זינוק במשיכות פנסיה מוקדמות: כך מתאדה החיסכון של הציבור
בישראל של 2025, מערכת הפנסיה, שנבנתה במשך עשרות שנים כדי להגן על היום שבו נפסיק לעבוד, עוברת תהליך מסוכן, כמעט בלתי נראה לעין, אך בעלת השלכות שיהדהדו כאן עוד דורות: הציבור הישראלי מושך את כספי הפנסיה שלו מוקדם מהצפוי, ובהיקפים שמזכירים משבר מערכתי.
זה מתחיל בפרסומות וסמסים תמימים לכאורה שמבטיחים “לאתר כספים אבודים” או “למשוך כסף ששייך לכם”. אבל מאחורי הניסוחים הנחמדים האלה, מסתתרת תעשייה שלמה שמשדלת אנשים לחלץ כספים מהעתיד שלהם, הרבה לפני שהגיע זמנם, תוך העלמת האמת: שמדובר במהלך יקר, מזיק, ולעיתים בלתי הפיך.
מ-2018 נמשכו מהפנסיות החדשות כ־20 מיליארד שקל נוספים
המספרים שחשפה רשות שוק ההון, לא מותירים מקום לספק. בשנת 2024 בלבד משכו ישראלים 4.4 מיליארד שקל מרכיב התגמולים בקרנות הפנסיה, זינוק של כמעט 140% בתוך 7 שנים. מאז 2018 נמשכו מהפנסיות החדשות כ־20 מיליארד שקל נוספים, ובסך הכול כ־44 מיליארד שקל כולל רכיב הפיצויים. יותר מ־120 אלף ישראלים, מדי שנה, מקבלים החלטה כלכלית שתפגע בהם יותר מכל משבר, ירידת ערך או תזוזת ריבית: הם מרוקנים חלק מהפנסיה ומותירים את עצמם עם פחות ודאות, פחות ביטחון, ופחות עתיד.
הסיפור איננו רק מספרים. הוא האנשים שמאחורי המספרים. חלקם נמצאים בקושי כלכלי, אחרים מחפשים אוויר לנשימה, והפיתוי לקבל “כסף מהיר” הופך גדול מהשכל הישר. בתוך המצוקה נכנסות החברות שמבטיחות לחוסכים “למצוא כסף שלא ידעו שיש להם”. בפועל, הן גובות עמלות של 7% עד 25% מהסכום, לעיתים מחתימות על ייפוי כוח, לעיתים מסבירות חצי מהאמת, ולעיתים אינן מסבירות כלל. כך יוצא שאדם שמושך 200 אלף שקל מהפנסיה, יישאר עם כמחצית מהסכום בלבד: 35% למס המדינה, עשרות אלפים דמי עמלה, והשאר - נגרע מהזקנה שלו.
משיכת כספים מוקדמת מרסקת את אפקט הריבית דריבית
אבל הנזק האמיתי מתרחש בשנים שלאחר מכן. משיכת כספים מוקדמת מרסקת את אפקט הריבית דריבית, זה שהופך שקל אחד ששמים בגיל 30, לפעמים גם לעשרה שקלים בגיל 67. היא משבשת את הכיסוי הביטוחי של החוסך, פוגעת בקצבה העתידית ופוגעת בשקט הנפשי שהפנסיה אמורה להעניק. ובעיקר היא מותירה אנשים בגיל פרישה עם הכנסה שלא תספיק להם, מה שדוחף אותם הישר לזרועות המדינה, שתיאלץ לממן פערים שנוצרו מהחלטות פרטיות לא מודעות.
התופעה הזו חוצה שכבות, אך פוגעת במיוחד במי שאין לו את הכלים להבין את מלוא ההשלכות. לא מדובר ב־"איתור כספים אבודים”, אלא בהנדסת תודעה ובחיסול פנסיוני. זה כסף שכבר נמצא בפנסיה, צומח, מוגן, ומיועד ליום שבו נצטרך אותו הכי הרבה.
האשמה מונחת גם על כתפי הרגולטור
גם רגולטורית מדובר בכישלון שנבנה שנים. רשות שוק ההון החלה להילחם בתופעה רק לאחר שהגיעה לנתונים קשים ולתלונות הציבור. הוראות חדשות נכנסו לתוקף: משיכה תתאפשר רק דרך סוכן שמכיר את החוסך, חברות הפנסיה מחויבות לאימות וידוע על ההשלכות. אבל זו מלחמה מאוחרת. העשרות שגזרו קופון על הפנסיות של הציבור פעלו בריש גלי במשך זמן רב. מעט מאוד מהגופים שהפעילו את השיטה הזו נענשו, והקנסות, כשניתנו, היו רחוקים מלשקף את גודל הפגיעה.
השילוב בין קשיים כלכליים, מצוקת אשראי והיעדר אוריינות פיננסית יוצר קרקע פורייה לתופעה הזו. בדיוק עכשיו, כשהמשק מתמודד עם יוקר מחיה מטלטל ומתח משפחתי הולך וגובר, הלחץ להוציא כסף מהפנסיה גדול מאי פעם. דווקא ברגע שבו הפנסיה הייתה צריכה לשמש כרשת ביטחון, היא הפכה לכלי נזיל מדי, פרוץ מדי, פגיע מדי.
ישראל יוצרת לעצמה משבר פנסיוני מתגלגל
בעתיד הלא רחוק, חלק גדול מהדור שפורש יגיע עם קצבאות נמוכות משמעותית, ממה שנדרש למחיה בסיסית. זה לא ייפול רק על החוסכים אלא על מערכת הביטוח הלאומי, על תקציב המדינה, על הילדים שיתמכו בהורים, ועל היכולת של המשק כולו להחזיק דור זקנה שמספריו גדלים במהירות.
האירוניה היא שהחוסכים שמושכים את כספי הפנסיה “בשביל לשרוד את היום”, לא מבינים שהם למעשה מבטלים את האפשרות לשרוד את המחר. זו לא רק טעות פיננסית - זו טרגדיה. ישראל תצטרך הרבה יותר מאזהרות כדי לעצור את זה: חינוך פיננסי מגיל צעיר, אכיפה חסרת פשרות נגד מתחזים, שקיפות מלאה בתהליכי המשיכה, וקמפיין לאומי שיסביר את מה שאף SMS לא מפרט, הפנסיה היא לא כסף אבוד. היא הדבר היחיד שנשאר כשכל השאר הולך לאיבוד.
כנרת פרזון היא מנכ"לית Fjord Ai
