ריאיון
המומחה מהרווארד שטוען: "הסדק בשריון הישראלי הוא הקושי לשמור על הכישרונות"
פרופ’ פול גומפרס חוקר את "הנס הכלכלי הישראלי", שהפך לדבריו מודל לחיקוי ב־30 מדינות. בריאיון הוא מסביר למה הדנ"א כאן יוצא דופן, ומהי הסכנה לאובדן הייחודיות: "אם נזניח את הטיפול בטאלנט, הנס הישראלי ייעצר"; “צריך להעלות את הכישורים אצל החרדים והערבים. פיתחנו פלטפורמת AI להכשרת יזמים, מונגשת ביידיש"
פול גומפרס (62)
מגורים:
מסצ'וסטס, ארה״ב
מצב משפחתי:
נשוי עם ילדים
תפקיד:
פרופסור בבית הספר למינהל עסקים של הרווארד. ראש פרויקט “ישראל והכלכלה האזורית”, שחוקר את הכלכלה הישראלית, בדגש על חדשנות והייטק, ושילוב אזורי במזרח התיכון
עוד משהו:
מרתוניסט שזכה בכמה פרסים. נולד בבית חילוני וחזר בתשובה במהלך לימודיו בהרווארד
פרופ' פול גומפרס, מומחה ליזמות והון סיכון מ־Harvard Business School, אתה מקדם פרויקט על ישראל והכלכלה האזורית, שמנסה לפענח את המשתנים שהובילו ל"נס הישראלי". האם אתה מנסה ליצור מודל של סוד ההצלחה הישראלי כדי להעתיק אותו למדינות אחרות, האם זה אפשרי?
“המטרה היא אכן להבין את המשתנים שיוצרים את ה’נס הישראלי’. הנתונים מדברים בעד עצמם: ב־35 השנים האחרונות, 70% מהצמיחה בתוצר לנפש בישראל נבעו ממגזר הסטארט־אפ והטכנולוגיה. בביקוריי ב־30 מדינות שונות, מדרום קוריאה דרך אורוגוואי ורואנדה ועד לסעודיה – המשפט שהכי חוזר על עצמו ששמעתי היה: ‘אנחנו מנסים לחקות את ספר הכללים הישראלי’. היוזמה שהקמנו בהרווארד (Harvard Israel Initiative) נועדה להגדיר אג'נדה מחקרית, שתבין מהם המרכיבים החיוניים של האקוסיסטם הזה - מה סוד הקסם. המטרה היא לא רק להבין את העבר, אלא לעזור לאקוסיסטם הישראלי להמשיך קדימה ולשמש גשר לשיתוף פעולה כלכלי באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה”.
האם אפשר להעתיק את ישראל? אנחנו שרשרת של אירועים, התפתחויות, לעיתים תקלות היסטוריות.
“ניתן להסתכל על ‘ספר הכללים הישראלי’, אבל חייבים לבצע לו אדפטציה. אי אפשר להעתיק אותו מילה במילה. הסיבה היא שישראל נהנית מהקשר היסטורי ותרבותי ספציפי מאוד, שלא קיים במקומות אחרים. ישנם כמה מרכיבים מרכזיים שקשה מאוד לייצר באופן מלאכותי במדינות אחרות, כמו העובדה שישראל היא מדינה שבה הרוב המוחלט של האוכלוסייה הוא דור ראשון או שני של מהגרים. ומהגרים, מטבעם, הם אנשים שמוכנים לקחת סיכונים ולבנות משהו מחדש, וזה יוצר דנ"א ייחודי של יזמות. גם תרבות של נטילת סיכונים, על מוכנות להיכשל ולנסות שוב, לצד דגש מסורתי על חינוך”.
כשמדברים על “הסוד” של ההצלחה הכלכלית של ישראל, מהו האלמנט שנמצא בסכנה המוחשית ביותר?
“ללא ספק שימור היצע הכישרונות. ישראל מתמודדת כיום עם מצב שבו עלויות המפתחים הן השניות בגובהן בעולם. קיימות בישראל כ־432 חברות רב־לאומיות שמשלמות משכורות עתק, מה שמקשה מאוד על סטארט־אפים מקומיים לגייס טאלנטים. זהו הסדק בשריון: אם היצע הכישרונות לא ידביק את קצב הביקוש, זה עלול לבלום ולעכב את המגזר הטכנולוגי דרמטית. בנוסף, ישנו הסיפור הדמוגרפי: השתתפות החרדים והערבים הישראלים בכוח העבודה הטכנולוגי נמוכה מאוד כיום, וזהו אתגר שחייבים לפתור”.
בהקשר הזה, הנתונים מראים שהקהילות שצומחות הכי מהר הן אלו שמשתתפות הכי פחות בהייטק. איך זה משפיע על המודל שלך?
“הקהילות שצומחות הכי מהר הן חרדים וערבים. הנתונים האחרונים מראים שהחרדים מהווים כ־16% מהאוכלוסייה הכללית, אך בקרב גילאי בתי הספר השיעור קרוב ל־30%. המגמות הדמוגרפיות הללו אינן מבשרות טובות לטווח הארוך, אלא אם כן יפעלו לתיקון המצב. למשל דרך ‘העלאת כישורים’ (Upskilling) ומתן תמריצים לאוכלוסיות אלו כדי להכניסן למעגל השגשוג של ההייטק. יש ניצנים מבטיחים: פיתחנו בהרווארד פלטפורמת AI להכשרת יזמים, שניתן להנגיש ביידיש ובערבית. אנחנו מתכננים לבצע ניסויים מבוקרים כדי לראות מה באמת עובד בקהילות הללו”.
נושא בריחת המוחות הפך למדובר מאוד, בעיקר סביב אירועי ההפיכה המשטרית. מה הניתוח שלך לתופעה הזו והאם היא ניתנת לשינוי?
“הנתונים מראים שאכן חלה יציאה של כישרונות מישראל, בעיקר לכיוון ארה"ב סביב תקופת הצעות הרפורמה המשפטית. היציאה הזו התחילה עוד לפני המלחמה בעזה. הקיטוב העמוק בחברה הישראלית גרם להרבה חשבון נפש. השסע הפנימי הוא שקורע את המרקם החברתי. לגבי עד כמה הבריחה הזו היא הפיכה - אני אופטימיסט נצחי. זה שישראלים יוצאים לחו"ל לשלוש עד שבע שנים כדי ללמוד או לעבוד בחברות ענק זה לא בהכרח רע; הם מביאים איתם קשרים וניסיון חזרה לישראל, וזה יתרון עצום. התיקון תלוי בריפוי השבר הפוליטי ובממשלה שתשדר מסר של שלום בית, מה שיהווה תמריץ עבורם לחזור”.
עד כמה באמת העצמאות של המערכת המשפטית והאיתנות הפיננסית קריטיות להחלטות של משקיעי הון סיכון במודל שלך? אין כאן קצת הגזמה?
“מחקרים מראים שבהירות רגולטורית ועצמאות שיפוטית קשורות באופן חיובי לאקוסיסטם סטארט־אפים תוסס. אם המערכת המשפטית נתפסת ככזו שנמצאת תחת שליטה מוחלטת של הממשלה, זהו סימן רע. בסופו של דבר האלמנט החשוב ביותר הוא הזליגה של אותם מהלכים על הכישרונות והאיתותים שהרפורמה המוצעת מעבירה לטאלנטים של אותה אקוסיסטם. אחד מהחברים הכי טובים שלי שבתעשייה כבר 20 שנה מוחה נגד הרפורמה בכל מוצ"ש, והוא חושש מאוד שהקונפליקט הפנימי יגרום לכל מי שיש לו אפשרות פשוט יעזוב. אני מקווה שהבחירות הקרובות יקדמו אותנו לעידן של ריפוי”.
אם היית יועץ לראש ממשלת ישראל, מה הדבר האחד שהיית אומר לו לטפל בו, למרות כל הלחצים הפוליטיים?
"אל תוותר על גיוס החרדים לצה"ל. התשובה הזו עלולה לסבך אותי, אבל אני באמת מאמין שגיוס חרדים לצבא הוא קריטי לא רק לביטחון ולחברה, אלא ככרטיס כניסה להייטק. הצבא בישראל מאופיין ב"מרחק כוח" (Power Distance) נמוך מאוד - נותן סמכות רבה לאנשים שנמצאים הכי נמוך בפרימידה, החיילים הפשוטים בשטח, ומחייב אותם לקבל החלטות במצבים קשים. משה שלו, שגדל כחרדי בבני ברק, הוא דוגמה מושלמת: השירות ב־8200 העניק לו את הכישורים והקשרים להקים את דקראט (Decart), אחד הסטארט־אפים החמים כיום. זהו המנוע שמשלב אוכלוסיות ומייצר יזמות”.
שוק ההון סיכון הישראלי תלוי ב־80% בהון זר. האם התלות הזו הופכת אותנו לפגיעים יותר? האם יש כאן "ריקון" של קבלת ההחלטות המקומית?
“כפי שראינו במקרה של חברת דקארט, היא זוהתה מוקדם על ידי Sequoia. קרנות הענק האמריקאיות הן נכס אדיר, שפותח דלתות גלובליות. הן יהיו שם כל עוד יש עסקאות טובות. עם זאת, חיוני שקרנות ישראליות יעשו את העבודה הקשה בשלבי ה־Seed וה־Pre-seed. הבעיה היא שחברות כיום נשארות פרטיות זמן רב יותר וזקוקות לסבבי ענק של 100–150 מיליון דולר בשלבים מוקדמים יותר, כאשר כמעט ולא קיימות קרנות ישראליות במיליארדי דולרים שיכולות לספק זאת ללא הון מוסדי אמריקאי. לכן, התלות בהון האמריקאי בסבבים המאוחרים היא כמעט מוחלטת.
יש עוד בעיה עם המודל הישראלי, הוא הפך את המדינה לכלכלה של מגזר אחד משגשג וכל השאר מאחור.
“אי השוויון בישראל דומה כיום לזה שבארה"ב, וזהו פוטנציאל הרסני לקונפליקטים פנימיים. חלק גדול מהערבים והחרדים נמצאים בצד המקופח של המשוואה הזו. אנחנו חייבים לחשוב איך להפוך גם מגזרים, כמו ייצור ופיננסים, ליותר פרודוקטיביים וגלובליים, כדי שהשגשוג לא יהיה מוגבל רק לבועה של ההייטק. הון אנושי הוא המפתח לכל זה - אם נזניח את הטיפול בטאלנט, הנס הישראלי עלול להיעצר”.
נעבור לחזון האזורי. האם ה־7 באוקטובר 2023 סגר את החלון לשיתוף פעולה עם מדינות המזרח התיכון?
“לדעתי החלון רק נדחה, לא נסגר. ביקרתי בחמש מדינות מוסלמיות בנובמבר 2022, לפני המלחמה. הסתובבתי עם כיפה, ובכל מקום - כולל בערב הסעודית - היה רצון עז ללמוד מישראל ולהעתיק את המודל שלה. חזון ה־Vision 2030 של מוחמד בן סלמאן כולל בניית מגזר סטארט־אפים, והם מאמינים שהעתיד תלוי במזרח תיכון משולב כלכלית. החזון הוא להשתמש בכוח של הרווארד כדי לקיים כנסים באיחוד האמירויות או בבחריין, שיפגישו יזמים, משקיעים ופרופסורים ישראלים וערבים. בסוף, רוב האנשים פשוט רוצים לספק רווחה למשפחותיהם, וסטארט־אפים הם מנוע לצמיחה כלכלית ולעבודה טובה.
מנגד, יש הטוענים כי המנוע האמיתי של ההייטק הישראלי הן דווקא חברות כמו אינטל וגוגל. מה דעתך על תפקידן של החברות הרב־לאומיות בישראל?
“אני מסכים ב־100% שחברות רב־לאומיות הן מנוע הצלחה עיקרי. ישנם שלושה יתרונות לנוכחות המסיבית שלהן באקוסיסטם המקומי. החברות הללו משקיעות רבות בעובדים שלהן. הן מאפשרות לאנשי מקצוע ישראלים לצבור ניסיון מעשי בפיתוח טכנולוגיות בחזית המדע. שנית, נוכחותן של ענקיות כמו גוגל, מיקרוסופט או אינטל מעניקה ביטחון ליזמים ועובדים. אם מישהו מקים סטארט־אפ ונכשל, הוא יודע שתמיד תהיה לו עבודה זמינה באחת מהחברות הללו. זהו גורם שמפחית את הסיכון האישי. אולי התפקיד החשוב ביותר שלהן הוא להוות אפיק יציאה: כל אקוסיסטם של הון סיכון זקוק לאקזיטים כדי להחזיר כסף למשקיעים. החברות הרב־לאומיות משמשות כקונה מרכזי עבור סטארט־אפים ישראלים.
יש ויכוח גדול האם אקזיטים זה דבר טוב או רע. האם זה קריטי כל כך?
“סטארט־אפים שמגייסים כסף ממשקיעים מוסדיים חייבים להגיע לנקודת יציאה מתישהו. בעוד שישראל הצליחה להשתמש בשוק האמריקאי, ובמיוחד בנאסד"ק להנפקות, הרי שעבור רוב החברות הדרך לאקזיט עוברת דרך רכישה על ידי ענקית טכנולוגיה. דוגמאות כמו הרכישה של WIZ על ידי גוגל, מראות שהחברות הרב־לאומיות מוכנות לשלם סכומי עתק על הסטארט־אפים. ללא האפשרות הזו להימכר לחברות ענק, אקוסיסטם הסטארט־אפ לא היה יכול להתקיים לאורך זמן.
האם לדעתך הטבות מס הן אלו שמשאירות את החברות הללו בישראל?
“משטר מס נוח יכול להשפיע בשוליים על החלטה של חברה היכן להתמקם, אבל אני לא חושב שזה הגורם הכי חשוב. חברות בוחרות בישראל קודם כל בגלל הגישה לטאלנט. בארה"ב ראינו שמדינות כמו מסצ'וסטס, שהעלו מסים על בעלי הכנסות גבוהות, חוו השפעה על מיקום החברות. בישראל יש פחות אופציות כאלו עבור פיתוח ספציפי. המס משנה, אבל הוא לא הפקטור המכריע ביותר בהשוואה לאיכות כוח האדם”.
לא ניתן להתעלם ממה שקרה בקמפוסים בארה"ב, ובמיוחד בהרווארד, מאז פרוץ המלחמה בעזה. איך המציאות הזו השפיעה עליך ועל ההחלטה להקים את הפרויקט על ישראל?
“המלחמה בעזה והאירועים שהתרחשו בעקבותיה בקמפוסים בארה"ב היוו זרז משמעותי. חשתי שדווקא בעת הזו הרווארד חייבת להפגין מחויבות לביצוע מחקר חשוב ורלוונטי למדיניות בישראל. עבורי באופן אישי, המצב בתוך הרווארד בשלוש השנים האחרונות היה קשה מאוד. ראיתי כיצד אוניברסיטאות רבות בארה"ב ואירופה מתמקדות בפוליטיזציה של הסכסוך במקום לחשוב על כוחות חיוביים לעתיד האזור, ורציתי להשתמש בכוח של הרווארד כגוף שיכול לכנס אנשים וליצור אינטגרציה כלכלית כמשקל נגד למגמות הללו”.
האם אתה מרגיש שסטודנטים יהודים וישראלים בהרווארד זוכים להגנה מספקת? מה התחושות שלהם כיום?
“המסר שלי לסטודנטים הישראלים פשוט וברור: תבואו! הנוכחות שלהם חשובה, כי היא מחייבת את הרווארד להיות מודעת ולהגן על הסטודנטים היהודים והישראלים מפני האתגרים הייחודיים שהם ניצבים בפניהם כיום. זה היה מאבק לא פשוט, אבל אני סבור שהנהלת האוניברסיטה בראשות הנשיא החדש אלן גארבר (פרופסור יהודי למדיניות בריאות, א”פ) עושה עבודה טובה מאוד בניסיון לשנות את המוסד, למרות שקשה לשנות במהירות. הם תומכים ביוזמה ורואים בה הזדמנות עבור הרווארד להוות כוח חיובי באזור.
בחודש שעבר הציג פרופ' גומפרס את ממצאיו על הכלכלה הישראלית במרכז אספר ליזמות בבית הספר למנהל עסקים של האוניברסיטה העברית.
