בלעדי
יועמ"שית הכנסת נגד יועמ"ש האוצר הפורש: "מגביל המחוקקים ללא סמכות"
על רקע דרישתו שרק ועדת השרים לחקיקה או הממשלה יוכלו לקבוע אם הצעת חוק פרטית היא "תקציבית", תקפה שגית אפיק את אסי מסינג: "אימוץ של פרשנותך יוביל לכך שככל שהממשלה תראה לנכון לשנות את עמדתה ביחס לעלות התקציבית של הצעת החוק, הליך החקיקה לכאורה ייפסק"
עימות חריף בין יועמ"שית הכנסת שגית אפיק ליועמ"ש האוצר הפורש אסי מסינג: במכתב נוקב ששיגרה אפיק הבוקר (א'), היא מאשימה את מסינג בחריגה מסמכות ובניסיון לשבש את עבודת הכנסת, זאת בעקבות דרישתו כי רק ועדת השרים לחקיקה או הממשלה יוכלו לקבוע אם הצעת חוק פרטית היא "תקציבית" - סיווג המחייב רוב מיוחד של 50 ח"כים לפחות לאישורה. לדברי אפיק, דרישה זו תיצור "מגבלות שיצרו את צעדי הכנסת", כשלמסינג אין סמכות לכך.
כיום, לפי תקנון הכנסת והנחייתה של אפיק, הממשלה יכולה, באמצעות מכתב למזכיר הכנסת או לאחר הודעת שר או סגן שר במליאה או בוועדות הכנסת, לשנות את עמדתה ולקבוע שעל הצעת חוק פרטית לא יחולו המגבלות החלות על "הצעת חוק תקציבית" (כמו אישור במליאה של 50 ח"כים ויותר).
בכנסת טוענים כי עמדתו של מסינג נועדה "לתקוע מקלות בגלגלי הממשלה ערב הדחתו מתפקידו". אפיק הודיעה כי לא תשנה את המצב הקיים ולא תתחשב בעמדתו של מסינג. נראה שגם בממשלה לא מתכוונים לעשות כן, בין היתר כדי שהממשלה לא תכבול את ידיה בהליך נוסף (קביעת העמדה בוועדת השרים לחקיקה או בממשלה), וגם מאחר שהוא ממילא עוזב את התפקיד בימים אלה.
אפיק שיגרה הבוקר מכתב חריף למסינג בו האשימה אותו בשיבוש עבודת הכנסת: "אתה מבקש לקבוע לעבודת הכנסת ולחקיקה הפרטית מגבלות שיצרו את צעדיה, שעה שהדבר אינו מסמכותך. הנחיית חברי הכנסת והכנסת בהליכי עבודתה מוקנה, בהתאם לדין, לייעוץ המשפטי של הכנסת".
"הבעיה שאתה מבקש לעמוד עליה (הודעה של הממשלה על שינוי עמדתה ביחס לקביעה האם הצעת חוק פרטית היא תקציבית או לא - צ"ז) קשורה בהליך הפנים ממשלתי, אך משום מה מיענת את מכתבך אליי ולא לגורמי הממשלה, זאת שעה שההליך הממשלתי אינו מענייני וממילא אינו מחייב גם את הכנסת ועבודתה".
לדבריה, "הדרך שבה הממשלה מוסרת את עמדתה בכנסת קבועה באופן ברור בתקנון הכנסת והיא נעשית באמצעות השר או נציגו בדיון בוועדה ובשלב ההצבעה במליאה על ידי כל שר או סגן שר".
אפיק התייחסה לשינוי בעמדת הממשלה בדיון בוועדה בכנסת ובדיון במליאה: "במהלך הדיון בוועדה בהצעת החוק, הערכת העלות התקציבית נמסרת בוועדה על ידי שר האוצר או מי שהוא הסמיך לכך, ועמדת הממשלה בהודעה בכתב של מזכיר הממשלה. כשהצעת החוק כבר הונחה על שולחן הכנסת, הממשלה רשאית להודיע על עמדתה או על שינוי עמדתה לעניין הצעת החוק – בהודעה במליאה שתימסר על ידי שר או סגן שר או בהודעה בכתב של מזכיר הממשלה למזכיר הכנסת".
עוד הוסיפה כי "לאור הוראות תקנון הכנסת, בהנחייתי עמדתי על כך שככל שהממשלה שינתה את עמדתה לאחר הנחת הצעת חוק על שולחן הכנסת, היא רשאית להודיע על שינוי עמדתה, לרבות בדבר הסכמתה לעלות התקציבית, בהודעה במליאה שתימסר על ידי שר או סגן שר או בהודעה בכתב של מזכיר הממשלה למזכיר הכנסת ומזכיר הכנסת יודיע על כך לכנסת וליושב ראש הוועדה שהכינה את הצעת החוק. אם בשל הודעת הממשלה תהפוך הצעת החוק לתקציבית, על הממשלה למסור את הודעתה לא יאוחר מהיום שלפני הדיון במליאה בהצעת החוק, ואם ההצבעה מתקיימת ביום הנחת הצעת החוק על שולחן המליאה – עד לפני תחילת הדיון בה".
היא הזהירה את מסינג כי "אימוץ של פרשנותך יוביל לכך שככל שהממשלה תראה לנכון לשנות את עמדתה ביחס לעלות התקציבית של הצעת החוק, הליך החקיקה לכאורה ייפסק והכנסת תיאלץ להמתין או להתחקות אחר כוונות הממשלה והחלטותיה. מדובר בהוספת גדר נוספת, שאינה נצרכת, להליך החקיקה של הצעות חוק פרטיות באופן המערים קשיים משמעותיים על קידומן.
"זאת ועוד, קבלת פרשנותך לא מתיישבת גם מבחינת המועדים החלים בהתייחס לקידום הליכי החקיקה של הצעת חוק פרטית. שהרי החלטת ועדת שרים מתקבלת בשלב שלפני הדיון המוקדם ואילו שאלת העלות התקציבית מתבררת בוועדה בשלב של הכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה. עמדתך מוסיפה עוד שלב שבו על הצעת החוק הפרטית לשוב לדיון בשולחן הממשלה. אף אם הממשלה או הייעוץ המשפטי לממשלה סבורים ששלב זה דרוש, אין הדבר מחייב את הכנסת ואת חברי הכנסת, והליך החקיקה לא יכול להיעצר באופן אוטומטי בשל כך. פרשנות כאמור מכל מקום תוביל לשיבוש בעבודת הכנסת ואין לה מקום".
