מבית הרבי ועד מתקן הפסולת: מסע הפרידה של עידית סילמן על חשבון הציבור
לאחר שקיצצה בתקציבי המשרד והתגאתה בהפחתת העיסוק במשבר האקלים, השרה היוצאת בוחרת לסיים את תפקידה במסע ראווה בניו יורק. עידית סילמן טסה באמתלה של השתתפות בשבוע האקלים, אך ביקורה כלל לו״ז מקצועי דל, ביקור בבית הרבי מלובביץ' וסיור במתקן מיחזור ללא אנשי מקצוע מהמשרד; עלות הנסיעה טרם נמסרה, ובמשרד מתחמקים משאלות
בשבוע שעבר התעורר זעם ציבורי עז כשהשרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, "נתפסה" בנתב״ג כשהיא עוטה כובע קש רחב שוליים ומשקפי שמש כהים, בדרכה לביקור בניו יורק, בסמוך לנאומו באו״ם של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הנסיעה לא דווחה מראש לציבור, וסילמן, שאוטוטו תפנה את כיסאה לאחר ששובצה במקום ה-46 ברשימת הליכוד לכנסת, הצדיקה אותה בכך שתשתתף בשבוע האקלים שנערך באותה עת באו״ם. לנסיעה גם לא נלווה לו״ז, וזה התברר בדלותו הרבה בתחילת השבוע, כשסילמן כבר חזרה לארץ. בזמן שהצידוק לנסיעתה מוטל בספק רב ונראה לרבים כבזבוז כספי ציבור של הרגע האחרון, בדוברות משרדה – לא טורחים לענות לשאלות.
את ביקורה פתחה סילמן בהתרגשות בביתו של הרבי מלובביץ', כשם שהיא עושה שוב ושוב בביקוריה בעיר. לרצף סטוריז בעמוד האינסטגרם שלה צירפה תמונות של הקדילאק בחניית הרב, וכתבה נרגשת: ״תודה לכל העוסקים במלאכה על סיור יוצא דופן באמצע הלילה בביתו של הרבי. זאת זכות גדולה״. את הקשר להגנת הסביבה ולמימון המסע לביתו של הרבי מקופת המשרד אשר תקציבו מקוצץ בשנים האחרונות שוב ושוב – התקשנו למצוא.
מה, אם כן, כלל לו״ז הביקור של סילמן מלבד תשואות רמות מן היציע בעת נאומו של נתניהו באו״ם? אתמול, בדיעבד, שיגר דובר המשרד לתקשורת הודעת יחסי ציבור ארוכה שגוללה את סיפור המסע של השרה, בניסיון להצדיק את הנסיעה אשר עוררה בוז רב וזעם ברשתות. מה כלל אותו לו״ז? רשימה קצרה למדי, המעוררת תהיות משמעותיות.
"השרה השתתפה באירועים רמי דרג באו"ם", כך במסגרת שבוע האקלים, הסבירה ההודעה באריכות, תוך ציטוט נלהב של השרה המספרת על ׳הפיכת פסולת למשאב׳ ו׳מפגש עם מדינות ופתרונות׳ שאפשר להביא לישראל. סילמן, במשך יום, עברה בין כמה דיונים באו״ם, והתגאתה ב׳פגישות מקצועיות׳ עם שרי הסביבה של הפיליפינים ומיקרונזיה. כן, קראתם נכון. סילמן נפגשה עם נציגיהן של מדינות מתפתחות; הפיליפינים מדורגת נמוך עולמית בביצועיה הסביבתיים וגם בסיכון מוגבר לאסונות אקלים, ומיקרונזיה אף היא מדורגת נמוך.
הפיליפינים במקום ה-162 מתוך 177 מדינות בדירוג Environmental Performance Index 2026 של אוניברסיטת ייל, עם ביצועים נמוכים בתחום איכות אוויר ומים, שמירה על מערכות אקולוגיות וסוגיית האקלים. בין היתר, לפיליפינים בעיית זיהום פלסטיק נרחבת, ופגיעה אינטנסיבית בשונית האלמוגים שלה. הערים המרכזיות בה סובלות מזיהום אוויר עז. מיקרונזיה ממוקמת במקום ה-165 של מדד אוניברסיטת נוטרדאם, ונחשבת כמדינה שלא נערכת להתמודדות עם שינויי האקלים. מה התועלת שתצמח לישראל מהמפגשים של סילמן? לא ניכר כי רבה.
הלאה, לנקודת הציון השנייה והאחרונה בלו״ז; ביום חמישי סימנה סילמן וי על ביקור ׳מקצועי׳ (ללא אנשי מקצוע ממשרדה) ״במתקן Sunset Park Material Recovery Facility, הנחשב למתקן המיון והטיפול בפסולת הגדול מסוגו בצפון אמריקה״, כך לדברי דובר משרדה, ״לצורך היכרות עם פתרונות ותשתיות מתקדמות בתחום. הביקור התקיים כחלק מהמהלכים שמוביל המשרד לצמצום ההטמנה, לקידום מתקני טיפול מתקדמים ולהפיכת הפסולת ממטרד למשאב״.
מה גילינו אנחנו? המתקן המדובר לא נחשב היום לאחד המתקדמים בעולם. זהו גם לא המתקן הגדול ביותר בצפון אמריקה (אלא מתקן של חברת rumpke בקולומבוס), וזהו מתקן למיון חומרים למיחזור (MRF) בלבד. הוא ממיין פסולת שהתושבים כבר הפרידו בבית, ואינו מטפל בפסולת מעורבת, בפסולת אורגנית או בפסולת שנשארת אחרי המיון. לכן הקשר שלו ל"צמצום ההטמנה" בישראל מוגבל. בישראל עיקר הבעיה היא פסולת מעורבת ואורגנית שנשלחת להטמנה, והפתרונות לזה הם מתקני מיון לפסולת מעורבת, טיפול ביולוגי ו-waste-to-energy. גם במקרה הזה, לא ברור מה התועלת שתצמח לישראל מן הביקור במתקן שיש מתקדמים ממנו, ונעשה ללא אנשי מקצוע, אשר בניגוד לסילמן שבחודש הבא תצפה בממשלה בטלוויזיה – יישארו לפעול במשרד להגנת הסביבה.
מעל הביקור ריחפה כל העת התהייה מה התרומה של נסיעת שרה שבעוד רגע מפנה את כיסאה. ביקשנו מדובר המשרד לקבל את הדוח שמסרה השרה לגורמי המקצוע בתום ביקורה, נעדר אנשי המקצוע, אולם זכינו להתעלמות. גם הדרישה לפירוט תקציב הנסיעה וההוצאות הנלוות, לא נענתה, לצד שאלות נוספות. דובר המשרד רק ניסה להלבין את הנסיעה בכך שהזכיר שסילמן טסה לאותו כינוס "גם בעבר״ (נזכיר, כי בשנה שעברה חשפנו כי טסה לכינוס אך לא השתתפה בו בשל החג). באשר לטיסותיה, סילמן דואגת שעיתונאים לא יקבלו מענה בזמן אמת, אלא רק לאחר הליכי פניות חופש המידע – לעיתים חודשים לאחר שחזרה לארץ. כשיהיה המידע המדובר בידינו – היא כבר תהיה בבית ולא תצטרך לתת דין וחשבון לאיש.
בימים האחרונים צצה שוב ושוב השאלה מי אישר את הנסיעה. התשובה לכך פשוטה: מזכירות הממשלה. לא יועצים משפטיים, לא אנשי מקצוע שבוחנים צורך מהותי בכל הוצאה ציבורית. סילמן מצאה כנס, שלחה בקשה לאישור – וקיבלה מיד מימון נדיב מהקופה הציבורית. גם בזמן אמת ההליך המפוקפק הזה מעלה שאלות משמעותיות, אך בוודאי בתקופת בחירות. החשב הכללי במשרד האוצר הפנה אותנו למשרד להגנת הסביבה, בטענה כי הוא חותמת גומי בלבד. כן, אותו משרד אוצר שמדי שנה מקצץ תקציבים להגנה על הציבור מפני זיהום אוויר ונטיעת עצים בערים – שלח אותנו לחפש אחראים אחרים לכך שהשרים היוצאים חוגגים על הקופה בתקופת בחירות.
סילמן מסיימת את הקדנציה הסוערת שלה במשרד להגנת הסביבה עם משרד אשר אנשי מקצוע רבים נטשו, ללא הישגים משמעותיים, כשהיא מתוארת על ידי ארגוני הסביבה כשרה הגרועה ביותר אי פעם במשרד. טיסתה לשבוע האקלים באו״ם מעלה שאלה נוספת: מדוע תפסה השרה טרמפ על נושא שהיא עצמה גלגלה עיניים על חשיבותו שוב ושוב בעבר? בשנים האחרונות ויתרה השרה על תקציבי האקלים של המשרד, ובראיון לתקשורת אף התגאתה בכך שצמצמה את העיסוק של משרדה בנושא. הציבור נשאר לא רק עם חור של טיסה לניו יורק בכיס, אלא גם עם משרד חבוט ופגוע, שספק אם יוכל להשתקם מפגיעה מקצועית ממושכת של ארבע שנים.
