בלעדי
האישה תקבל 75% מהדירה המשותפת ובן הזוג לשעבר רק רבע - זו הסיבה
למרות הרישום הפורמלי במסגרתו דירה נרשמה בחלקים שווים בין האישה לבעלה, לאור פרידתם נקבע כי האישה תקבל את רוב התמורה ממכירתה, זאת לאחר שכספי ירושה שלה שימשו למימון ההון העצמי לרכישתה, ולאחר מכן לשיפוצה ופירעון חלק מההלוואה שהובטחה במשכנתא
למרות שהדירה בה התגוררו בני הזוג נרשמה על שם שניהם באופן שווה בשווה, נקבע כי בעקבות פרידתם האישה תקבל 75% מתמורת הדירה שתימכר (לאחר החזר משכנתא והוצאות מכירה) ובן זוגה לשעבר רק רבע מתמורת הדירה. במרכז המחלוקת עמדה דירת המגורים של בני זוג נשואים אשר נפרדו ולהם ילדים משותפים. האישה טענה באמצעות עו"ד לימור סויסה כי יש לסטות מחלוקה שוויונית של תמורת הדירה, שכן עיקר המימון לרכישתה, לשיפוצה ולפירעון חלק מהמשכנתא, הגיע מכספי ירושה שקיבלה בסך של כמיליון שקל.
האישה הפנתה לפסיקה שהתירה חלוקה לא שווה. מנגד, הגבר טען באמצעות עו"ד קרן מלר כי הדירה נרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים, דבר המעיד על כוונת שיתוף מלאה ומהווה "מתנה שהושלמה", ולכן יש לחלק את תמורתה חצי-חצי. עוד טען כי הדירה נרכשה במשותף, והצדדים גמרו בדעתם כי הדירה תהא משותפת וכי לא התקיימו התנאים החריגים לחלוקה לא שווה. הגבר הדגיש כי לא ניתן "לצבוע" את כספי הירושה לאחר שהופקדו בחשבון המשותף ונעשה בהם שימוש.
השופטת הילה גורביץ עובדיה מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה ציינה כי על פי פסיקה שכבר ניתנה, כספי ירושה שעורבבו או הוטמעו ברכוש משותף, הם משותפים וכי מקום בו שילם אחד מבני הזוג, יותר מבן הזוג האחר לשם מימון רכישת הדירה, הרי שמדובר במתנה שהושלמה עם רישום הזכויות על שם בני הזוג שווה בשווה. כלומר, על בן זוג הטוען כי הרישום אינו משקף את מצב הזכויות נכונה, ובפיו טענה הנוגדת את הרישום, מוטל נטל כבד מאוד להוכיח טענותיו.
השופטת קבעה כי במקרה הנוכחי אין מחלוקת בין הצדדים כי כספי ירושה של האישה שימשו למימון ההון העצמי לרכישת הדירה ולאחר מכן לשיפוצה ופירעון חלק מההלוואה שהובטחה במשכנתא - אך הזכויות בדירה נרשמו על שם האישה והגבר בחלקים שווים. אולם במקרה זה קבעה לבסוף השופטת כי "מצאתי כי הנסיבות כאן הן נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה שלא על דרך מֶחֱצָה עַל מֶחֱצה. למעשה, במקרה כאן די בגובה הסכום שמימן את ההון העצמי לרכישת הדירה, על מנת להקים זעקת הגינות המחייבת חלוקה לא שווה אך שוויונית והוגנת... הצדק והיושר מחייבים חלוקה שאינה על דרך מֶחֱצָה עַל מֶחֱצה", קבעה.
עו"ד לימור סויסה , באת כוח האישה מסרה: "זהו פס״ד תקדימי בו השופטת גורביץ בחרה בתעוזה מחשבתית ומשפטית על פני היציבות, וזאת ברוח אמירתו של שופט ביהמ"ש העליון משה זילבר: "אמת ויציב - אך אמת קודם", זאת להבדיל מהפסיקות בעבר אשר שמרו על יציבות משפטית (דוגמת הלכת דקר במקרה שלנו)".
עו"ד אתי סדיס שנשכרה על ידי הגבר על מנת להגיש ערעור ( ולא ייצגה אותו בתיק בביהמ"ש למשפחה) נמסר: "מדובר בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה שהוא קיצוני מאד ובעצמו מעלה את "זעקת ההגינות" שכן הוא מתעלם לחלוטין מפסיקות מחייבות של בית המשפט העליון ומפסיקות של בית המשפט המחוזי הקובעות כי במצבים שכאלה יש לבצע חלוקה שוויונית של הרכוש הרשום על שם שני הצדדים. הפניה לשכור את שירותיי נעשתה לאחר מתן פסק הדין ובכוונתנו להגיש כתב ערעור לבית המשפט המחוזי".
