ניתוח
כשאיום ביטחוני פוגש שוק נשק עם ביקושי שיא
הפסקת האש, אחרי שנתיים של לחימה, החייתה את קרבות התקציב בין משרדי האוצר והביטחון; בזמן שהחשב הכללי סגר את הברז לפעילויות "לא חיוניות" כהגדרתו ובאוצר טוענים לניהול חסר אחריות, במערכת הביטחון נערכים למאבק הגדול יותר, על תקציב ההתחמשות העתידי; האמצעים: ההתאוששות האיראנית ומירוץ החימוש העולמי שמגביר את התחרות על כל סלוט פנוי במפעלי הנשק
שנתיים וחודש מאז 7 באוקטובר, אלה שהסיקו, אל מול זוועות הטבח ותחת אימת הטילים הבליסטיים של איראן, שתם עידן "הצבא הקטן והחכם" ושישראל חייבת לעצמה צבא גדול וחזק אל מול אויביה, מתייצבים כעת מול הבנאליות של קרבות התקציב הרגילים בין האוצר למשרד הביטחון וצה"ל שהפכו במשך שנים לתופעה עונתית.
רק לפני חודש נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הוציא לדרך את תוכנית 21 הנקודות שלו שחדלה מלחמה של שנתיים בין ישראל לעזה, בעוד כשבועיים תמלא שנה להפסקת האש בין צה"ל לחזבאללה בלבנון. לפני כחמישה חודשים בלבד ישראל נלחמה, ישירות ובמשך 12 לילות וימים עם איראן.
הדרמות עצומות, קורות מהר מדי, מתחלפות באחרות במהירות ובישראל לא מביטים לאחור. החל מאתמול, בהוראת החשב הכללי יהלי רוטנברג, משרד האוצר עוצר מימון של פעולות שמקיים משרד הביטחון ועונות להגדרה "בלתי חיוניות". הפעולות ה"חיוניות" נוגעות לחיים עצמם: שכר וגמלאות, הוצאות אגף שיקום ומשפחות ותגמולים למילואימניקים. החשכ"ל הורה לנציגיו המוצבים באגף התקציבים של מערכת הביטחון לכבד ולשלם גם חשבוניות שהיקפן עד מיליון שקל, כדי שסגירת ברז התקציבים לא תייבש את הספקים הקטנים המשוועים לכסף על מוצרים וסחורות שכבר סיפקו.
באוצר מייחסים למשרד הביטחון ניהול תקציבי חסר אחריות, חריגות מהמסגרות המאושרות, היעדר בקרה תקציבית מלאה, התחייבויות רכש שנעשות בלי תיאום לגבי מקורות מימון. באוצר זועמים על בזבזנות של מיליארדי שקלים בניהול מערך המילואים בצה"ל במהלך המלחמה, המנכ"ל אילן רום אף מצביע על חשד לעבירות פליליות בנושא.
התסכול שמתפרץ בעיקר בדיונים בחדרים הסגורים
במערכת הביטחון רואים בסגירת ברז התקציבים מצד האוצר פרק נוסף בטרלול שמבקיע את חומות הקריה. כשהטפל משתלט על העיקר, ויכוח על היעדר היעילות ואי הסדרים בהפעלת מערך המילואים מתגלגל לכדי עצירה מוחלטת של רכש ביטחוני נרחב הנחוץ לצה"ל כמו אוויר לנשימה. הנחיית החשכ"ל לעצור התקשרויות מצד משרד הביטחון נכנסה לתוקף רק אתמול, אך בפועל האוצר מקשה על אישור עסקאות חדשות זה כמה חודשים. כאילו ישראל לא יוצאת בימים אלה מהמלחמה הארוכה והקשה בתולדותיה, כאילו שאין לה מחסנים למלא, כאילו אויביה חרטו על דגלם פציפיזם נצחי.
בכירים ביטחוניים שמעורבים בתהליכי בניין הכוח של צה"ל בראי לקחי המלחמה הרב זירתית מתקשים להסתיר את התסכול הרב. בדיונים סגורים הם מספרים על חלון הזדמנויות לרכש מהיר של מערכות מרכזיות ואסטרטגיות הנחוצות לחיל האוויר ולזרוע היבשה בתעשיות הביטחוניות האמריקאיות מחשש שמה שלא יוזמן כעת יסופק בלוחות זמנים שצה"ל לא יכול להרשות לעצמו.
על הפרק עומדות עסקאות ענק, בהיקף כולל של מיליארדי דולרים, מערכות הנחייה לפצצות אוויר– קרקע מסוג JDAM, טילי "הלפייר" למסוקי התקיפה של חיל האוויר, חימושים, טילי "לאו", אמצעי תצפית וראיית לילה, האמרים, דחפורי D-9, פצצות "שימוש כללי" ועוד.
כל אלה הם רק המתאבנים לקראת התקשרויות הענק שבדרך: עוד מטוסי F-35 ו־F-15 שיעצימו את יכולות חיל האוויר, עוד מסוקי תובלה מסוג "פרא" שאמורים להחליף את מערך מסוקי ה"יסעור" המיושן והמתפורר שמשמש את חיל האוויר יותר מחמישה עשורים ועל הפרק עומדות עסקאות נוספות לרכש מטוסי תדלוק חדשים ומסוקי תקיפה עדכניים מסוג אפאצ'י כי אלה שמשמשים את צה"ל כיום נמסרו לו לפני כמעט שלושה עשורים.
בין התעשיות הביטחוניות האמריקאיות ובמרכזן בואינג, לוקהיד מרטין ונורתרופ גרומן לגורמים המקצועיים במערכת הביטחון מתקיימים יחסים קרובים, המבוססים על שיתופי פעולה של עשרות שנים בין מוכרים לקונים. אלא שלא כל מקבלי ההחלטות בישראל הפנימו עד הסוף את ה"טיפ" שקיבלו לפחות מחלק מאותן חברות, למהר ולהזמין כאשר המשך ההשתהות יישא תוצאה הרת משמעות על תהליכי ההתעצמות המתוכננים של צה"ל.
ישראל היא לא המדינה היחידה בעולם שנתונה לקונפליקטים המצווים עליה הצטיידות בנשק מתקדם. כמעט ארבע שנים מפרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, מרוץ החימוש העולמי שיצרה מאלץ עוד ועוד צבאות באירופה ובעולם להתדפק על דלתות מפעלי הנשק. ההבנות שהשיג נשיא ארה"ב טראמפ עם ראשי מדינות נאט"ו ביוני האחרון על הגדלת תקציבי הביטחון שלהם בעשור הקרוב עשויות להוסיף לחץ בהזמנות נשק מחברות אמריקאיות, הפועלות ממילא מסביב לשעון.
בכירים ביטחוניים הזהירו בדיונים סגורים כי גרירת הרגליים הנוכחית תוביל למצב ש"סלוטים" בתעשיות האמריקאיות יתמלאו בהזמנות של צבאות אחרים. ברקע עומדת תוכנית של חיל האוויר להצטייד בטייסת רביעית של מטוסי F-35 שתוקם במהלך העשור הבא באופן שיעמיד לו 100 מטוסים מסוג זה. באמצע השנה שעברה ישראל חתמה עם הממשל האמריקאי על רכש טייסת שלישית בסכום כולל של כ־3 מיליארד דולר.
אם פרטי העסקה עם לוקהיד מרטין והממשל האמריקאי על טייסת רביעית של F-35 לא יסוכמו בחודשים הקרובים, סעודיה וטורקיה עלולות לקבלת את ה"סלוטים" בקווי הייצור של מטוסי הקרב החמקניים וזה עוד לפני שמדינות באירופה, שעד כה התמהמהו בנושא, יזמינו גם.
מלחמת 12 הימים שבמסגרתה ישראל וארה"ב פגעו בתוכניות הגרעין והטילים הבליסטיים של איראן עשתה יחסי ציבור משובחים למטוסי ה- F-35. צבאות בעולם לומדים, מתחקרים ומנתחים את המערכה המוצלחת באיראן, בוחנים בפינצטה את הערך המוסף של כל מערכת נשק ששימשה את ישראל ומטוסי ה- F-35 סומנו על ידם כנשק איכותי ושובר שוויון שבלעדיו אפשר שתוצאות הלחימה היו אחרות. מה שהבינו סעודיה וטורקיה מבינות מדינות נוספות והזמן בישראל לקבלת החלטות בנושא מתקצר והולך.
וזה לא רק מטוסי F-35. לפני שנה מנכ"ל משרד הביטחון דאז אייל זמיר, כיום הרמטכ"ל, חתם על עסקת ענק שהיקפה למעלה מ־5 מיליארד דולר לרכש של 25 מטוסי F-15 IA מבואינג שיסופקו לחיל האוויר החל מ־2031 בקצב של ארבעה עד שישה מטוסים בכל שנה. בחיל האוויר אומרים שאין די בטייסת אחת של מטוסים מסוג זה, ומבקשים למצות אופציה שניתנה לישראל לרכש של טייסת שנייה באותו המחיר. מדובר באופציה שתוקפה עד סוף 2026 ואחרי מועד זה יישומה יהיה כרוך במשא ומתן חדש, מנקודת האפס עם הממשל ובואינג כשמחירו של כל מטוס עלול להיות גבוה בעשרות אחוזים.
פרט למטוסי קרב חיל האוויר זקוק נואשות לעוד מסוקי "פרא" שיחליפו את מערך ה"יסעור". ב־2021 משרד הביטחון הזמין מסיקורסקי, הנשלטת בידי לוקהיד מרטין, 12 מסוקים מסוג CH-53 K, דגם עדכני וחדשני של ה"יסעור" ומסירת הראשונים שבהם צפויה ב־2028. חיל האוויר זקוק לעוד 12 כאלה במסגרת תהליך שבסופו תהיה טייסת מלאה.
אם עד בוקר 7 באוקטובר נשמעו בצה"ל יותר ויותר קולות הקוראים לסגירת מערך מסוקי התקיפה של חיל האוויר המבוסס על מסוקי אפאצ'י מתיישנים לטובת מעבר לכלי טיס בלתי מאוישים, הפריצה ההמונית של המכשול המקיף את רצועת עזה הדגישה את נחיצותם. בחיל האוויר מתעניינים בהצטיידות ב־15 מסוקים מהדגם החדש של מסוקי אפאצ'י שמייצרת בואינג עם אופציה לעסקת המשך שבמסגרתה ירכוש 15 נוספים. בשנה האחרונה חיל האוויר העביר לבואינג דרישות תוכן המאפיינות את היכולות הנחוצות במסוקים החדשים תוך שימת דגש על יכולתם לסייע לכוחות הקרקע, אלא שהחלטות תקציביות בנושא טרם התקבלו.
"אנחנו מתברברים וזה יהיה בעוכרינו"
אל מול תוכניות ההתעצמות שמערכת הביטחון מנסה להאיץ, איראן לא מבזבזת זמן. מאז המהלומה הישראלית־אמריקאית שספגה ביוני האחרון היא נמצאת במירוץ חימוש מדאיג ברוסיה ובסין, פועלת לשיקום יכולות בתחום הייצור של טילי הקרקע־קרקע ושל מערכות ההגנה האוויריות שלה. "המלחמה עם איראן הרימה מסכים", אומר לכלכליסט בכיר ביטחוני המצוי בנושא. "במקום לקחת את מה שהממשל האמריקאי מוכן לתת, אנחנו מתברברים וזה יהיה בעוכרינו".
לדבריו, "אם עד לפני שנתיים הטענה הרווחת היתה שמערכת הביטחון נאחזת בתרחישים אימתניים כדי להגדיל את תקציביה, התקבלה ההוכחה שבהזדמנות הראשונה שיש לאויב הוא קם עלינו. המוטיבציה של חזבאללה, חמאס, החות'ים ואיראן נגד ישראל נותרה כפי שהיתה. את החות'ים לא הכרענו, האיראנים נעלבו מאיתנו עד עמקי נשמתם והם עוד ינסו לתבוע את כבודם על הנוקאאוט שקיבלו ביוני. במזרח התיכון אסור לסיים מלחמות בנוקאאוט. בזמן שכולנו שקועים ביום המילואים שמישהו עשה או לא עשה קורים כל הזמן דברים גדולים ומתרחשים תהליכים מדאיגים".
עיקר הרכש מהתעשיות האמריקאיות מיועד להיעשות בהתבסס על כספי הסיוע הביטחוני שמעמיד הממשל לישראל והיקפו כ־3.8 מיליארד דולר בשנה. מתווה הסיוע הביטחוני הנוכחי יגיע לסופו ב־2028 כשבשנה הקרובה מערכת הביטחון והמטה לביטחון לאומי (המל"ל) שבמשרד רה"מ אמורים להתחיל בהתדיינות עם האמריקאים בנוגע למתווה הסיוע הביטחוני לעשור הבא.
המתווה שיגובש יצטרך לענות על הצרכים הביטחוניים הרבים של ישראל שאחרי המלחמה. מנכ"ל משרד הביטחון האלוף (במיל') אמיר ברעם כבר הגדיר את העשור הקרוב כ"עשור עצים", שבמסגרתו יחוזקו גם התעשיות הביטחוניות הישראליות בניסיון לצמצם את התלות של צה"ל בנשק מיובא. כל זאת, בזמן שאמברגו הנשק שהוטל על ישראל מצד מדינות רבות באירופה לא הולך בינתיים לשום מקום, למרות שהאש בעזה ננצרה לעת עתה.
גרמניה משעה אספקת מערכות הינע לטנקים ולנגמ"שים באופן שמאלץ את גורמי הרכש הישראליים לחפש חלופות בעולם. כשיימצאו כאלה, הן יהיו יקרות יותר. חברה בריטית שמייצרת מדחפים למטוסי ה"שמשון" (C-130) של חיל האוויר מסרבת בתוקף לספק אותם, בשל האמברגו. הבריטים, מספרים לכלכליסט גורמים ביטחוניים שמעורים בנושא, לוקחים לחומרה את הגבלות היצוא לישראל ומשעים אספקות גם לצבא ארה"ב מהחשש שהאמריקאים יעבירו אליה מדחפים נחוצים.
"כל מדינה שהטילה עלינו אמברגו מכאיבה לנו מאוד במקום ספציפי מאוד", מספר בכיר ביטחוני. "התעשיות בישראל לא יוכלו לייצר בעצמן ולאורך זמן כדי למלא את צרכי ההצטיידות וההתעצמות של צה"ל. אנחנו מלחיצים את התעשיות בארה"ב לייצר עבור צה"ל במהירות כי הכל דחוף. באותן חברות עובדים מסביב לשעון, גם בשבתות ובימי ראשון וכשהמשלוח מוכן, במקום להעמיס אותו על אנייה ולשגר לארץ, הנציגים של משרד הביטחון מתחילים לגמגם שאין להם הרשאות להוציא כסף. זה לא רציני ולא אחראי".
