דעה
דווקא בעידן ה-AI, אנחנו צריכים את האקדמיה יותר מתמיד
"בית הספר של אתונה", ציור הפרסקו המפורסם אשר צויר לפני למעלה מ-500 שנה ועדיין תלוי בוותיקן, מתאר את בית הספר ביוון העתיקה ובו אפלטון ותלמידו המפורסם אריסטו עומדים במרכז כשהראשון מצביע כלפי מעלה (אל עולם האידיאות) ואריסטו כלפי מטה (אל העולם הממשי). סביבם סוללת המדענים הבכירים של התקופה - סוקרטס, אפיקורוס, הרקליטוס, פיתגורס, אוקלידס ותלמידיהם. כמעט כל מי שנחשב ביוון העתיקה נמצא בציור, כחמישים דמויות בסך הכל, כולן בתוך ההתרחשות האקדמית. חושבים, כותבים, מתווכחים. הציור הזה של רפאל הפך לסמל של ההשכלה ורוח התבונה האנושית.
עוד מעט תחל גם שנת הלימודים באוניברסיטאות ובמוסדות להשכלה גבוהה. הטכנולוגיה מתקדמת בקצב מואץ, הבינה המלאכותית מקדמת את העולם (או לפחות את ההיבטים הטכנולוגיים שלו), ושוב כמדי שנה יחל מצעד החובטים באקדמיה. שנה אחרי שנה מספרים לנו שהיא פשטה את הרגל וכבר לא זקוקים לה.
הנתונים מאידך מספרים סיפור אחר. ההרשמה להשכלה גבוהה בעולם לא רק שלא קורסת, היא בשיא כל הזמנים: לפי אונסק"ו, מספר הסטודנטים במערכות ההשכלה הגבוהה בעולם עלה ליותר מפי שניים בעשרים השנים האחרונות והגיע ל-269 מיליון ב-2024, כאשר הניידות הבינלאומית של סטודנטים שולשה באותה תקופה. שיעור ההרשמה העולמי טיפס מפחות מ-20% בשנת 2000 ל-43% כיום.
אז העולם לומד, ומה בישראל? אמנם ישראל בשנת 2000 הייתה במקום השלישי בין מדינות ה-OECD, עם שיעור אקדמאים בגילאי 25-24 של 41%, ובשנת 2024 מצבנו הורע בדירוג. אבל שיעור האקדמאים עדיין גבוה ועומד על 47%.
האיחוד האירופי אינו מסתפק בבדיקת שיעור האקדמאים ובודק את המיומנויות במבחן שנקרא PIAAC. מדובר בסקר הבודק אוריינות שפתית, אוריינות מתמטית ויכולת פתרון בעיות בסביבה טכנולוגית. תוצאות הסקר בישראל אינן טובות, ולמרות שיעור האקדמאים הגבוה, המיומנויות שהם מפגינים דומות לבוגרי תיכון בעולם – כלומר יש כאן עוד מה ללמוד ולאן להתקדם.
אז מה כל זה אומר על עתיד ההשכלה? האם היא באמת פושטת את הרגל ואין בה יותר צורך? האם הטכנולוגיה מייתרת את המרצה שעומד בכיתה? לצד ההאצה הטכנולוגית חסרת התקדים, ההתפתחות הרגשית והקוגניטיבית של המין האנושי אינה מתקדמת ומשתנה באותו קצב. פער זה, בין קצב השינוי הטכנולוגי להשתנות האנושית הרגשית, מהווה את אחד האתגרים של התקופה. דווקא הפער הזה, שניתן לכנות אולי "פער ההפנמה" או כפי שמכונה לעיתים "פער ההסתגלות", מחזק את מקומם ותפקידם של מרצה, מורה או מנטור - דמות אנושית שמכווינה את הפרט ואת מסלול הלמידה שלו.
זאת ועוד, אנשי טכנולוגיה מדברים כיום על ה-Human in the Loop. ברור שבני האדם נדרשים לשמש כבקרה והכוונה ליכולות הטכנולוגיות. דרישה זו הופכת את המשוואה על פיה: כדי למלא תפקיד כזה, על המרכיב האנושי ללמוד ולדעת לא רק דברים טכניים / טכנולוגיים, אלא נדרשת הבנה וחשיבה רחבה ומקצועית. פרדוקסלית, ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, כך גדלה, ולא קטנה, הדרישה מן הגורם האנושי. בשעתו כינו "מהפכת המידע" (Information Revolution) את השינוי המבני העמוק בחברה, בכלכלה ובתרבות שנוצר כתוצאה מהתפתחות טכנולוגיות המידע והתקשורת המחשב, והאינטרנט החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20.
עכשיו, לאורה של המהפכה התעשייתית הרביעית (ביטוי שטבע קלאוס שוואב, מי שיזם את הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס), הדבר המאתגר ביותר הוא כמובן לא מחסור במידע, אלא דווקא השפע שלו. הידע נמצא בקצות האצבעות של כולנו. כל שאלה נענית בשנייה, כל נושא מוסבר בסרטון, כל טקסט נכתב עבורנו על ידי מודל שפה, שורות קוד נכתבות בלי לדעת שפת תכנות. דווקא בגלל זה, הצורך במסגרת שתכווין אותנו ללמוד, להפנים ידע ולפתח נקודת מבט אסטרטגית רחבה על מנת שלא נהיה רק צרכני טכנולוגיה - הופך קריטי יותר מתמיד.
כל מי שעובד היום עם בינה מלאכותית, בונה סוכנים או מארגן משימות שמתרוצצות עבורו ברשת, יודע שבסופו של דבר צריך "מוח" שיודע גם לבקש וגם לשפוט את מה שהבינה מחזירה. חברות הטכנולוגיה עצמן כבר הבינו את זה: מיקרוסופט, גוגל וסיילספורס ממשיכות לגייס מתכנתים זוטרים, כאשר השאלה שהן שואלות בריאיונות היא חדשה. הן כבר לא מחפשות מי שיודע לכתוב קוד - את זה הבינה המלאכותית עושה מצוין. הן מחפשות מי שיודע לשפוט קוד: לזהות טעות, לחשוב על ארכיטקטורת מערכת, להבין למה פתרון מסוים עובד ואחר לא, לבחון את ההטמעה הטכנולוגית בארגון ועוד. מנהלי גיוס אומרים זאת במפורש: אפשר ללמד עובד חדש להשתמש בכלי AI, אבל את שיקול הדעת האנושי המקצועי והעמוק - את זה חייבים ללמוד, אי אפשר לקצר את הדרך.
וזהו בדיוק התפקיד שההשכלה הגבוהה (והלא גבוהה) אמורה למלא: לא מקור מידע מתחרה מול גוגל ו-ChatGPT, אלא המקום שבו נבנה סט מיומנויות הכולל כושר שיפוט וראייה רחבים המאפשרים להשתמש בכלים האלה בתבונה, לכוון ולנהל אותם. כל זה לא פוטר אותנו, המורים והמרצים, מלתת מענה אמיתי לרמת הקשב הנמוכה שמייצרת הטכנולוגיה, לצורך של הלומדים באקטיבציה לשם הפנמת החומר, ולהכשרה לעולם בו נדרשות מיומנויות חדשות, עדכניות ודינמיות. אבל שפע הידע והטכנולוגיה אינו מחליש את ההשכלה ואת מקומו של המרצה כמי שמכשיר את הלומד בראייה רחבה, יכולת ביקורתית ואפילו שיפוט ערכי.
חלק מהביקורת נגד האקדמיה עוסקת בהכשרה לשוק העבודה - שהרי אם אפשר לעשות קורס בינה מלאכותית, שיווק דיגיטלי או ניהול תיקי השקעות ומיד למצוא עבודה - אז בשביל מה צריך לשבת שלוש שנים באקדמיה? ניתן אולי למצוא עבודה אחרי קורס חפוז בתחום מסוים, ויש גם מי שמצליחים ללמוד ולהכשיר עצמם לשוק העבודה גם דרך ההיצע שהטכנולוגיה מעמידה לרשותנו. עם זאת, מיומנויות מערכתיות וביקורתיות - יכולת מחקר וחקירה אינטלקטואלית בפרספקטיבה רחבה - את כל אלו קשה ללמוד ללא אקדמיה פעילה. אפלטון ואריסטו עדיין מתווכחים שם באמצע הציור, כי הידע מעולם לא היה רק צבירת מידע או שימוש בטכנולוגיה - הוא היה, ועודנו, ויכוח חי בין בני אדם חושבים.
ד"ר גילה אורן היא ראשת ההתמחות בשיווק ודיגיטל בפקולטה למנהל עסקים במסלול האקדמי של המכללה למינהל
