רפורמת עידוד העלייה של 2026: בין כוונות טובות לתמריצים מעוותים
במשך כמעט שני עשורים נהנתה מדינת ישראל ממנגנון מס ייחודי, שנועד למשוך אליה הון אנושי והון פיננסי, באמצעות פטור רחב ממס ומדיווח לעולים חדשים ולתושבים חוזרים ותיקים. אלא שכעת, ערב 2026, נראה שהאיזון העדין בין עידוד עלייה, שוויון בנטל המס ושקיפות פיסקאלית עומד למבחן מחודש.
בחודשים האחרונים קודמו במקביל שני מהלכים שונים, שמבקשים להסדיר את מיסוי העולים, אך פועלים בכיוונים מנוגדים. מצד אחד, תיקון 272 לפקודת מס הכנסה, שמצמצם את אחת ההטבות המרכזיות שניתנו לעולים, הפטור מדיווח. מצד שני, תזכיר חוק חדש, שמציע פטור ממס על הכנסות מיגיעה אישית שיופקו בישראל, לעולים שיגיעו דווקא בשנת 2026. החיבור בין השניים מעלה שאלה מהותית: האם מדובר ברפורמה חכמה וממוקדת, או בוויתור יקר על הכנסות המדינה תוך יצירת תמריצים בעייתיים.
המודל הישן: פטור רחב ממס, אפס שקיפות והרבה אי־ודאות
כדי להבין את משמעות השינוי, יש לחזור לחוק העולים שנכנס לתוקף בשנת 2007. החוק העניק פטור מלא ממס, למשך עשר שנים, על הכנסות שמקורן מחוץ לישראל, ללא תקרה וללא הבחנה בין הכנסות פאסיביות לאקטיביות. בצידו ניתן גם פטור מלא מדיווח והקלה בדיני החברות הזרות, כך שחברה זרה המנוהלת מישראל בידי עולה חדש אינה נחשבת לחברה ישראלית לצורכי מס.
הרציונל היה ברור: מדובר בהכנסות והון שנצברו מחוץ לישראל, שמעולם לא היו ברשת המס הישראלית. הפטור אינו גורע מהכנסות המדינה, ובתמורה מסיר חסמי מס מרכזיים בפני עלייה של אוכלוסייה חזקה כלכלית.
אלא שבפועל נוצרו סדקים. עולים רבים גילו כי הכנסות שנראו להם זרות, כגון שכר ממעסיק בחו"ל או הכנסות משירותים ללקוחות זרים, הפכו להכנסות חייבות במס בישראל, מרגע שהעבודה בוצעה פיזית בארץ. כך נוצרו חבויות מס מצטברות, לעיתים משמעותיות. גם חברות זרות בבעלות עולים נחשפו למס בישראל בשל פעילות ניהולית או מקצועית שבוצעה מכאן, חרף הפטור ממבחן השליטה והניהול.
מעבר לכך, המודל הקיים יצר תמריץ שלילי להשקעת הון בישראל. עולים רבים העדיפו להשאיר הון בחו"ל, ולעיתים אף להעביר הון שנצבר בישראל אל מחוצה לה, כדי שהתשואה תישאר פטורה ממס.
תיקון 272: הפטור ממס נותר, חובת הדיווח חוזרת
מנקודת מבטה של רשות המסים, הבעיה המרכזית הייתה היעדר מידע. הפטור מדיווח יצר בפועל שטח מת שמנע בקרה אפקטיבית. תיקון 272 מבקש להתמודד עם הבעיה האמורה: הפטור ממס נותר בעינו, אך הפטור מדיווח מבוטל החל משנת 2026.
עולים שיגיעו ממועד זה ואילך יידרשו לדווח על הכנסותיהם ונכסיהם בחו"ל ולהגיש הצהרות הון. גם חברות זרות שבבעלותם עשויות להידרש להגיש דוחות מס ודוחות כספיים. המשמעות ברורה: החשש התיאורטי מפני סיווג הכנסות כישראליות הופך לחשש ממשי.
הרפורמה של 2026: תמריץ ממוקד או ויתור יקר
לצד תיקון 272, מציע תזכיר החוק פטור ממס על הכנסות מיגיעה אישית בישראל לעולים שיגיעו בשנת 2026 בלבד, לתקופה של חמש שנים ובכפוף לתקרות נשחקות. ההטבה חלה גם על שכר מחברה בבעלות מלאה של העולה, אך לא כאשר החזקתו חלקית בלבד, הבחנה שקשה להצדיק.
המטרה המוצהרת ראויה: עידוד עלייה של אוכלוסייה חזקה. אולם ההטבה תחול גם על עולים שהיו מגיעים לישראל ממילא, וגם על שכר ממעסיקים ישראליים, שכר המקטין את בסיס המס של המדינה. אם מספר העולים לא יגדל משמעותית, המדינה תוותר על הכנסות קיימות ללא תועלת כלכלית ממשית.
ייתכן שזהו הרגע לבחון שינוי כיוון. במקום פטור רחב על שכר בישראל, ניתן היה להתמקד בחסם האמיתי: הכנסות ממקורות זרים שנחשבות ישראליות רק בשל נוכחות פיזית בארץ. פטור ממוקד על הכנסות כאלה, ואף על הכנסות פאסיביות שיושקעו בישראל, היה מסיר חסמים, מעודד הזרמת הון לכלכלה המקומית ומצמצם את העלות התקציבית.
רפורמות מס נמדדות לא בכוונות אלא בתוצאות. השאלה היא האם רפורמת העולים של 2026 תשיג את יעדה, או שתתברר כהזדמנות כלכלית שהוחמצה.
רו"ח (משפטן) אייל סנדו הוא מומחה למיסוי בינלאומי ושותף באלמקייס פתרונות מיסוי
