גויס בצו 8 מחו"ל, חזר ארצה דרך 4 מדינות ומשרד הביטחון סירב לשלם על הטיסות
הקצין, ששהה בצ'כיה, טס חזרה ארצה במסלול שכלל טיסות דרך לונדון, לרנקה ועקבה. בית המשפט חייב את משרד הביטחון לפצותו בכ-6,000 שקל, אחרי שדרש ממנו להוכיח מדוע נדרש לציית לצו החירום. השופט: "המדינה ידעה לגייס, אך דרשה הסברים מדוע התייצב"
בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב קיבל תביעה שהגיש קצין מילואים בדרגת רס"ן נגד אגף משאבי אנוש במשרד הביטחון, וחייב את המשרד לפצותו בסך כולל של כ-6,000 שקל בגין הוצאות טיסה חזרה ארצה לשירות בצו 8. התובע זומן לשירות מילואים בצו חירום ביוני 2025 בעת ששהה בצ'כיה, ועשה דרך מורכבת שכללה טיסות ונסיעות מפראג דרך לונדון, לרנקה ועקבה כדי להתייצב לשירות. משרד הביטחון סירב להחזיר לו את עלות הטיסות, ודרש ממנו להוכיח את נחיצות גיוסו באמצעות אישור מפקד בדרגת אל"מ ומעלה, בטענה לנוהל פנימי של קרן הסיוע.
בית המשפט ביקר את התנהלות המדינה וקבע כי "כאשר המדינה גייסה את התובע בצו חירום, היה עליו להתייצב מיידית. אך כאשר הוא דורש את זכויותיו - דורשת הפעם המדינה הסברים, מדוע התייצב התובע; מדוע ציית לצו החירום שהוצא לו".
השופט אביים ברקאי קבע כי "עניינו של ההליך הוא תביעה על סך של 5,659 שקל של קצין מילואים, רס"ן בדרגתו, אשר גויס בצו חירום (צו 8) והוזעק לישראל בעודו שוהה בחו"ל. התובע פעל כדין, הצליח להגיע לישראל בדרך לא דרך שכללה טיסות שונות ואפילו נסיעה באוטובוס. התובע יצא בטיסה מפראג ללונדון; בהמשך בטיסה מלונדון ללרנקה; בהמשך בטיסה מלרנקה לעקבה; ובהמשך, מעקבה הגיע לשירות המילואים במרכז הארץ. כל אלה היו לצנינים בעיני הנתבעת - אשר ידעה לגייס את התובע בצו חירום, אך ביקשה הסברים מדוע היה נחוץ שאכן יציית לצו החירום ויתייצב לשירות המילואים. כך ממש".
מפסק הדין עולה כי התובע הגיש בקשה להחזר עלות הוצאות הטיסה, וזאת בהתאם לתקנון קרן הסיוע של משרד הביטחון - תקנון המהווה התחייבות חד-משמעית של המדינה לתשלום במקרים המנויים בו. בהתאם להוראות התקנון הרלוונטי למועד הזעקתו של התובע לשירות מילואים, התובע בהחלט היה זכאי לפיצוי מקסימלי בסך של עד 5,000 שקל בגין הוצאות הטיסה. פיצוי מעבר לסכום זה יידון בוועדת חריגים. למרות שהתובע זכאי לפיצוי, כאשר הוראות התקנון ברורות וחד-משמעיות, סירבה הנתבעת לשלם את הפיצוי.
הנתבעת טענה כי התביעה אינה מגלה עילה לגופה, שכן לא נפל כל פגם בהתנהלות קרן הסיוע. הקרן פעלה באופן עקבי ובהתאם להוראות התקנון המפורט המסדיר את פעולתה, תקנון שנוסח בשיתוף ואישור משרד הביטחון ומשרד האוצר. נטען עוד כי בעניינו של התובע, בקשתו נדחתה משום שהיה פער של כשישה ימים בין קבלת צו החירום לבין הגעתו ארצה, וכעשרה ימים לאחר תחילת המבצע. בנוסף, נמסר לתובע כי לא הוצג כרטיס טיסה חוזר מקורי, וכי טיסתו בוטלה על ידי חברת התעופה עקב המצב הביטחוני - מקרה שבו עליו לפנות לחברת התעופה.
השופט קבע כי "הנתבעת המציאה לעצמה תנאים שונים שלא כתובים בתקנון המחייב אותה - כגון אישור אל"מ לכך שהתובע היה דרוש לשירות המילואים. כלומר - לטעמה של הנתבעת, אשר גייסה את התובע בצו חירום - הרי יש לבדוק האם היה על התובע לציית לצו החירום או שמא היה עליו לסרב לפקודה ולהיות נפקד ובהמשך עריק. לטעמה של הנתבעת - לא די בצו חירום שהוציא הפוקד לתובע, אלא התובע גם חייב להוכיח שאכן היה נחוץ. טענה זו אינה חלק מתקנון קרן הסיוע של מערכת הביטחון. טענה זו, המקוממת בפני עצמה, אינה בגדר החלטה מינהלית - אלא הפרת ההתחייבות שבתקנון קרן הסיוע".
השופט קבע עוד כי "אם לא די בזלזול של הנתבעת בתובע, אשר הפך עולמות כדי להתייצב בהתאם לצו החירום - הרי גם ההתנהלות בהליך כאן וההתנהלות לאחר הגשת התביעה, העידה על זלזול. הזלזול התבטא בטענות הסרק של הנתבעת באשר ל'ועדת חריגים'. הנתבעת טענה, וחזרה וטענה, שעניינו של התובע יועלה, לפנים משורת הדין, לדיון ב'ועדת חריגים'. טענה ולא עשתה דבר".
השופט קבע כי המדינה הדגישה בכתב ההגנה שהיא "פעלה בהתאם לתקנון המסדיר את פעולתה". "ואולם לא כך הדבר. הפוך בתקנון קרן הסיוע, הפוך בו והפוך בו, ולא תמצא בו הוראה לפיה מי שגויס בצו חירום צריך להוכיח את נחיצותו", נקבע.
לפיכך, משרד הביטחון חויב לשלם לתובע את הפיצוי המקסימלי האפשרי לפי התקנון בסך 5,000 שקל, וכן 1,000 שקל נוספים בגין הוצאות משפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. עוד צוין בפסק הדין כי יתרת ההוצאות מעל תקרת התקנון, בסך 659 שקל, תוכרע בוועדת החריגים של הקרן בהתאם להתחייבות הנתבעת.
