדי לבדוק את מצבם, אז לפחות שיעשו את זה על בסיס של מושגים הנכונים”.
איך הם תופסים את ההפרעה הזאת, PTSD?
“בעיקר כהפרעה למהלך התקין של החיים, על פגיעה בעבודה ובהתנהלות היום יומית והם חוששים מזה מאוד. המסר הברור שלנו אליהם הוא שגם אם יש אפשרות להתפתחות של הפרעה כזאת יש המון מה לעשות כדי לטפל בה, שבמרבית המקרים שיש תגובת קרב כזאת או אחרת לא מתפתחת הפרעת PTSD ושלרוב האנשים יש יכולת טבעית להתגבר על מצבים אלה. החוסן מחזק את היכולות הטבעיות האלה ולכן ההתערבויות הטיפוליות שלנו הן עדינות ומדודות. אנחנו לא רוצים לפספס את ההזדמנות להתאוששות טבעית ואנחנו גם מעצימים את האמונה שלהם ביכולת הזאת”.
איך לחזור הביתה - בצבא הכינו תוכנית שאמורה לסייע לחיילי מילואים לשוב באופן חלק למסגרת הביתית. משרטטים עמם אילו פעולות בדיוק יבצעו מהרגע שהזדכו על הנשק ועד הכניסה הביתה, זאת במטרה להפחית אי־ודאות וחרדה. בני המשפחה מצידם מקבלים סרטוני הדרכה שכוללים המלצות מתי כדאי לערב גורם מקצועי במקרה של התנהגויות חריגות
יש פער בין חיילים בסדיר למילואימניקים ברמת הפתיחות שדורשת פנייה לקב”ן?
“יש היום קב”ן בכל יחידה והוא חלק בלתי נפרד מהמטה שלה וזה אומר שהוא מצטרף אליה לטיולים, לאירועים שהיא מקיימת ונמצא לצד החיילים כל הזמן. לקב”ן תמיד יש מה להגיד לחיילים, הן בחדר הטיפולים וגם מחוצה לו – במסגרת הפעילות הרציפה והשגרתית שלנו לחיזוק עולמות החוסן שלהם. אני חושבת שהשינויים שחלו בשנים האחרונות בשיח ובמודעות לתופעות כמו PTSD ותגובות קרב השפיעו גם על אנשי המילואים. אם בתחילת המלחמה חשבנו שיש פער כלשהו בין חיילי מילואים לחיילי סדיר בנושא הזה בפועל לא מצאנו אותו ואפילו מעבר לכך, בחלק מהמקרים ראינו אנשי מילואים שרואים את תפקיד הקב”ן משמעותי יותר עבורם מאשר חיילי סדיר. מדובר באנשים שיש להם קריירות, משפחה וילדים ורוצים לשמור על עצמם”.
“יש מסוכנות או אין מסוכנות”
בשבועות האחרונים יש דריכות בקרב אנשי השיקום של משרד הביטחון וחיל הרפואה בכל הקשור לטריגרים שעלולים להחמיר מצבים נפשיים של חיילים. תקופת חגים, ימי זיכרון ומלחמה שנמשכת ברקע כל הזמן.
“אלה ימים מאוד רגישים ולכן אני רוצה שכמה שיותר אנשים ידעו שאם הם מרגישים רע יש מה לעשות עם זה. שירימו דגל, שידרשו את המענה שיש לנו בשבילם. באמת, יש מה לעשות ואנשים צריכים להבין את זה. אסור שמישהו יישאר עם הדברים האלה לבד”.
במהלך 2023 התאבדו 27 חיילים וב־2024 התאבדו 21 חיילים, מחציתם במהלך שירות מילואים. לפי נתוני משרד הביטחון מתוך כ־16 וחצי אלף חיילות וחיילים שנפצעו בדרגות חומרה שונות מפרוץ המלחמה כ־7,300 מתמודדים עם תגובה נפשית כלשהי.
“נושא האובדנות הוא חלק מהדנ”א של תפקיד הקב”ן בצה”ל. כל חייל שיושב מולי אני בודקת אותו גם בהיבט של אובדנות, למעשה זה הדבר הראשון שעולה לי בראש בשיח כזה, אם יש מסוכנות או אין מסוכנות. לפני כשני עשורים שיעור מקרי האובדנות היה גבוה משמעותית ובזכות התערבויות ותוכנית נרחבת שנועדה לצמצם אותם משמעותית המספרים ירדו. שיעור מקרי האובדנות לא עלה בשנתיים האחרונות בהתחשב בכך שמספר חיילי המילואים כמעט ריבע את עצמו מאז 7 באוקטובר. בתקופה שאחרי מלחמת לבנון השנייה ב־2006 הייתי קב”נית ביחידת מילואים. הדבר הכי קשה בשיח שלי עם אותם מילואימניקים היה לשמוע מהם שמיד לאחר שסיימו להילחם בלבנון והשתחררו הביתה, זה בעצם נגמר. הם שמו עליהם את התיקים, מישהו אמר להם ‘תודה’ וזהו. הם חזרו, איש איש לביתו, ויש את אלה שממשיכים לסחוב עד היום דברים שהם לא צריכים לסחוב”.
על טיפול החזרה הביתה: "זה מקרקע, מנטרל את חוסר הוודאות. החייל הזה חוזר הביתה פחות לחוץ, וכשהוא פחות לחוץ קל לו יותר לקבל את מי שרץ לחבק אותו. יש פחות פחדים, יש פחות כעסים”
והיום זה אחרת?
“היום זה לא קורה, נקודה. עשינו מאז הרבה מאוד דברים. עם חיילי מילואים אנחנו עובדים על החזרה מהצבא למסגרת הביתית, וזאת מעבריות מורכבת מאוד לכשעצמה. אנחנו מתכננים איתם את החזרה הביתה בצורה הפרקטית והפשוטה ביותר, מהרגע שהם יוצאים מהיחידה ועד הרגע שהם נפגשים עם בני המשפחה שלהם וזה מצמצם אי ודאות וחרדה. בני המשפחה של חייל מילואים שחוזר הביתה מקבלים סרטוני הדרכה שמפרטים דרכי התמודדות עם התנהגויות שונות וכוללים המלצות מתי כדאי לערב גורם מקצועי ואת דרכי הפנייה אליו”.
ממש מלמדים אותם לחזור הביתה.
“כן. חייל שהיה במילואים במשך חודש וחצי ועומד להשתחרר יכול להיות טרוד מאוד במחשבה על מה שמחכה לו בבית. אולי בת או בן הזוג כבר הגיעו אל הקצה בגלל טיפול תובעני בילדים ובענייני הבית, אולי יש מטלות ומשימות שהצטברו. כל אלה ביחד הם מרכיבים קלאסיים של חרדה. המעמד הזה מסייע לו לבנות תוכנית לשעות הבאות, מהרגע שהוא מסיים את המילואים ועד שהוא נכנס לבית. כל צוות יושב עם המפקד שלו ועם איש בריאות הנפש, כל אחד מהחיילים יכתוב את הפעולות שיעשה מאותו הרגע שבו הוא יוצא מהחדר ומזדכה על הנשק בנשקייה ועד הרגע שבו יגיע הביתה וילך לישון. הוא יכתוב מאיזה מקום הוא יאסוף את התיק שלו, איפה המכונית שלו חונה ועוד. זה מקרקע, מנטרל את חוסר הוודאות. החייל הזה חוזר הביתה פחות לחוץ, וכשהוא פחות לחוץ קל לו יותר לקבל את מי שרץ לחבק אותו. יש פחות פחדים, יש פחות כעסים”.
סא”ל נטע לי צליכובר
- מגורים: קיבוץ חולתה
- תפקיד: ראש ענף חוסן נפשי בחיל הרפואה
- תפקידים קודמים: קצינת בריאות הנפש של פיקוד צפון, קב”נית אוגדת הבשן (210), קב”נית בחיל החימוש וקצינת חינוך בבית הספר לקצינים (בה”ד 1)
- מצב משפחתי: נשואה + 3
למוקד פניות ברה״ן עבור עזרה נפשית ראשונית לחיילים וחיילות: *6690 שלוחה 4
