אשפוזי הבית זינקו: יותר מעשירית מהאשפוזים במחלקות הפנימיות כבר מתבצעים בבית
מספר אשפוזי הבית זינק מ־136 בלבד ב־2018 לכ־38 אלף ב־2024, ובשיא טופלו במקביל כ־600 חולים - קיבולת השקולה לכ־17 מחלקות פנימיות. אלא שביישובים המרוחקים ביותר שיעור השימוש בקרב בני 65 ומעלה הוא כשליש מהממוצע הארצי, ובמשרד הבריאות מזהירים כי חוסר הוודאות התקציבי כבר מאט את התרחבות השירות
אשפוז בבית במקום בבית חולים, שירות שנחשב עד לפני מספר שנים כניסיוני וזניח, הפך בתוך זמן קצר לחלק משמעותי ממערך האשפוז בישראל - כך עולה מדוח מיוחד שפרסם היום (א') משרד הבריאות, הממפה לראשונה באופן מקיף את התפתחות השירות.
בשנת 2018 בוצעו בישראל 136 אשפוזי בית בלבד; ב־2024 כבר הגיע מספרם לכ־38 אלף, שהם 3.9 אשפוזים לכל 1,000 תושבים. בסך הכול בוצעו בשנים 2018–2024 כ־115 אלף אשפוזי בית. הנתון המשמעותי יותר הוא חלקו של השירות בתוך מערך האשפוז במחלקות הפנימיות. ב־2024 כבר היוו אשפוזי הבית כ־12% מכלל האשפוזים במסגרות הפנימיות שנבדקו וכ־11% מימי האשפוז שלהן. כלומר, יותר מעשירית מהפעילות האשפוזית שהיתה מתבצעת באופן מסורתי במחלקות פנימיות כבר מועברת לבית המטופל.
במונחי קיבולת, מדובר כבר במערך משמעותי. בשנת 2024 שהו בממוצע כ־445 מטופלים באשפוז בית בכל רגע נתון. בחודש השיא הגיע מספרם לכ־600 מטופלים במקביל — קיבולת השקולה, לפי משרד הבריאות, לכ־17 מחלקות פנימיות. לשם השוואה, בכל המחלקות הפנימיות הכלליות והפנימיות־גריאטריות היו ב־2024 כ־4,314 מיטות בתקן, כך שאשפוז הבית שקול בממוצע לכעשירית מהקיבולת הפיזית שלהן, ובשיא לכ־14%.
התרחבות השירות מתרחשת על רקע שחיקה ממושכת במספר מיטות האשפוז ביחס לאוכלוסייה. בין 2014 ל־2024 נוספו למחלקות הפנימיות רק כ־170 מיטות — עלייה מצטברת של 4% בלבד. באותה תקופה ירד שיעור המיטות מ־0.50 ל־0.44 ל־1,000 תושבים, ירידה של 12%. בקרב בני 65 ומעלה השחיקה חריפה עוד יותר: מספר המיטות ל־1,000 מבוגרים ירד מ־4.7 ל־3.4, ירידה של כ־27%.
הדוח מצביע גם על כך שהתרחבות אשפוז הבית אינה מייצרת בהכרח גל חדש של אשפוזים. מספר האשפוזים הכולל במסגרות הפנימיות עלה לכ־325 אלף ב־2023–2024, לעומת כ־287 אלף ערב הקורונה, אך לאחר התאמה לגידול באוכלוסייה, העלייה מתונה בהרבה. ב־2024 נרשמו 33.3 אשפוזים ל־1,000 תושבים, רק 1.6 יותר מב־2019, בעוד שאשפוזי הבית לבדם היוו 3.9 אשפוזים ל־1,000 תושבים. הנתונים מחזקים את ההערכה שחלק ניכר מאשפוזי הבית מחליף אשפוז מוסדי - ולא מצטרף אליו.
אוכלוסיית היעד היא בעיקר מבוגרת: 73% מהמאושפזים בבית בשנים 2021–2024 היו בני 65 ומעלה, ו־56% היו בני 75 ומעלה. הגיל החציוני עמד על 77. האבחנות הנפוצות ביותר היו דלקת ריאות, זיהומים בדרכי השתן, צלוליטיס, התייבשות ואי־ספיקת לב.
אלא שהשירות אינו מתחלק באופן שווה מבחינה גיאוגרפית. במבט כולל, הפריפריה אינה מפגרת בהרבה אחרי המרכז: באשכולות פריפריאליים 1–4 עמד שיעור אשפוזי הבית ב־2024 על 3.5 ל־1,000 תושבים, לעומת 3.9 בממוצע הארצי. בקרב בני 65 ומעלה השיעור אף היה גבוה מהממוצע - 24.2 לעומת 21.4 ל־1,000. מדד הפריפריאליות של הלמ"ס הוא מדד גיאוגרפי־נגישותי: הוא משקלל בשני שלישים את הנגישות של היישוב ליישובים אחרים ולריכוזי אוכלוסייה, ובשליש את המרחק מגבול מחוז תל אביב. אשכול 1 הוא הפריפריאלי ביותר ואשכול 10 המרכזי ביותר.
אולם פילוח פנימי יותר - חלוקה בין אשכולות 1–2 לאשכולות 3–4 - חושף פער חריף. באשכולות 3–4, שהם פחות פריפריאליים, עמד שיעור אשפוזי הבית בקרב בני 65 ומעלה על 30.4 ל־1,000 — הגבוה בישראל. לעומת זאת, באשכולות 1–2, הכוללים את היישובים המרוחקים ביותר, הוא הגיע ל־7.7 בלבד — כשליש מהממוצע הארצי.
לצד ההצלחה, משרד הבריאות מזהיר מפני בלימה. מספר ימי אשפוז הבית הגיע ב־2024 לכ־162 אלף, אך קצב הצמיחה התמתן. לפי הקופות והספקים, ההאטה אינה נובעת ממחסור בכוח אדם או ממיצוי הביקוש, אלא בעיקר מחוסר ודאות לגבי המשך התמיכה התקציבית. התקציב לשירות עדיין אינו מעוגן בבסיס הקבוע של הקופות, ומבחן התמיכה לשנת 2025 אף צומצם משמעותית.
המשמעות היא שישראל הצליחה בתוך שש שנים לבנות למעשה שכבת אשפוז חדשה מחוץ לבתי החולים - אך דווקא כשהשירות הופך לחלק מהותי מהמערכת, שאלת המימון והנגישות בפריפריה העמוקה הופכת למבחן הבא שלו.
