היועמ"שית: לא ניתן להמשיך לתקצב את החינוך החרדי ללא פיקוח
גלי בהרב מיארה קובעת בחוות דעת שיש חשש כבד שחלק ממוסדות של רשתות החינוך המפלגתיות החרדיות מקבלים תקציב מוגדל בניגוד לחוק, כיוון שלא עומדים בחובות תוכנית הליבה. בנוסף מבקרת בחריפות הקמת צוות השרים לחינוך החרדי שמטרתו לתקצב מוסדות בניגוד לחוק
היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה קובעת בחוות דעת כי "מתעורר חשש כבד שחלק מהמוסדות ברשתות החינוך החרדיות המפלגתיות מתוקצבים ביתר בניגוד לדין".
בחוות דעת חסרת תקדים של המשנה ליועמ"שית, אביטל סומפולינסקי על דעת היועמ"שית, היא כותבת שלא ניתן להשלים עם מציאות שבה, חרף הפערים המהותיים שהתגלו, גיבוש תוכנית פיקוח ואכיפה אפקטיבית מתעכב פרק זמן ממושך. היא מדגישה שחובת העמידה בלימודי ליבה כוללת את שעות הלימוד עצמן, תוכני ליבה באופן אחיד לכל, הכשרת מורים, השתתפות במחני מיצ"ב וחובות דיווח.
היא מורה שללא עמידה בחובות אלה "לא ניתן להמשיך ולתקצב את המוסדות כרגיל, כשם שלא ניתן לתקצב כל מוסד חינוכי אחר שאינו עומד בהוראות הדין. מצב שבו המדינה ממשיכה לתקצב מוסדות שאינם עומדים בהוראות הדין-אינו יכול להימשך". חוות הדעת צפויה להביא לכך אם ימשיך שר החינוך יואב קיש לסכל תוכנית פיקוח על הרשתות, סביר שבג"ץ יעצור תקציבים שוטפים להן.
רשתות החינוך החרדיות המפלגתיות, החינוך העצמאי של אגודת ישראל ובני יוסף של ש"ס נהנות מסעיף חריג בחוק יסודות התקציב שמעניק רק להן בניגוד לכל גוף פרטי אחר תקצוב בהיקף מלא של 100% מהחינוך הממלכתי. זאת בתנאי שיעמדו במאה אחוז לימודי ליבה. בתי ספר פרטיים אחרים מקבלים בין 55% ל-75% מהחינוך הממלכתי ובפועל אף פחות.
ב-15 השנים האחרונות הצטרפו לרשתות יותר ממאה תלמודי תורה לבנים כדי לזכות בתקציב מוגדל. אבל עשרות רבות מהם המשיכו ללמד תוכנית לימודים מוגבלת ללא לימודי אנגלית ומדעים תוך התעלמות של משרד החינוך. בשנתיים האחרונות הוגשו מספר עתירות לבג"ץ בעניין זה, שאילצו את האוצר לערוך מהפכה בתקצוב ברשתות. היועצת המשפטית דרשה מתווה פיקוח על כל ההיבטים של תוכנית הליבה כולל עמידה במבחני המיצ"ב והכשרת מורים, אבל שר החינוך יואב קיש סיכל זאת לדרישת החרדים. במקום לגבש מתווה פיקוח, הממשלה הקימה ועדת שרים שמטרתה כנראה לסכל אותו.
היועמ"שית קובעת כי "מתווה פיקוח ואכיפה אפקטיבי, בצד הבהרה וחידוד של דרישות הליבה שבהן נדרשים מוסדות הרשתות לעמוד, הם תנאים הכרחיים, אשר יבטיחו כי תקציבי המדינה מחולקים לפי דין וכי המוסדות שברשתות אכן מקיימים את חובתם ללמד את מלוא תכנית היסוד. כל עוד לא מתגבשת תוכנית פיקוח ואכיפה אפקטיבית, הראשונים להיפגע מהמצב הקיים הם דווקא מוסדות הרשתות עצמם".
בעניין שאיפות קיש להעביר לרשתות תקציבים נוספים לתוספות שכר למורים ותוכניות לימודים נוספות קובעת סומפולינסקי: "בהיעדר אמות מידה ברורות לבחינת עמידה בחובות הבסיס, גם מוסדות הפועלים כדין ועומדים במלוא דרישות הליבה אינם יכולים להיכלל בתכוניות נוספות של משרד החינוך המותנות בעמידה בחובות אלה, והם נותרים, שלא בטובתם, במצב של קיפאון. מצב זה פוגע אפוא במוסדות המתנהלים כדין".
סומפולינסקי מציינת כי "לאחרונה התברר כי גיבושו של מתווה הפיקוח במשרד החינוך מתעכב, על רקע חילוקי דעות באשר למרכיביו". היא קובעת ש"לא יכולה להיות מחלוקת על כך שמצב שבו המדינה ממשיכה לתקצב מוסדות שאינם עומדים בהוראות הדין–אינו יכול להימשך. זו אינה שאלת מדיניות, זהו הדין".
היא מבקרת בחריפות, כאמור על דעת היועמ"שית, את הקמת ועדת השרים לחינוך חרדי בחודש שעבר. "במסווה של "מדיניות", פורמים תהליכי עבודה תקינים, ויוצרים "מסלולים עוקפים" להתנהלות ממשלתית סדורה. החלטת הממשלה להקמת ועדת השרים התקבלה בהליך פגום, ונראה כי תכליתה לפטור את מוסדות הרשתות מחלק מן החובות החלות עליהן, ולסכל את גיבושו של מתווה מקצועי ואפקטיבי של פיקוח ואכיפה".
היא כותבת ש"לא נתונה לממשלה פררוגטיבה לקבוע אם מוסדות הרשתות יעמדו בחובותיהן על־פי דין אם לאו. פרשנות הוראות הדין באשר להיקף החובות החלות על מוסדות הרשתות אינה שאלה של מדיניות, אלא סוגיה משפטית מובהקת... אף שמוסדות הרשתות מצויות בזיקה פוליטית הדוקה למפלגות החרדיות, שאלת עמידתן בחובות הדין והפיקוח עליהן אינה סוגיה פוליטית, אלא מקצועית ומשפטית".
