פרשנות
המבצר שלא נופל: הרעש גדול, אבל הסיכוי שהיועמ"שית תפוטר - קטן
הקואליציה יוצרת מעגל של התלהמות והרתעה מול היועמ"שית גלי בהרב־מיארה שמניפה את דגלי השוויון בנטל, מאבק בפוליטיזציה במשטרה ועצמאות מערכת המשפט. למרות זאת, הסיכוי להדיח אותה מתפקידה בתקופה הקרובה קטן
ההשתוללות הממשלתית הנוכחית נגד היועצת המשפטית לממשלה מגבירה ווליום. היא מתנהלת בשלושה מעגלים שמתקרבים לנקודות פיצוץ. שלושתם משיקים לדגלים החשובים ביותר שמניפה גלי בהרב־מיארה: השוויון בנטל, המאבק בפוליטיזציה של המשטרה ועצמאות מערכת המשפט.
שלושת הדגלים מציבים אותה ישירות מול מוקדי הכוח החזקים והדורסניים ביותר בממשלה אשר מעלים הילוך בדרישות לפיטוריה. ספוילר - כנראה שלא יקרה. התקווה החילופית, לפיכך, היא ליצור סביבה מעגל של אימה והרתעה. עוד ספוילר - גם זה לא יקרה.
1. מוקד הרעש (תרתי משמע) הראשון הוא השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר שמצוי בעימות אישי־מוסדי ישיר מול גלי בהרב־מיארה. עימות שנפרש על מספר חזיתות. הקרבות בבג"ץ על תיקון פקודת המשטרה ופיטורי השר, החקירות הפליליות שנוגעות לחלוקה מופקרת של נשקים.
בן גביר והשר יצחק וסרלאוף אפילו הצביעו אתמול נגד התקציב במעין מרד פנים־ממשלתי שנועד לשדר לראש הממשלה — או שמפטרים אותה או שאנחנו מתפטרים. כמובן שזהו איום סרק. בן גביר לא יתפטר וראש הממשלה בנימין נתניהו לא יפטר כי הברית הקואליציונית ביניהם חזקה יותר אפילו מטינתם ליועצת המשפטית לממשלה.
המעגל השני שבוער במיוחד בימים אלה הם החרדים. בהרב־מיארה מניפה את הדגלים שהם מבקשים לקפל. במיוחד בסוגיית ההשתמטות ובבלימת תקציבים שנועדו לעקוף מינהל תקין, גיוס לצבא ולימודי ליבה. הסביבה הפוליטית מבינה ששר הביטחון עומד לקדם חוק השתמטות, כזה שהיועצת לא תוכל להסכים לו.
מעגל שלישי הוא יריב לוין והתעמרותו בבית המשפט העליון — במיוחד בגזרת הוועדה לבחירת שופטים בכל הקשור לכינוסה ובחירת נשיא. לוין רואה כיצד בג״ץ מאמץ את עמדות היועצת המשפטית ומפזר את הרעל שלו לכיוון שניהם. בג״ץ והיועצת, יצחק עמית וגלי בהרב־מיארה. ולצד שלושת אלה פועל מעגל הגיבוי והעידוד - דודי אמסלם, שלמה קרעי וטלי גוטליב שמופקדים על הסנטימנט האותנטי של הבייס. אמסלם כבר שלח אותה לכלא, והמעגל הזה פועל באמת כמעגל שוטה — שותה את דמה של היועצת — זורעים הסתה פרועה נגדה, קוצרים מהבייס את השנאה ואז קוראים לפיטוריה.
2. התוצאה היא שהדציבלים נגד היועצת מתגברים. ואז מגיע איש הפשרות, הממלכתי המתון שגם הכניס את "העז הזו" לכהונה — שר המשפטים לשעבר גדעון סער שמינה את בהרב־מיארה בתקופת ממשלת השינוי. עכשיו הוא בממשלה שהגיעה כדי לשנות את השינוי ההוא. והוא בדילמה — האם להצטרף לרעש ההסתה נגד בהרב־מיארה או להגן עליה.
סער מצא את שביל הביניים: ״עדיף לפצל את היועצת ולא לפצל את העם״. אחלה קופירייטינג, וגם חזרה לרפורמה והחזון שהציע בזמנו: לפצל את הייעוץ המשפטי בין ייעוץ לממשלה לבין תובע כללי. כלומר, להפריד מהתפקיד את הפרקליטות הפלילית ולהותיר ליועץ/ת המשפטי/ת את התחום האזרחי והציבורי.
מינוי בהרב־מיארה בידי סער נועד לשרת את היעד הזה. מאחר שהתחום הפלילי ממילא אינו בתחום מומחיותה היא לא אמורה להערים קשיים על הפיצול. אלא שסער לא הצליח להגשים אז את התוכנית והיום היא נשלפת שוב כדי ״להרגיע״ את המשתוללים על היועצת.
3 צפייה בגלריה
השרים איתמר בן גביר, גדעון סער ויריב לוין. שניים בעימות ישיר עם היועמ"שית, אחד מחפש שביל ביניים
(צילומים: דנה קופל, טל שחר, אמיל סלמן/הארץ)
אגב, גם אם הפיצול יקרה, תועלתו תהיה מועטה למהומה הנוכחית כי מרבית מעגלי ההשקה בין בן גביר והחרדים לבין היועצת קשורים בעיקר למשפט הציבורי ולא הפלילי.
3. לא פשוט לפטר יועצת. הפרוצדורה היא כזו — הממשלה אמורה להחליט, ולשלוח את שר המשפטים לקבל את עמדתה של ועדת האיתור שמינתה את היועצת. בוועדה, בראשות הנשיא בדימוס אשר גרוניס, חברים גם נציגת לשכת עורכי הדין תמי אולמן ונציג האקדמיה פרופ׳ רון שפירא. חסרים בה כרגע שני נציגים שהממשלה ממנה — חבר כנסת ומי שבעברו היה שר משפטים או יועץ משפטי לממשלה.
ההערכה היא שגרוניס ואולמן יתנגדו לפיטורים. שפירא עלול לתמוך וכמובן חבר הכנסת שתמנה הממשלה. ואז מי שיכריע הוא היועץ לשעבר או השר לשעבר. ומי פנוי: היועצים לשעבר מני מזוז ואליקים רובינשטיין לא יצביעו עם ממשלת נתניהו־בן גביר. שר המשפטים לשעבר אמיר אוחנה לא יוכל להתמנות כיוון שהוא יו״ר הכנסת אבל קשה לזהות אצלו גבולות. אם הסכים להגיע כמעודד למשפטו הפלילי של הבוס, אולי יסכים לצרף את קולו בוועדת האיתור לפיטורי היועצת.
ואם לא הוא, אז מי נשאר — גדעון סער. תפוח האדמה הלוהט הזה עלול לרדוף אותו גם לכאן. כחבר ועדת האיתור הוא כבר לא יוכל לברוח אל רעיון הפיצול. כמובן שההחלטה לפטר תגיע גם לבג״ץ שלא צפוי לפסוק נגד היועצת, בין היתר בגלל שהרוב המכריע של עמדותיה בעתירות שמוגשות נגד הממשלה מתקבלות.
מבין עילות הפיטורים רק אחת רלבנטית לגביה: אובדן אמון ויכולת שיתוף הפעולה עם הממשלה. בהינתן הממשלה הנוכחית, קשה לזקוף את המציאות הזו לחובתה של היועצת. מציאות שרשמה כבר שיא של ייצוג נפרד של הממשלה בבג״ץ בידי עורכי דין פרטיים לאחר שהיועצת סירבה להגן עליה ואישרה לה ייצוג נפרד.
4. כבחירה ומינוי של סער אין לחשוד בבהרב־מיארה שהיא שמאל. היא ימין, אבל ימין ממלכתי, לאומי, ימין של שלטון החוק. כל מה שמגדיר, או הגדיר, את הממנה סער שפעם היה מצטט בקביעות את מנחם בגין שירש מקודמו לראשות הממשלה יצחק רבין את אהרן ברק כיועץ משפטי לממשלה שגם הוא, כידוע, לא עשה הנחות לשלטון.
בכנס העמותה למשפט ציבורי, בסוף השבוע האחרון, דיבר המשנה ליועצת, הפצ״ר לשעבר, שרון אפק. הוא סיפר על ישיבת ממשלה שבה התקבלו 17 החלטות. על אחת מהן חיווה דעה שיש בה קשיים משפטיים. אחד השרים התנפל עליו כמטרפד סדרתי של הממשלה. איך מטרפד, השיב אפק, רק הרגע אושרו ללא בעיה 16 מתוך 17 החלטות שקיבלתם. היחס הזה, פחות או יותר, תופס גם בבג״ץ שעד כה דחה עמדה אחת בלבד של היועצת — במינוי ד״ר אודליה מינס ליו״ר זמני של הרשות השנייה.
5. הניסיון הזה להציג את היועצת המשפטית לממשלה כלעומתית לממשלה הוא מופרך. ברוב המכריע של המקרים היא מסייעת לממשלה להגשים את מדיניותה. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בתחומי הצבא וההתיישבות. היא גם נתנה ידה לאישור תקציב המדינה. היא רשמה הצלחה בהאג, מול בית הדין הבינלאומי לצדק שלא הוציא לישראל צווי הפסקת המלחמה.
ואיפה היא נגד הממשלה? במקומות שזו פועלת נגד החוק, ובעיקר במקומות שהיא מזהה סכנה מוחשית לדמוקרטיה. כפי שמנינו לעיל — פוליטיזציה של השירות הציבורי (במיוחד במשטרה), אי־השוויון בנטל והשתמטות החרדים, הפגיעה בעצמאות בית המשפט העליון ואי־מינוי נשיא של קבע. ואפשר להוסיף את המלחמה בשחיתות, למשל חוק הרוגלות שהיא מתנגדת להוצאת עבירות השחיתות מרשימת היעדים שאפשר להפעיל נגדם את נשק יום הדין הזה.
כל החזיתות האלה הן לקראת הכרעה קרובה — החלטת בג״ץ בעתירות נגד תיקון פקודת המשטרה, חוק ההשתמטות שהחרדים חמים עליו ושר הביטחון ישראל כ״ץ נחוש להכריע עבורם את החזית הזו, חוק הרוגלות שמתהווה ותאריך היעד שקבע בג״ץ לשר המשפטים — לחדול מתרגיליו ולמנות נשיא קבוע לבית המשפט העליון עד 16 בינואר. כל המהומה הזו מציבה חרבות מעל ראשה של הממשלה והיא מצדה מניפה חרבות מעל ראשה של היועצת. אם צריך להמר - לא הממשלה ולא היא ייפלו בסופו של יום.
גלי בהרב־מיארה נחושה לדבוק במשימה ההיסטורית שהוטלה עליה - לתרום את מלוא יכולתה למניעת התפוררות הדמוקרטיה הישראלית. בנוסף, פיטוריה צפויים לעורר גל מחאה חסר תקדים. הממשלה, לעומתה, תשרוד מכוח דבקות שותפיה במשימתם ההפוכה, לפורר את הדמוקרטיה.
