פרשנותהקנס של הפועלים: די לנרמול החוצפה
פרשנות
הקנס של הפועלים: די לנרמול החוצפה
אם רשות המסים תכיר לבנק הפועלים כ"הוצאה" אפילו בדולר אחד שהוא שילם לרשויות בארה"ב כדי לחמוק מכתב אישום, זאת תהיה יריקה בפניהם של האזרחים. אסור לראות בתשלומים "הוצאה במהלכו הרגיל של העסק"
1. קשה לזכור מהלך כל כך ציני ומעוות של הבנקים כמו דרישתם להפיל על קופת המדינה חלק מהקנסות ששילמו בארה"ב, כדי לחלץ את עצמם מכתבי אישום על סיוע בהעלמת מס לאזרחים אמריקאים. "הוצאה לצורך הפקת הכנסה" הם קוראים לזה, כדי לנרמל את החוצפה - חוסר הצדק - ולהתאים אותה לדרישות פקודת מס הכנסה. איך אפשר לטעון שמותר לקזז קנס כהוצאה מוכרת לצורכי מס? נסביר בהמשך. אבל קודם ננסה להעריך היקפים.
שלושת הבנקים הגדולים — הפועלים, שבינתיים רק סיכם עם הרשות עקרונית שידרוש קיזוזים בשומת המס לשנת 2020 שעדיין לא החלו בה הדיונים; ולאומי ומזרחי־טפחות שכבר סגרו את שומת המס בשנים הרלוונטיות לתשלום הקנס (2014 ו־ 2019 בהתאמה) — לא פירטו כמה ביקשו לקזז, או הותר להם לקזז מתשלומי המס שלהם בישראל, בגין כספים ששילמו בארה"ב על סגירת הפרשה.
אבל סעיף אחד בדו"ח מזרחי־טפחות לשנת 2019 בכל זאת סיפק רמז. בדו"חות האלה הבנק הכיר בסכום של 65 מיליון שקל כנכס שלו, סכום שהוגדר כ"מס נדחה בגין הפרשה להסכם עם משרד המשפטים האמריקאי". כלומר, הסכום שמזרחי־טפחות לפחות חשב שרשות המסים תקזז לו על חשבון הקנס ששילם בארה"ב.
מדובר בסכום השווה לכ־10% מהקנס בגובה 195 מיליון דולר ששילם הבנק בארה"ב. 10% מהקנס של לאומי בגובה 400 מיליון דולר הם 40 מיליון דולר שהם 140 מיליון שקל. 10% מהקנס של הפועלים בגובה 900 מיליון דולר הם 90 מיליון דולר שהם 315 מיליון שקל. ביחד זה 520 מיליון שקל. כלומר תיאורטית, אם נשתמש במקרה של מזרחי־טפחות כמדד ייחוס, למעלה מחצי מסכום זה יתעופף מקופת המדינה לכיס של הבנקים. כסף שהיה צריך תיאורטית לשמש לחינוך, לתשתיות ולביטחון המשיך לרפד את שורת הרווח של הבנקים.
2. נרמול החוצפה מתאפשר עקרונית לפי פקודת מס הכנסה שבה נכתב כי "לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם, ינוכו הוצאות שהוצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד". ומהי הוצאה מוכרת לצורך הכנסה? ברוכים הבאים לעולמם המופלא של יועצי המס ורואי החשבון. הם יכולים לבקש להפיל על הסעיף הזה כמעט כל דבר. תשלום לעורכי דין ורואי החשבון, שכירות, חשמל, כלכלה, הנעלה וכיד הדמיון הטובה.
כשמדובר בהוצאה שהייתה לצורך הפקת הכנסה מאזרחים אמריקאים שעליה שילם הבנק מס בארה"ב - ודאג שלא תוגדר כקנס - זה אולי נשמע הגיוני. אבל כאן בדוק טמון העיוות. ההכנסה הזאת לא הופקה במהלך עסקים רגיל ותקין. היא הופקה במרמה מול הרשויות בארה"ב, כך הודה הבנק בהסדר שעליו חתם מול הרשויות בארה"ב. וגם המס ששולם בארה"ב הוא על הכנסה שהופקה במרמה. כלומר כל הכסף הזה מקורו במרמה אחת גדולה.
הבנק יכול להגדיר את הכסף הזה בצורה מכובסת מול האמריקאים. אבל יש מציאות. והיא שכל הכסף הזה שהוא שילם לאמריקאים — הן מה שהגדיר כרכיב הקנס הפלילי, הן רכיב ההכנסה החייבת והן המס ששולם בגינה — הושג מפעילות לא חוקית. נקודה. איך יעלה על הדעת להכיר בכסף שהבנק הוציא לצורך הפקת הכנסות ומס לא חוקיים כ"הוצאה מוכרת לצורכי מס"?
3. מי שאמורה לבלום את המהלך של הפועלים, הבנק היחיד שאצלו המעשה עדיין לא עשוי, היא רשות המסים. פקיד השומה שידון עם הבנק על איזה "הוצאות" לצורך הפקת ההכנסה המרמתית והמס שבעקבותיו הוא מסכים לקזז. פה, לפי פקודת מס הכנסה, יש לו שיקול דעת רחב מאוד מאוד. אם הבנק לא יקבל את עמדתו - שיערער לבית משפט. כלל ידוע במשפט הישראלי הוא "תקנת הציבור". הוא קובע שאין להתיר הטבת מס שבאה לעודד עבירה על החוק. וזה בדיוק המצב מול בנק הפועלים.
