נתניהו בעדותו: מבן גוריון ועד רבין - כולם השפיעו על התקשורת
בעדותו היום טען ראש הממשלה שראשי ממשלה קודמים נהגו לדבר כדרך קבע עם התקשורת. "אתה מוסר מידע תמורת סיקור חיובי. זו הנורמה הברורה בין פוליטיקאים לעיתונאים. זו הנורמה המקובלת בדמוקרטיה שלנו וגם האמריקאית. כתב האישום הזה הוא עלבון לאינטליגנציה", אמר בזעם
היום (ב'), בחידוש עדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו חזינו בזעם הגדול. אולי לא קדוש אבל בהחלט זהו הזעם שמחריב את המדינה בשנים האחרונות. זעם על אישום פלילי שתורגם לצונאמי של אש ששורפת את הדמוקרטיה הישראלית. זה היה כשנתניהו נדרש לליבת אישום השוחד - לטובת ההנאה שהואשם בקבלתה – ההיענות החריגה משאול אלוביץ ואתר וואלה. "על מה אני יושב כאן? רתח נתניהו, "אמרתי לחוקרים שהתזות שלהם על אתר משועבד וסיקור חיובי ייפלו מיד וכך קרה. ואז המציאו את ה׳היענות חריגה׳. חריג ביחס למה? לא בדקו. מהו הסרגל שבגללו טירללו אותי ואת משפחתי ומשגעים מדינה שלמה? הם מדברים על היענות חריגה כשלא הייתה אפילו היענות. שמונה שנים מחיי לקחו על השטות ההזויה הזו".
השוחד שמיוחס לנתניהו מורכב מטובת הנאה שקיבל תמורת ההטבה שנתן. העדות התייחסה לחלק הראשון שעבר שינמוך – משעבוד אתר וואלה לצרכיו, לסיקור חיובי ולהיענות חריגה. אלא שחריגות משמעה בנצ'מרק, איזו נורמה מוגדרת שניתן לזהות את החריגה ממנה. בדיוק כמו שהמשפט מחפש חריגות מרשלנות או סבירות כדי לגבש הפרה או עבירה. במקרה שלנו, הפרקליטות לא מצביעה על אותה נורמה ולפיכך לא ברורה החריגה ממנה. במיוחד כאשר מדברים ביחסי פוליטיקאים-עיתונאים.
קו ההגנה של נתניהו נפרש על מספר ממדים: החל מכך שקיבלתי מוואלה עוינות חריגה ולא היענות חריגה ועד לכך עשו ועושים כולם מאז ועד היום ועד בכלל. כך הפליג לדוגמאות, מבן גוריון שהכתיב כותרות לתקשורת ועד ליצחק רבין שלחץ כדי להשפיע עליהן. "בהסכמי אוסלו, רבין עבד מול כלי התקשורת כדי להדהד את המנדט שקיבל. פנייתו לתקשורת היא לגיטימית לחלוטין. מוזי ורטהיים סיפר לי איך רבין ואנשים מטעמו היו פונים אליו. זה בא מיחסי הגומלין של פוליטיקאים עם מו"לים ועורכים. אתה מוסר מידע תמורת סיקור חיובי. זו הנורמה הברורה בין פוליטיקאים לעיתונאים. זו הנורמה המקובלת בדמוקרטיה שלנו וגם האמריקאית. כתב האישום הזה (הוא מרים את הקול – מ״ג) הוא עלבון לאינטליגנציה. אני ידוע כשולט בדבריי אבל זהו אבסורד".
על הדרך הזו התחשבן נתניהו עם "הפקידים". להבדיל מהפוליטיקאים "הם ממונים ואין להם אותו מרווח ואותו מנדט. אם שוטר מדליף מחקירה ומקבל סיקור חיובי – זה פסול. המפכ"ל רוני אלשיך מוסר מידע לאילנה דיין ומקבל תקשורת מלטפת. או מנדלבליט שבמקרה פוגשים אותו במדרכה ליד משרד המשפטים והוא נותן ציטוטים מתוך התיק ומקבל סיקור חיובי".
נתניהו שטח את תסכולו מכשלונו להדהד את מסריו שלו בתקשורת. "רבין מדבר אתם על אוסלו וזאב רובינשטיין ׳המתחנן הסדרתי׳ מדבר מטעמי עם וואלה על הפריזורה של אשתי". והוא סיפר כיצד הניב התסכול את הפתרון הגדול - גיוון: "לא יכולתי להכניס דבר לתקשורת שמגויסת נגד כל מה שאני מייצג וכל מה שהציבור שלי מייצג. רק אם נגוון את כלי התקשורת אוכל לנהל דיון על אסון כמו אוסלו. היעדר הדיון הזה הוא קטלני לדמוקרטיה. הגיוון חיוני, הוא חמצן לדמוקרטיה. לא להשתלט, לא להכתיב כמו בדיקטטורה אלא לגוון".
והגיוון הזה הפך למשימת חייו: "מה שהיה חשוב זה הקמת כלי תקשורת בעלי תפיסה אידיאולוגית שמאזנת את התקשורת הנוכחית. זה היה השיח שלי עם שלדון אדלסון, מוזי ורטהיים ושאול אלוביץ. לא עם שוקן ולא עם מוזס שאמר לי תביא כתבים. הבנתי שהקמת תקשורת חילופית זה הנתיב היחיד".
