80 שנים אחרי – ניצולי השואה עדיין טובעים בבירוקרטיה
השנה אנו מציינים 80 שנים לניצחון על גרמניה הנאצית, רגע היסטורי של גבורה וניצחון הרוח על הרוע. אך היום עלינו להביט למציאות בה חיים כ-125 אלף ניצולי השואה בישראל.
ניצולי השואה שהצעירים שבהם בני 80 ונולדו עם סיום המלחמה והמבוגרים כבר חצו את גיל 100, נאלצים להתמודד עם בירוקרטיה וטופסולוגיה שאינה מותאמת לגילם כדי למצות את זכויותיהם הבסיסיות. הזכויות של ניצולי השואה בישראל נקבעו לפני עשרות שנים, כאשר חיו בישראל מאות אלפי ניצולי שואה צעירים וצרכיהם היו שונים, אך כיום גילם המתקדם מציב בפניהם אתגרים בריאותיים וסוציאליים ייחודיים שמקשים עליהם להתמודד עם החסמים הבירוקרטיים.
הקצבאות של ניצולי השואה הן קצבאות בריאות שנקבעות לפי מצב בריאותי ומצב כלכלי, לכן ככל שניצולי השואה מתבגרים ומתמודדים עם החמרות במצבם הבריאותי. הקצבאות יגדלו בהתאם, זה דורש מניצולי השואה להתמודד עם מנגנונים בירוקרטיים של גופים שונים בארץ ובחו"ל, כולל הצגת תיעוד רפואי, המתנה לוועדות רפואיות, מילוי טפסים ועוד, תהליכים מורכבים שאורכים זמן המתנה רב שלצערנו כבר אין להם. המנגנונים הבירוקרטיים שנקבעו לפני 70 שנה אינם מותאמים למציאות של ניצול השואה הסיעודי בן ה-85 האמור לקבל את הקצבה מהרשות לזכויות ניצולי השואה, לדרוש גמלת סיעוד מביטוח לאומי, להגיש בקשה לעובד זר מרשות ההגירה ולהתקשר עם חברת סיעוד. אם יש לו בני משפחה מסייעים, הוא יכול להיעזר בהם (וגם הם יעידו על הסרבול והקושי הבירוקרטי), אך מה עושים אלפי ניצולי השואה העריריים חסרי העורף המשפחתי?
בהתחשב בגילם, במצבם הבריאותי ובאתגרים הנלווים בגיל זה, היה ניתן לצפות שדווקא בשנים אלו הגופים שמשלמים פיצויים או נותנים שירותים לניצולי השואה ימצאו דרכים להקל על ניצולי השואה ולהפחית את הבירוקרטיה הנדרשת למיצוי זכויותיהם אך בפועל המציאות הפוכה. למשל, ועידת התביעות המשלמת תגמולים לכ-70 אלף ניצולי שואה, הודיעה להם בתחילת החודש כי משנת 2025 הם נדרשים להשתמש באפליקציה ייחודית לצורך הזדהות וקבלת אישור חיים בכל שנה.
דרישה שאינה הגיונית וגורמת לתסכול רב לאוכלוסייה מבוגרת שאינה מיומנת או נגישה לטכנולוגיה מהסוג הזה. ניתן היה לפתור את הבירוקרטיה המיותרת הזו אם הרשות לזכויות ניצולי השואה בישראל או ביטוח לאומי היו מעדכנים את ועידת התביעות על בסיס מידע הקיים ברשותם, מה שממחיש את הצורך בהקמת גוף מתכלל שיפשט את התהליכים הבירוקרטיים וייספק מעטפת תומכת ייחודית לניצולי השואה שתכלול גם שירותי סיעוד ובריאות המותאמים לצרכיהם, כולל תמיכה רגשית והפגת בדידות.
לכן, המהלך המשמעותי שדחוף לעשותו באופן מיידי זה להקל על ניצולי השואה את תהליכי הבירוקרטיה בכל הנוגע למיצוי זכויותיהם, כניצולי שואה וכאזרחים ותיקים. על ממשלת ישראל ליישם גישה הוליסטית שתשפר לא רק את התמיכה הכלכלית, אלא גם את הגישה לשירותי בריאות, ליווי חברתי ופתרונות דיור.
80 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, החובה המוסרית שלנו כחברה היא לדאוג שכל ניצול שואה יוכל להזדקן בכבוד ולחיות את שארית חייו בתנאים הולמים. זהו הזמן לפעול בשמם, לזכרם ולעתיד שלנו כחברה יהודית, מוסרית ואנושית.
אורלי סיון היא מנכלית עמותת אביב לניצולי השואה
