בדיקה
אייפון דואו הוא מכשיר מצוין שכולל גם פשרות - ומחיר מוגזם
נקודות עיקריות.כלכליסט AI
- אפל השיקה את האייפון דואו, מכשיר מתקפל ראשון המציע מסך פנימי של 7.6 אינץ' ומעבד חזק, אך סובל ממשקל כבד של 254 גרם.
- המכשיר כולל פשרות תכנוניות כמו היעדר מערכת זיהוי פנים, כפתורי ווליום בעלי מיקום משתנה ומסך פנימי בגימור מט שפוגע מעט בחיוניות הצבעים.
- למרות הביצועים הגבוהים והתאמת האפליקציות של אפל, מחיר המכשיר נחשב למופרך ומתחיל ב-9,000 שקל, בעוד חלק מהאפליקציות החיצוניות טרם הותאמו לתצוגה.
אפל די דרכה במקום עם האייפונים האחרונים, ודגמי ה-18 פרו ופרו מקס זהים לחלוטין חיצונית לדגמים שקדמו להם. אבל ביחד איתם השיקה אפל את המכשיר המתקפל הראשון שלה, האייפון דואו, אחרי שנים של שמועות וציפיות. וזה כבר באמת מכשיר שונה לחלוטין, מן הסתם.
אחרי הרעש סביב ההשקה וההתנפלות שרוקנה את המלאי, לקחנו את המכשיר החדש לבדיקה קצרה, באדיבות רשת iDigital.
מבנה ועיצוב: קומפקטי וכבד
כשהוא סגור האייפון דואו הוא בגודל של דרכון, פלוס מינוס, בדומה לגלקסי פולד 8 של סמסונג, רק עם פינות מעוגלות (בעוד הדגם של סמסונג מלבני). במצב הזה הוא מציע מסך קטן ורחב בגודל 5.4 אינץ', וכשפותחים אותו למצב טאבלט מקבלים מסך בגודל 7.6 אינץ'.
למרות הממדים הקטנים, מדובר במכשיר כבד ששוקל 254 גרם - קצת יותר מאייפון 18 פרו מקס, מכשיר כבד בפני עצמו, וזה עוד לפני שמרכיבים עליו כיסוי מגן. המשקל של הדואו מורגש היטב, גם כשהוא מקופל בתוך כיס המכנסיים וגם כשמשתמשים בו. לשם השוואה, הפולד 8 של סמסונג שוקל כ-200 גרם והרגיש קליל.
הפרופורציות שונות לגמרי מאייפון רגיל
(צילום: איתי שמושקוביץ)
מיקום המקשים קצת בעייתי - ככה זה המצב במכשיר מתקפל, מקש שממוקם בצד אחד עובר בעצם למקום אחר כשפותחים את המכשיר. כפתורי הווליום למשל נמצאים מעל המסך כשהדואו מקופל וגם כשמחזיקים אותו פתוח במצב רוחבי. רק כשהוא פתוח כמו טאבלט קטן ומחזיקים אותו לאורך כפתורי הווליום נמצאים בצד שמאל, כרגיל. ואם זה לא מספיק, כשהתפריטים מוצגים בעברית ברירת המחדל היא שלחיצה למעלה מחלישה את הווליום ולחיצה למטה מגבירה אותו - בדיוק הפוך מהמצופה. אפשר לשנות את זה בתפריט ההגדרות, אבל זה מצב שאפשר לצפות לו מיצרנית קטנה, אולי, לא מאפל, ולא במכשיר כל כך יקר.
אפל לא שילבה במכשיר את מערכת FaceID לזיהוי פנים ובמקומה היא מסתמכת על קורא טביעת אצבע, שמשולב בכפתור ההפעלה של המכשיר. אפשר להבין שזו כנראה משימה טכנית מורכבת והמערכת של אפל שונה מזו של המתחרים, אבל בשורה התחתונה - במכשירים מתקפלים אחרים יש זיהוי פנים, וכאן אין. קורא טביעות האצבע עובד, אבל גם הוא סובל מהבעיה של שינוי המיקום ולא תמיד נוח להגיע אליו. ואם כבר מקשים, אין כאן עוד אחד שמזוהה עם אייפון - זה שמפעיל מצב שקט ומבטל אותו, או נותן לכם אפשרות לבחור בקיצורי דרך לפעולות אחרות. יכול להיות שזה כבר היה יותר מדי בשביל אפל, לבחור לו מיקום שישתנה לפי השימוש במכשיר. מצד שני יש כפתור קיצור דרך לפתיחת המצלמה.
ההגנה על המכשיר כוללת זכוכית Ceramic Shield 2, כמו בדגמי האייפון פרו, ומסגרת טיטניום, והוא עומד בתקן IP68, כלומר הוא אמור לשרוד טבילה במים וגם להיות עמיד לאבק. זה יתרון משמעותי על הדגמים המתקפלים של סמסונג שלא מוגנים מפני אבק, ובהפעלה הראשונית שלהם מופיעה אזהרה מפורשת בנושא. מצד שני, מבחן עמידות שנערך לאייפון דואו הראה שהוא לא באמת הצליח להתמודד עם חול, אז כדאי עדיין לשמור עליו.
יש תצוגה מותאמת לכל מצב
(צילום: אוראל כהן)
חומרה: זהה למכשירי הדגל
את הדגם החדש מפעיל מעבד A20 Pro של אפל, כמו בדגמי ה-18 פרו ופרו מקס, ולצידו זיכרון של 12 גיגה בייט. מבחינת ביצועים הדואו מספק את הסחורה: הוא מהיר ועומד בכל משימה, כולל משחקים כבדים. היו כמה מקרים נקודתיים בהם הוא התחמם, בעיקר בזמן הטעינה שלו וגם בתחילת אחד המשחקים, אבל לאחר זמן קצר ותוך כדי המשחק עצמו המכשיר התקרר בחזרה.
התצוגה במסך החיצוני צבעונית וחיה, עם רמת בהירות גבוהה שמאפשרת שימוש במכשיר גם באור יום. במסך הפנימי, הגדול, בחרה אפל בציפוי מט, שפוגע קצת בצבעוניות ונותן אשליה של תמונה שמודבקת על המכשיר, או תצוגה שדומה קצת לזו של קורא ספרים. כשהוא פתוח במצב טאבלט התחושה היא שהמסך קריא יותר בזכות הציפוי.
הקפל בין המסכים כמעט בלתי נראה ובלתי מורגש - כן, רק כמעט. רוב הזמן בכלל לא שמים לב שהוא שם, אבל בזוויות מסוימות אפשר לראות אותו ומדי פעם גם להרגיש. מצד אחד זה מרשים, מצד שני כבר גיליתי בסיום סקירות של מכשירים מתקפלים של סמסונג ושל OPPO ששכחתי להתייחס לנושא הזה, פשוט בגלל שלא שמתי לב לנוכחות של הקפל, אז קשה להגיד שאפל הצליחה כאן יותר מהמתחרות.
הסוללה מציעה קיבול של כ-4,880 מיליאמפר, והיא מחזיקה יום עבודה או קצת יותר - אבל המכשיר היה אצלי לפרק זמן קצר. הטעינה עם מטען 65 וואט היא די מהירה: הסוללה התמלאה מ-15% ל-50% בתוך כ-20 דקות, הגיעה ל-80% אחרי 40 דקות ולטעינה מלאה צריך לחכות שעה ורבע.
סוף סוף אפשר לפצל את התצוגה
(צילום: איתי שמושקוביץ)
תוכנה: דרוש מקצה שיפורים
מעבר לאתגר הפיזי של בניית סמארטפון שמתקפל, צריך גם להתאים את מערכת ההפעלה ואת האפליקציות למצבים השונים שמציע מכשיר כזה. המערכת היא iOS 27, כמובן, ואפל עשתה כאן עבודה טובה אבל לא מלאה.
האפליקציות של אפל עצמה עברו התאמה ונראות מצוין: תצוגת המייל ולוח השנה, למשל, מפוצלת בין שני המסכים כשהדואו פתוח במצב טאבלט ומראה את רשימת המיילים או לוח השנה כולו בצד אחד ובצד השני את תוכן המייל או לוח הזמנים של יום ספציפי. זה המצב גם ב-iMessage, וגם אפליקציות חיצוניות כמו ווטסאפ ו-Outlook לדוגמה מציגות חלוקה דומה. גם כשפותחים את הדואו ב-90 מעלות, כאילו הוא מחשב קטן במיוחד, התצוגה מותאמת אוטומטית - בחלק התחתון מופיעה מקלדת גדולה, למשל, ובחלק העליון מסך כתיבת מייל או הודעה.
אבל לא כל האפליקציות אימצו את האפשרויות החדשות, בינתיים לפחות. האפליקציות של ג'ימייל ולוח השנה של גוגל, למשל, לא מותאמות למסך הגדול - המייל פשוט "מרוח" על כל מסך הטאבלט ולוח השנה מופיע בגרסת מובייל, כלומר חלון קטן באמצע המסך ומשני צדדיו שטח שחור גדול וריק.
המסך החיצוני לא מנוצל מקצה לקצה
(צילום: איתי שמושקוביץ)
יש משחקים שנפתחים על מסך מלא ויש כאלה שנפתחים בתצוגת מובייל קטנה, כשלצידם לחצן שמאפשר להגדיל את התצוגה. גם אחרי שימוש בו, הם לא תמיד ממלאים את כל המסך וסביבם מופיעה מסגרת שחורה.
גם במסך החיצוני יש בעיית התאמה. אפל הזיזה את ה-Dock, התפריט שמציע קיצורי דרך לאפליקציות ומופיע בדרך כלל בתחתית המסך, לצד ימין. המסך החיצוני נמוך ורחב מאשר באייפון רגיל, ובדרך הזו התצוגה מצטמצמת קצת לפרופורציות דומות יותר לאלו של אייפון.
החיסרון: אפל מוותרת מראש על חלק מהמסך. באפליקציות שלה, כמו ספארי למשל, מופיע במקום הדוק תפריט הדפדפן, אבל בדפדפן כרום של גוגל ובמשחקים שונים מופיע מצד ימין פס שחור ריק שתופס חלק די משמעותי מהמסך.
זה נראה כמו מחלות ילדות שייפתרו בהמשך, עם עדכונים לאפליקציות, אבל אפל היתה צריכה להיערך לכך מראש. אם ווטסאפ ו-Outlook מותאמות למכשירים מתקפלים, ודגמים מתחרים קיימים בשוק כבר כמה שנים, אפשר היה לדאוג שעד להשקה הכל יעבוד חלק עם תצוגה מותאמת - שוב, בעיקר כשמדובר במכשיר כל כך יקר.
מצלמות: טובות, אבל בסיסיות
הדואו "מסתפק" בשתי מצלמות, כמו אייפון בסיסי או מכשירים מתקפלים מתחרים. מדובר בשתי מצלמות 48 מגה פיקסל - ראשית ואחת לצילום בזווית רחבה. כלומר, אין מצלמת טלפוטו שמאפשרת זום אופטי איכותי יותר ואפל מציעה זום X2 בלבד. יש גם שתי מצלמות סלפי, אחת כשהמכשיר פתוח, עם חיישן של 4 מגה פיקסל בלבד, והשנייה כשהוא מקופל, עם חיישן 12 מגה.
אלו אולי לא המצלמות שהייתם מצפים לקבל במכשיר דגל, אבל יש כאמור מגבלות טכניות. ועדיין מדובר במצלמות טובות שמספקות תמונות טובות (ואפילו יותר), וגם במצב לילה הן קולטות ומוסיפות הרבה אור שנקלט מהסביבה. אין כאמור זום אופטי, אפילו לא X5 שהוא כבר די סטנדרטי, וצריך להתרגל להסתדר בלעדיו.
כצפוי ממכשיר מתקפל, אפשר להפעיל את המסך החיצוני כדי שמי שמצולם יראה תצוגה מקדימה של התמונה. אפל שילבה במסך החיצוני גם אנימציות של סנופי כדי לעזור למשוך את תשומת הלב של ילדים, ויש גם כלי נוסף לצילום קבוצתי או סתם סלפי - פשוט מניחים את האייפון פתוח ב-90 מעלות, מפעילים את Smart Take וברגע שהמצלמה מזהה שמצאתם את הפוזה המתאימה והספקתם לזוז, היא תצלם כמה תמונות לבחירתכם.
סיכום
אייפון דואו מחדש, ועבור חלק מרגש, מעצם העובדה שמדובר במכשיר מתקפל ראשון של אפל. הוא גם מכשיר מצוין - נוח לשימוש, עם איכות בנייה מצוינת, תצוגה מעולה וביצועים חזקים, אבל כבד. ויש גם כמה בעיות ופשרות. אף אחת מהן לא קריטית, אבל זה מצטבר לכמה תכונות ומאפיינים מוכרים של אפל שפשוט לא קיימים במכשיר דגל שלה.
ויש את עניין המחיר. במהלך הבדיקה נוצרה אצלי מין חלוקה ביחס לדואו - המכשיר עצמו אחלה, אבל המחיר מוגזם ומופרך. הוא מתחיל(!) ב-9,000 שקל לדגם עם 256 גיגה בייט ומטפס בהתאם לנפח שתבחרו. המחיר מרחף כל הזמן מעל: גם קשה להצדיק מחיר כזה, עבור כל מכשיר כמעט - מתקפל או לא; וגם לא אמורות להיות פשרות או ויתורים כשמשלמים כל כך הרבה כסף - לא בתצוגה של אפליקציות, לא בהיעדרות של זיהוי פנים ולא במשקל הכבד משמעותית מזה של המתחרים.
אם כל זה לא מספיק, המתחרה הישיר, הגלקסי פולד 8, הושק במחיר של כ-6,000 שקל ולאחרונה הוא הוזל במבצעים שונים. ברור שחובבי אייפון לא ישקלו מעבר למכשיר אחר, גם אם הוא מתקפל, אבל במחיר הנוכחי קשה לשקול בחיוב רכישה של הדואו.
