פרשנות
פסק הדין שהורה לקדם את רינת סבן - פרומו לבג"ץ פיטורי בן גביר
למרות שצו לתיקון סטייה נקודתית שונה מהותית מהדחת שר, פסק הדין מחזק את טענות העותרים: השופט המחוזי קבע כי קיים חשש שהשר שקל "שיקולים זרים ובלתי ענייניים" בסירובו לקדם את סבן, וכי התנהלותו "מעלה חשש לפגיעה בעצמאות המשטרה" - דוגמה להשתלטות בלתי חוקית
החלטת ביהמ"ש המחוזי להורות לשר איתמר בן גביר להעניק, בניגוד לרצונו, את דרגת הסנ"צ לרינת סבן הוא סוג של פרומו לבג"ץ הגדול בעתירות שדורשות מראש הממשלה לפטר את השר מתפקידו הנוכחי, כלומר להרחיק אותו מהמשטרה. האם תהיינה לפסק הדין שניתן היום על-ידי השופט המחוזי דוד גדעוני השלכות, השפעה, רלוונטיות כלשהיא לבג"ץ הפיטורים? התשובות הן כן ולא.
למה לא? כי יש הבדל גדול בין צו שמורה לשר לתקן סטייה נקודתית לבין צו שמורה לראש ממשלה לפטר שר. קבלת עתירות מנהליות מהסוג של סבן נגד השר הן דבר מקובל יחסית, ואין דומה הדבר לקבלת עתירה חוקתית חסרת תקדים ממרחבי "הדמוקרטיה המתגוננת" להדחת שר מתפקידו, בגלל פגיעתו הסדרתית והמסוכנת באחד המוסדות החיוניים ביותר לקיומה של הדמוקרטיה - המשטרה.
למה כן? כי המקרה של רינת סבן הוא דוגמא מצויינת למפורט בעתירות ההדחה - להשתלטות השר על המשטרה כמפכ"ל על. היא דוגמא לשיקולים הזרים שהוא מפעיל בקידום ועיכוב קצינים: איתות – על גבה של סבן – שמי שלא מתיישר עם האג'נדה האישית והפוליטית שלו, לא יקודם ואפילו יפוטר (ר' עמי אשד, ממ"ז תל אביב). אחרי החלטת גדעוני, לא יוכלו השופטים השמרנים בבג"ץ להדוף את העותרים והיועצת המשפטית ב"טענות אווירה" או טענות שנלקחו מהתקשורת. לפנינו פסק דין שמאיר בזרקור שיפוטי בוהק את ההשתלטות הלא חוקית של בן גביר על המשטרה.
סיפור רינת סבן סיפק לבן גביר הזדמנות מצויינת להתנגח עם כמה משנואי נפשו, והוא הרי חי וניזון מהקטטות האלה והכותרות שבצדן. ראשית, מול היועצת המשפטית לממשלה ועוזריה שהתייצבו לטובת סבן; שנית, מול ראש אח"מ ניצב בעז בלט, אחד מאיי היושרה, המקצוענות והממלכתיות במשטרה שטרם נכבשו; שלישית, מול היועץ המשפטי של המשטרה אלעזר כהנא שעדיין מתעקש על שמירת הדין והמנהל התקין. גם כשניקה בשבוע שעבר את היועמ"שית בפרשת הפצ"רית, וגם שהתייצב לצדה של רינת סבן. תנו לבן גביר כמה שיותר 'דיפ סטייט' לריב איתם, כך ייטב מבחינתו. הנה ההוכחה שכולם מתלכדים שוב נגדו כדי לגזול ממנו את המשילות ולהפקיע ממנו את הסמכות. בן גביר מלמד את נתניהו הרבה דברים, אבל לוקח ממנו דבר אחד מרכזי – את הפאסיב-אגרסיב. את השילוב בין תוקפנות להתקרבנות.
לגופו של עניין, ולגופה של הקצינה, הסיפור די פשוט. בניגוד להמלצת הדרג המקצועי, בניגוד למקובל עד כה בקידום קצינים, בניגוד להמלצתו שלו - סירב בן גביר לחתום לסבן על דרגת הסנ"צ. למרות שעמדה בכל הקריטריונים, למרות היותה קצינה מצטיינת. התירוצים שבן גביר נתלה בהם הם מגוחכים ומופרכים והשופט מפרק אותם אחד לאחד. הנה אחד מהם: השר טען שטרם התקבלה החלטה סופית שלא להעניק לסבן את דרגת הסנ"צ. השופט גדעוני: "כשהשר מסרב הלכה למעשה לקבל החלטה בעניינה של העותרת פעם אחר פעם וגם לאחר שהונחו לפניו תשתית מלאה ומענה מקצועי מפורט, יש לראות בו כמי שהחליט שלא לקדם את העותרת בדרגה".
מילא מגוחכים ומופרכים, אפילו גרוע מזה: "התנהלות השר", כותב השופט, "מעלה בנסיבות העניין גם חשש סביר וממשי בדבר קיומם של שיקולים זרים ובלתי ענייניים העומדים ביסוד ההימנעות מקידומה של העותרת (סבן – מ"ג). לקבוע ששר שקל "שיקולים זרים ובלתי ענייניים" זו כבר חומרה שהיא מעבר ל"פאולים" הרגילים במשפט המנהלי. זו כבר הסביבה של שיקולים זדוניים, פוליטיים במקרה הפחות גרוע. במקרה של סבן מדובר ב"ענישתה" על עדותה בתיק 4000. ככה ייעשה לקצין/ה שישתתפו בחקירה נגד פוליטיקאי מהצד של השר. בן גביר טוען שמהעדות עלתה "תמונה מדאיגה של היעדר הכרת נהלים והיעדר זיכרון". וואללה? פתאום השר העבריין שהורשע בעבירות חמורות מודאג מאי הכרת נהלים? והיעדר זיכרון? רצוי לבדוק גם את היעדר הזיכרון של הנאשם נתניהו. ובכלל, קובע השופט גדעוני שבן גביר העלה כנימוקים לעיכוב קידומה של סבן סיבות שלא הועלו במקרים זהים קודמים בעבר. כלומר, נתפרו במיוחד למידותיה של סבן. אכיפה בררנית, הפלייה ייעודית, אם תרצו. "חשש זה גורר עמו גם חשש לפגיעה בעצמאות המשטרה ובגורמי החקירה בה", כותב גדעוני. חשש זה מאשר את תמונת השר כמפכ"ל על שמתערב בבחקירות ובמינויים ולא מסתפק בסמכויות פיקוח, אישור, וקביעת מדיניותה הכללית של המשטרה. וזה המכלול שיידון בבג"ץ שיפגיש את בן גביר עם העתירות לפיטוריו מהתפקיד.
