ביטחון אקלימי הוא חלק מהביטחון הלאומי. הממשלה החדשה חייבת לפעול
כ־249 מיליארד דולר בשנה. זו העלות הכלכלית השנתית הממוצעת של אסונות הקשורים לאקלים במדינות ה־OECD ובמדינות השותפות בשנים 2021–2025, לפי הדוח החדש שפרסם הארגון ב־5 בנובמבר. מדובר בעלייה ריאלית של 146% לעומת השנים 1994–1998. העלייה משקפת גם החרפה באירועי קיצון וגם גידול בערך הנכסים החשופים להם. המשמעות לממשלות ברורה: החשיפה הכלכלית גדלה, וצריך להביא אותה בחשבון בהחלטות השקעה ותקציב.
לישראל יש סיבה מיוחדת להקשיב. הדוח מציין אותה במפורש, לצד יוון, ספרד וטורקיה, בין מדינות הים התיכון הצפויות להחמרה החריפה ביותר בבצורת עד סוף המאה בתרחיש פליטות גבוה. הוא מתאר כיצד חום ובצורת פוגעים בבריאות, בפריון העבודה, בייצור מזון, באנרגיה ובשרשראות אספקה.
האזהרה הבינלאומית מתחברת לממצאי השירות המטאורולוגי הישראלי. מחקריו מצביעים על התחזקות עוצמות הגשם לפרקי זמן קצרים, במיוחד באזורי החוף והעמקים. התחזיות ברזולוציה גבוהה מצביעות על אפשרות להמשך התחזקותן בחלק מהאזורים, לצד ירידה בכמויות הגשם השנתיות. זהו אתגר כפול: היערכות למחסור במים ולגשמים עזים המעמיסים על מערכות הניקוז והתשתיות.
למדינה יש גם תרחישי ייחוס לגלי חום ולשיטפונות והצפות, שגובשו בשיתוף השירות המטאורולוגי ורשות החירום הלאומית. אלה תרחישים שנועדו להיערכות לאירועים חמורים וסבירים, הכוללים סכנות לחיי אדם, חסימות צירים ופגיעה בתשתיות. השאלה היא כיצד מתרגמים את הידע לתקני תכנון, להשקעות ולמוכנות שאפשר למדוד.
הממצאים האלה צריכים להיות מונחים על שולחן המשא ומתן הקואליציוני. הממשלה החדשה תתמודד עם אתגרים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים כבדי משקל. בתוך המציאות הזאת, עליה להתחייב גם לביטחון אקלימי: היכולת להבטיח מים, מזון, חשמל, בריאות ורציפות תפקודית בתנאים משתנים.
כביש, שכונה או מתקן מים שיוקמו בשנים הקרובות יפעלו גם באמצע המאה. השאלה היא אם השקעות שאנחנו מאשרים היום מתאימות לתנאים שבהם ישרתו את הציבור. תכנון שאינו מתחשב בסיכונים המשתנים עלול לחייב התאמות יקרות ולהותיר את המשק חשוף לשיבושים.
שלושה צעדים נדרשים כעת:
1. חוק אקלים המחבר בין סיכונים, אחריות וביצוע
לצד יעדי הפחתת הפליטות, החוק צריך לעגן חובה להיערך: הערכת סיכונים לאומית המתעדכנת בקביעות, תוכניות עבודה למשרדי הממשלה ולרשויות המקומיות, אחריות מוגדרת ולוחות זמנים. להפחתת פליטות ולהיערכות תפקידים משלימים: צמצום ההתחממות העתידית והגנה מפני השינויים שכבר מתרחשים.
נדרשת גם תשתית מקצועית למדידת נזקים ולהערכת השלכות כלכליות, לרבות השפעות על פריון, מחירים ורציפות המשק. בלי תמונה כזאת קשה להשוות בין חלופות השקעה, לתעדף תקציבים ולבחון אם ההיערכות מצמצמת את החשיפה. הדיווח לציבור צריך לכלול את התקציב, הביצוע והתוצאות.
2. להכניס את האקלים להחלטות ההשקעה ולתקציב הראשון
בדיקת סיכוני אקלים צריכה להיות חלק מהערכת הכדאיות של השקעות ציבוריות. יש לבחון את החשיפה לאורך חיי התשתית ואת עלות הפגיעה בשירות שהיא מספקת.
נדרשת מסגרת תקציבית רב־שנתית לניקוז ולניהול נגר, להגנה על מערכות מים וחשמל, להתאמת מוסדות בריאות ורווחה לחום ולחיזוק החקלאות. המשאבים צריכים להגיע גם לרשויות המקומיות, בהתאם לחשיפה וליכולת ההתמודדות שלהן. פערים ביכולת הכלכלית של הרשויות אינם צריכים להפוך לפערים בהגנה על התושבים.
הפעולות הדחופות צריכות להתקדם במקביל לחקיקה ולקבל ביטוי כבר בתקציב הראשון של הממשלה החדשה. דחיית ההשקעה אינה מבטלת את הסיכון; היא משאירה את הציבור ואת המשק חשופים לו.
3. לחזק את חוסן התשתיות ושרשראות האספקה
הביטחון האקלימי של ישראל תלוי גם בחוסנן של שרשראות האספקה שלה. דוח ה־OECD ממחיש כיצד בצורת עלולה לפגוע בייצור החקלאי אצל יצואניות מזון מרכזיות, ובהן ברזיל, ובמקביל לשבש נתיבי סחר והובלה. עבור ישראל, התלויה ביבוא מזון וחומרי גלם, המשמעות היא חשיפה לסיכונים גם הרחק מגבולותיה: פגיעה ביבולים או בתשתיות השינוע במדינות אחרות עלולה להתגלגל למחסור, לעליית מחירים ולשיבושים במשק המקומי.
גלית כהן
בפרויקט ״תגובת שרשרת״, שהובלתי עם שותפיי במכון למחקרי ביטחון לאומי, במרכז ארכימדס באוניברסיטת תל אביב, במכון יסודות ובמכון גזית, מצאנו כי בשנים 2019–2023 כ־60% מיבוא החיטה לישראל הגיעו מרוסיה ומאוקראינה, וכ־78% מיבוא התירס הגיעו משלוש מדינות בלבד: אוקראינה, ברזיל וארצות הברית.
מספר הספקים לבדו אינו מעיד על חוסן. מדינות שונות עשויות להיות חשופות לאותו אירוע אזורי, לנתיב שיט משותף או להגבלות יצוא במקביל. לכן צריך לבדוק אם החלופות יישארו זמינות דווקא כשנזדקק להן, ולשלב גיוון מקורות אספקה עם חיזוק הייצור המקומי. אותה בדיקה נדרשת בתשתיות בישראל: האם מערכות הגיבוי יפעלו בזמן גל חום, הצפה או פגיעה ביטחונית?
דוח ה־OECD מציג את המחיר הכלכלי ואת כיוון הסיכון. המשא ומתן הקואליציוני הוא הזמן לתרגם את הידע למחויבות בחוק ובתקציב. ביטחון אקלימי צריך להיות חלק מתפיסת הביטחון הלאומי של הממשלה החדשה כבר בהקמתה. היערכות דורשת שנים; ההחלטות צריכות להתקבל עכשיו.
גלית כהן היא מנהלת קרן האקלים בישראל, Jewish Climate Trust; חוקרת בכירה אורחת במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ; מנכ״לית המשרד להגנת הסביבה לשעבר
