מגמות הגירה לישראל וממנה - 2026
המלחמה הסתיימה אולם השלכותיה על הגירה לישראל והחוצה ממשיכות
השיח הציבורי עוסק באתגרים הביטחוניים וכלכליים הניצבים בפני המדינה, גיוס חרדים, קטאר-גייט, אולם מתחת לפני השטח מתבצעת שינוי עומק שקט, כמעט לא מורגש - מאזן הגירה שלילי. אם מקבלי ההחלטות לא יקבלו החלטות אסטרטגיות נכונות, הבעיה תחריף לכדי משבר, אשר השפעותיה הרסניות. הנתונים אינם משקרים, והם מצביעים על מגמה מדאיגה של אובדן אמון, שמתורגם לאובדן המשאב היקר ביותר של המדינה - ליבת החדשנות והיזמות שלה.
המציאות הסטטיסטית: נקודת מפנה מדאיגה במאזן ההגירה של ישראל
המספרים היבשים מציגים סיפור ברור של נקודת מפנה. אם עד 2022 ישראל נהנתה ממאזן הגירה חיובי בקרב עובדים, המגמה התהפכה באופן חד בשנת 2023 והחריפה באופן משמעותי מאז. לא מדובר עוד בטפטוף, אלא בזרם של ממש, המשקף משבר אמון עמוק של המהגרים באשר לעתידה הפוליטי, הביטחוני והכלכלי של המדינה.
סינתוז הנתונים הרשמיים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת וניתוחי שוק מעמיקים חושף תמונה עגומה של זינוק בעזיבה מישראל, זאת במיוחד בקרב הציבור שתורם הכי הרבה לכלכלה. מספר הישראלים שיצאו מישראל לטווח ארוך (שנה ויותר) קפץ מכ-59,400 איש בשנת 2022 לכ-82,800 בשנת 2023. בשנתיים האחרונות מגמת העזיבה נמשכת: מאזן ההגירה השלילי של ישראל בשנת 2024 הסתכם ב-58 אלף איש. נתוני ינואר-ספטמבר 2025 מראים כי המגמה נותרה דומה, וצפי העזיבה נטו עומד על למעלה מ-54 אלף ישראלים.
חשוב להדגיש כי לא מדובר במספרים בלבד, אלא תופעה של בריחת מוחות. מגזר ההייטק, קטר הצמיחה של המשק, סופג את הפגיעה הקשה ביותר. התפקידים המובילים את גל העזיבה הם מהנדסי תוכנה ויזמים. היעדים המרכזיים שלהם הם ארה"ב, קנדה וגרמניה, מדינות המציעות יציבות ונגישות לשווקים גלובליים. מאחורי המספרים הקרים הללו עומדת "סופה מושלמת" של כוחות דחיפה ומשיכה, המאיצה את יציאת המוחות הישראלים אל מחוץ למסלול הכלכלה המקומית.
הכוחות המניעים: מדוע ישראלים רבים בוחרים לעזוב?
הגל הנוכחי אינו תוצאה של גורם בודד, אלא של שילוב המייצר לחץ על משפחות ויחידים לעזיבה, המשלב חוסר יציבות פנימי חסר תקדים עם נגישות גלובלית קלה מאי פעם, במיוחד עבור טאלנטים ישראלים.
גורמי הדחיפה (Push) מישראל: האירועים הפוליטיים של 2023, ובראשם המהלכים לשינוי מערכת המשפט, ערערו את האמון של ישראלים רבים ביציבות הדמוקרטית והרגולטורית של המדינה. מתקפת ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה העמיקו את תחושת השבר לגבי עתיד הביטחון האישי והלאומי במדינה.
כאשר מוסיפים לכך את יוקר המחיה הגבוה וחוסר הוודאות הכלכלית, מתקבל שילוב המעודד אנשי מקצוע מוכשרים לבחון חלופות. אותם גורמים שמייצרים חוסר אמון מביאים חלק מהישראלים לעזוב. ישראלים הנמצאים בחו"ל ושקלו לשוב ארצה נוטים לדחות את החזרה וממתינים לתקופה טובה יותר מבחינתם לחזרה.
גורמי המשיכה (Pull) והדרכון הזר: הדרכון הזר, ובמיוחד דרכון אירופי, הפך מפריט נחמד עבור אילו הזכאים ל"נכס אסטרטגי". הוא מהווה "אופציית יציאה נטולת חיכוך", המאפשרת לעובדים בעלי כישורים גלובליים גמישות תפעולית וכוח מיקוח אדיר מול מעסיקים. היכולת להתחיל לעבוד בכל אחת מ-27 מדינות האיחוד האירופי תוך ימים, ללא צורך בוויזת עבודה, היא יתרון מכריע המעניק לבעליו חופש בחירה שכמעט ולא היה קיים בעבר.
אך בזמן שהון אנושי יקר זולג החוצה, תמונת ההגירה אל ישראל מציגה סיפור מורכב ורב-פנים משלה.
סיפורן של שתי עליות: התמונה המורכבת של ההגירה לישראל
באופן פרדוקסלי, בעוד מאזן ההגירה הכולל של ישראל שלילי, ניתוח מעמיק של דפוסי העלייה לאחר ה-7 באוקטובר, כפי שעולה מדו"ח המכון למדיניות העם היהודי (JPPI), חושף שני זרמים מנוגדים, המונעים ממניעים שונים לחלוטין:
מצד אחד, עלייה אידיאולוגית מהמערב - לאחר המלחמה, נרשמה התאוששות ואף עלייה בהגירה ממדינות המערב העשירות, כמו צפון אמריקה ומערב אירופה. הגירה זו אינה מונעת משיקולים כלכליים; להפך, היא נובעת מתחושת סולידריות עמוקה, חיזוק הזהות היהודית, ולעיתים כתגובה לעלייה המדאיגה באנטישמיות במדינות המוצא.
מצד שני, ירידה של עולים ממדינות הפריפריה הגלובלית - חלה ירידה חדה בהגירה מאזורים פחות יציבים כלכלית, כמו אמריקה הלטינית ומזרח אירופה. עבור מהגרים פוטנציאליים אלו, המחפשים שיפור בביטחונם הכלכלי והפיזי, ישראל במצב מלחמה הפכה ליעד פחות אטרקטיבי.
חשוב להבין: בעוד שהעלייה האידיאולוגית מהמערב מחזקת את החוסן החברתי, היא אינה מהווה בהכרח תחליף להון האנושי הטכנולוגי והיזמי שאנו מאבדים, ובכל מקרה מאזן ההגירה הכולל הוא שלילי. מדובר בפער מספרי וגם איכותני שאסור להתעלם ממנו. הניגוד החד בין עלייה אידיאולוגית לבין בריחת מוחות כלכלית מחייב אותנו להפסיק להסתמך על סנטימנט בלבד ולגבש מדיניות אקטיבית.
צעדים אסטרטגיים להיפוך המגמה
שימור וחיזוק ההון האנושי של המדינה הוא אתגר הכלכלי-אסטרטגי חשוב ביותר העומד בפני ישראל בעשור הקרוב, ונדרשת פעולה משולבת הן מצד המדינה והן מצד המגזר העסקי.
תפקיד המדינה לשפר את מאזן ההגירה
• יצירת "מסלול ירוק": על המדינה להציע באופן יזום רגולציה מקלה, במיוחד בהיבטי מס וביטוח לאומי, כדי לעודד "מהגרים חוזרים" וישראלים-לשעבר לתרום מהידע ומהקשרים הגלובליים שלהם לכלכלה המקומית.
• הקלה על הבירוקרטיה בכל הקשור לעליה לישראל של זכאי שבות. רוב העולים ממדינות המערב נאלצים להגיש בקשות דרך ארגון נפש בנפשץ מסלול אשר אמור היה להקל על הליך העליה, בפועל מעורר תלונות רבות על סרבול והימשכות הליכי עליה לישראל, עד כדי נטישת ההליך.
• ייעול קליטת מומחים זרים: חברות בינלאומיות הפועלות מישראל זקוקות לטיפול יעיל ומהיר באשרות עבודה, ויזות B/1 עבור מומחים זרים. בירוקרטיה מסורבלת בתחום זה פוגעת ישירות באטרקטיביות של ישראל כמרכז עסקים גלובלי.
המענה התאגיד של המגזר העסקי לאתגר ההגירה
• אסטרטגיית "גשרים": חברות ישראליות חייבות לאמץ מודלים המשלבים מסלולי קריירה גלובליים, הכוללים תקופות רילוקיישן קצובות לחו"ל. מודל כזה מאפשר לעובדים לצבור ניסיון בינלאומי יקר ערך, להרחיב את רשת הקשרים שלהם ולהתפתח מקצועית - כל זאת מבלי לעזוב את החברה לצמיתות.
• הפיכת הדרכון לכלי גיוס: במקום לראות בדרכון הזר איום, חברות חכמות יראו בו הזדמנות. ארגונים שיסייעו לעובדיהם באופן אקטיבי לממש את הפוטנציאל הגלובלי שלהם - באמצעות סיוע משפטי, מיסויי ולוגיסטי - ישיגו יתרון תחרותי מכריע במלחמה על גיוס ושימור הטאלנטים הטובים ביותר.
השאלה אינה האםישראל תאבד את יתרונה התחרותי, אלא כמה מה זה יקרה אם לא נתעורר. עתידה של "אומת הסטארט-אפ" אינו תלוי רק בטכנולוגיה הבאה, אלא ביכולת הבסיסית של המדינה להוכיח לטאלנטים שהבית הוא עדיין ההשקעה הטובה ביותר לטווח הרחקו עבורם ועבור משפחותיהם.
מאת יהושע פקס, עו"ד שותף מייסד, דקר, פקס, לוי
d&b – לדעת להחליט
