מזון בשווי 211 מיליארד שקל נזרק לפח בעשור האחרון במקום להגיע לצלחת
בסוּפרים מעדיפים לזרוק לפח מזון שתוקפו יפוג בקרוב, ולא למכור אותו בהנחה. המשק מפסיד מיליארדים, ולרגולטור לא אכפת. בעולם זה עובד בדיוק להפך
11% מהפירות והירקות הטריים בישראל עושים מדי שנה את דרכם היישר אל הפח – במקום לצלחת. לכך מצטרפים 5% ממוצרי הבשר, הדגים והביצים ו־11% מהלחמים והמאפים. בעשור האחרון איבד המשק הישראלי מזון בשווי מצטבר של 211 מיליארד שקל. המשמעות היא שמזון רב מיוצר, אך נזרק לפח וגובה מחיר סביבתי וכלכלי כבד. הנתונים מצביעים על כך שמדי שנה אפשר להציל ולצרוך מזון בשווי 9.9 מיליארד שקל, אולם בישראל לא נעשה כמעט דבר בנושא – וגם היוזמות הנקודתיות, הולכות ונעלמות.
כך, למשל, לקוחות ברשת שופרסל גילו לאחרונה שהרשת החליטה להפסיק מדיניות של תמחור דינמי נקודתי שערכה בסניפים שונים על מוצרים קצרי תוקף, רגע לפני שהושלכו אל הפח והפכו למזון אבוד. לקוחה ותיקה של סניף ברחוב בן יהודה שבתל אביב רכשה מדי שבוע בשעות הערב דגים שנמכרו ב־40% הנחה. בוקר למחרת תוקפם יפוג בין כה, ובסניף נהגו למוכרם במחיר מוזל ברגע האחרון, כדי לא להשליכם אל הפח.
מדובר ברווח משולש: הצרכן משלם פחות, הרשת מרוויחה מחיר מופחת על הדגים, במקום אפס – ולא צריכה לשלם את עלות סילוקם כפסולת, והסביבה כמובן מרוויחה, שכן מזון מבוזבז גורם לבזבוז רב של משאבים שיורדים לטמיון ולפליטות גזי חממה ומזהמים שונים המזיקים לבריאות הציבור כשהוא הופך לפסולת. אלא שערב אחד גילתה הלקוחה על השינוי במדיניות. “ביום שהמחיר נשאר כמו שהוא, שאלתי למה ביטלו את הנוהל. השעה היתה 21:00, והיה ברור שהדג שתוקפו יפוג מחר – ייזרק. התשובה שקיבלתי היא ׳כי ככה המנהל החליט. אפילו שייזרק לפח – לא מורידים מחיר’”.
הלקוחה פנתה לשירות הלקוחות של הרשת ו”שם אמרה לי הנציגה: ׳האפשרות לרכוש דגים ב־40% היתה קיימת ואנו החלטנו להוריד אותה. שופרסל משאירה לעצמה את הזכות להעלות ולהוריד מבצעים בהתאם למדיניות’״. מבדיקת כלכליסט עולה כי סניפי הרשת אכן איבדו את האוטונומיה לבצע מבצעי תוקף קצר בסוף יום על מוצרים, וכעת אם יש להם רצון בכך, הם צריכים לעבור מסכת אישורים מול הרשת, מה שעשוי להפחית את המוטיבציה שלהם לעשות זאת – שעה שהם יכולים פשוט להשליך את אותם מוצרים לפח בקלות יתרה.
"אנחנו לא רואים תמחור דינמי"
ד״ר מיכל ביטרמן: “מזון איכותי שיכול להימכר במחיר מופחת מושלך כדי לשמר מחירים גבוהים״
המהלך הנוכחי של שופרסל מוביל לכך שבישראל אין למעשה אף רשת שיש לה מדיניות של תמחור דינמי. התוצאה היא שהישראלים מבזבזים יותר מזון, מזהמים יותר ומפסידים יותר. הנתונים מדברים בעד עצמם: היקף אובדן המזון במקטע הקמעונאות וההפצה בלבד, כך לפי דו”ח המשרד להגנת הסביבה ולקט ישראל, מוערך ב־455 אלף טונות ובשווי של 6.7 מיליארד שקל בשנה. מתוכם היקף אובדן מזון בר־הצלה, אשר היה יכול להגיע לצלחת — 360 אלף טונות בשווי של כ־5.4 מיליארד שקל.
מדי שנה נזרקים בישראל 2.6 מיליון טונות מזון – כ־37% מהייצור המקומי. העלות הסביבתית של האובדן עומדת על כ־23 מיליארד שקל בשנה למשק, אבל הרשתות מעדיפות לטמון ראשן בחול ולהמשיך להתעלם מהבזבוז המשווע. הנתונים האלו עגומים במיוחד, אם הם עומדים בכפיפה אחת לדו"ח הביטחון התזונתי האחרון של הביטוח הלאומי (16.11.25), הקובע כי למעלה מרבע ממשקי הבית בישראל חיים באי־ביטחון תזונתי. כלומר, כ־2.8 מיליון נפשות, מתוכם למעלה ממיליון ילדים.
אחת הסיבות לכך שהרשתות נמנעות אפילו ממבצעים על מוצרים קצרי תוקף היא מדיניות ההחזרות. היא לא חלה לרוב על מוצרים כמו לחם, בשר ודגים, אבל היצרנים מאפשרים לרשתות השיווק להשיב אליהם מוצרים שלא נמכרו, גם אם תוקפם פג. ״נוצר מצב שלרשת לא כדאי לתת הנחה, כי היא יכולה לקבל זיכוי אם תחזיר עודפים ליצרן. העלות העודפת נופלת על כתפי היצרן, שבסוף מתגלגלת למחיר לצרכן״, אומר חן הרצוג, שותף בפירמת היעוץ BDO, אשר מעריך כי הציבור מפסיד 1.1 מיליארד שקל בשנה עקב אובדן מזון בשל תוקף קצר. ״נושא ההחזרות די ייחודי לישראל. זה כוח מיקוח של הרשתות מול היצרנים. במדינה גדולה האפשרות להחזרות כמעט לא קיימת״.
״לא לכל הסופרים יש הסכמי החזרה וזה לא חל על כל המוצרים. לא על פירות וירקות, דגים, בשר, מותגים פרטיים ועוד. אבל גם על אלו אנחנו לא רואים תמחור דינמי, אף על פי שמדובר בפרקטיקה שבה כל השחקנים מרוויחים״, אומרת ד״ר מיכל ביטרמן, מנכ״לית ומייסדת The Natural Step ישראל. לדבריה, ״בעולם זו שגרה מקובלת, בעוד בישראל רשתות השיווק והיצרנים המרכזיים ממשיכים להימנע מהחלה רחבה שלה. זה גובל באבסורד: מזון איכותי, שיכול היה להימכר לציבור במחיר מופחת, מושלך לפח כדי לשמר מחירים גבוהים והסכמי סחר פנימיים. הבחירה להמשיך ולהשליך מזון לפח במקום להנגישו במחיר הוגן היא לא רק כשל שוק, זו החמצה מערכתית עמוקה. לא מדובר במהלך טכנולוגי מורכב, אלא בהחלטה של מדיניות ונכונות״.
העולם מתעורר: קנסות לרשתות
בספרד עבר חוק המתיר הטלת קנס של עד 500 אלף יורו, בצרפת הסופרים מחויבים לתרום מזון
אז מה באמת קורה בעולם? לישראל בהחלט יש מה ללמוד. פרלמנטים רבים דואגים לייצר חקיקה שתמנע בזבוז מזון, וגם רשתות השיווק נוהגות במדיניות אחראית יותר כלפי הסביבה והציבור. האיחוד האירופי קבע לאחרונה יעד מחייב לצמצום בזבוז מזון בכ־30% במשקי בית, קמעונאות ומסעדות עד 2030, ובכ־10% בייצור ועיבוד מזון יחסית לרמות 2021‑2023.
מדינות האיחוד מיישרות קו, ומחזקות את המדיניות בתחום. כך, למשל, בספרד עבר השנה חוק שמחייב את כל השחקנים בשרשרת המזון להכין תוכנית למניעת בזבוז. החוק מאפשר קנסות של עד 500 אלף יורו לעסקים שלא עומדים בדרישות. בצרפת מאז 2016 סופרמרקטים גדולים חייבים לחתום על הסכם עם עמותות ולהעביר אליהן עודפי מזון ראוי למאכל במקום להשמידו או להשליכו. החוק אוסר על השמדת מזון אכיל, וקנסות יכולים להגיע לכ־4,500 יורו לכל הפרה; שיעור הסופרים התורמים עלה מכ־66% לפני החוק ליותר מ־90% בתוך כשנתיים־שלוש. המפתח לשינוי במקטע הקמעונאות נמצא אצל הרשתות, וכך, למשל, בגרמניה קמעונאים וסיטונאים התחייבו מול הממשלה להפחית בזבוז ב־30% עד 2025 וב־50% עד 2030, עם דגש על חלוקה מחדש והכשרת עובדים.
בישראל הנושא כמעט כלל לא נמצא על סדר היום. לאחרונה הגו משרדי הממשלה ובראשם המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות תוכנית לאומית למניעת בזבוז מזון, יחד עם שחקנים מהחברה האזרחית והמגזר העסקי, בהם גם שופרסל. התוכנית ממליצה על יישום ערוצי פעולה שונים המעוגנים בחמישה מהלכים: הנגשת מידע, רגולציית פסולת, שינוי התנהגות, הרחבה של הצלת מזון, סנכרון ותיאום. התוכנית מציבה יעדים לפי שני תרחישים: תרחיש מתון עם 25% הפחתה באובדן ובבזבוז של מזון עד 2050 ותרחיש מתקדם עם 50% הפחתה יחסית לאובדן ובזבוז של מזון ב־2026. אלא ששני דברים חסרים לאותה תוכנית מרשימה שנכתבה: מתווה יישום ותקציב. להערכת כותבי התוכנית, ליישומה נדרשים 220 מיליון שקל על פני חמש שנים, כדי ליצור תועלת משקית של 452 מיליון שקל נטו בארבע שנים, לפי תרחיש מתון.
משופרסל נמסר בתגובה: ״הרשת מחויבת לערכי הקיימות והסביבה, ופועלת לצמצום בזבוז מזון, תוך ייעול שרשרת האספקה. שופרסל ממשיכה לתת הנחות נקודתיות למוצרים עם תוקף קצר, בהתאם לצורך״.
