פרשנות
מחאת המורים מסמנת לממשלה: כולם נמצאים על הקצה, הסדר החברתי שביר
התסכול מהממשלה ומהתנהלותה הסקטוריאלית הגיע לרמות כאלו שיש כבר לגיטימציה להפרת הסדר החברתי. והממשלה מצדה מסרבת להפנים שהסדר החברתי השביר נמצא גם באחריותה
המורים לא הופלו לרעה, הקיצוץ הרוחבי חל על כולם, ממש כולם. לא החריגו את בנק ישראל, לא את מבקר המדינה, לא את הנמלים, לא את חברת החשמל ולא את עובדי השב"כ והמוסד. נכון שהיו גופים שבחרו להגיע להסכם קיבוצי ובכך לפרוס את הקיצוץ באופן אחר, אך גובה הקיצוץ היה שווה בין כל הגופים. גם ימי החופש שניתנו להסתדרות בהסכם הקיבוצי אינם רלוונטיים למורים שממילא נמצאים בחופש באותם ימים. ולראיה, הסייעות, שהן חלק מעובדי ההסתדרות, גם לא קיבלו את ימי החופשה הללו.
נכון שישנה חצי כוכבית: הוחלט להחריג חלק קטן מהמורים החרדים שמלמדים במערכות חינוך פרטיות ומקבלים תקצוב של פחות מ־40% מתקציב המדינה. ספק האם נכון לקרוא לזה ממש החרגה, אבל ברור שמדובר במהלך שנעשה במיוחד לטובת החרדים, ודרש שינוי של נוסח החוק שהגיע לוועדה. מדובר במהלך מקומם ובעיקר אווילי מצידו של שר האוצר סמוטריץ', אבל המהלך הזה עדיין לא הופך את דרישת המורים להחרגה מן הקיצוץ לסבירה.
למרות כל זאת, לא רק שהמורים יצאו לשביתה, אלא שכשהמו"מ הסתיים ומנהיגת ארגון הסתדרות המורים יפה בן דויד הכריזה שהגיעה להסכמות, השביתה ממשיכה וממאנת לדעוך. כלומר, שביתה שמלכתחילה אינה מוצדקת במיוחד מסרבת לדעוך. וכאילו בכדי להוסיף לפלא, השביתה זוכה לתמיכה ציבורית שקטה, לפחות באזורי המרכז, ההורים עם המורים.
לא צריך להיות סוציולוג מעמיק כדי להבין כי יש קשר עמוק בין התבססות השביתה לבין חוסר האמון הקיצוני בממשלה. התסכול מהממשלה ומהתנהלותה הסקטוריאלית הגיע לרמות כאלו שיש מעין לגטימציה להפרת הסדר החברתי. לא רואים זאת רק אצל המורים, אלא גם בלגיטימציה שקטה לסרבנות.
במובן זה, הסיפור עם המורים הוא מיקרוקוסמוס של התנהלות ממשלת נתניהו השישית, שסבורה מרגע כניסתה לתפקיד כי האמון בממשלה, הזעם הציבורי, והאופן שבו היא נתפסת, הם חסרי חשיבות. הממשלה מסרבת באופן עקבי להפנים שתפקידה הוא לשמור על הסדר החברתי, ולמנוע התלקחות חברתית שעשויה להביא להפסקת שגרת החיים. למעשה, יש להעריך שהשביתה של המורים תדעך בימים הקרובים, בעיקר בגלל שאין למורים End Game מתקבל על הדעת, אבל המסר שהממשלה צריכה לקבל מהאירוע הזה הוא שאזרחי המדינה נמצאים על הקצה, הסדר החברתי שביר מאוד, ולכן כל עוד הממשלה הזו לא מתפזרת מרצונה החופשי, לפחות להימנע מהימורים שיפגעו במה שעדיין עובד.
המשבר הנוכחי עם המורים, הוא כשלון של הרבה גורמים. מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד והממונה על השכר אפי מלכין יכלו למנוע את המשבר הזה אם הם היו מגיעים להסכם קיבוצי (שכאמור לא היה מקטין בכלל את היקף הקיצוץ) לפני חודשיים-שלושה, אבל כל אחד מהם העריך שיש לו קלפים טובים יותר. שר האוצר סמוטריץ' היה יכול להקטין משמעותית את הלגטימציה לשביתה אם לא היה נענה לדרישתו של ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה) להחריג מהקיצוץ את המורים החרדים שנתמכים בפחות מ־40% מתקציב המדינה. כל אחד מהגורמים הללו היה צריך לזכור שהחברה בישראל בוערת וזה לא הזמן לשחק באיום השביתה, כי זה עשוי לצאת משליטה.
הפירומן הגדול באירוע הזה הוא שר החינוך יואב קיש. בשבוע שעבר, כשהיה כבר ברור שהגענו לטריטוריה לא סבירה מבחינת הסכסוך בין האוצר לבין המורים, כשהצדדים היו באמצע מו"מ בהוראת שופטת בית הדין האזורי לעבודה, באותו הזמן קיש החליט לתפוס את הצד של הסתדרות המורים וללבות את האש. ליבוי האש של קיש היה פתטי, הוא דיבר נגד קיצוץ שהוא עצמו תמך בו בממשלה ובכנסת, אבל ליבוי האש של קיש היה גם אפקטיבי, הוא בעצם לא איפשר לאוצר ולהסתדרות המורים להגיע להסכמות. מנהיגת עובדים לא יכולה להתפשר כשהממשלה אומרת לה כל העת שהיא צודקת ושהיא יכולה לקבל יותר. לקיש יש אחריות גדולה יותר מהאחרים. האחרים שגו בחישוביהם, קיש ראה את הצוק והחליט ללחוץ על הגז.
יש משהו טבעי בשביתה של המורים על הקיצוץ הרוחבי שלהם, קיצוץ בשכר בתקופת אינפלציה הוא דבר כואב, וכואב שבעתיים כשהממשלה מסרבת לסגור משרדים מיותרים ולקצץ בכספים נוגדי צמיחה. האירוע הבלתי־טבעי הוא העובדה שאף אחד לא שבת עד כה, ובעיקר, ההסתדרות בהובלת ארנון בר־דוד קיבלה על עצמה את הקיצוץ במגזר הציבורי ללא השבתות. ההתנהלות הלא־טבעית של בר־דוד זכתה בזמנו לביקורת ציבורית קטנה.
אך במבט לאחור, נראה כי בר־דוד ראוי לשבח על היכולת שלו להביא הישגים משמעותיים למגזר הציבורי. בר־דוד הוא השחקן שהצליח להמיר את כל ההצעות של האוצר מקיצוצי שכר קבועים לקיצוצי שכר זמניים, והוא הצליח לעשות זאת ללא שימוש בכלי ההשבתה. מכיוון שאנו יודעים שכלי ההשבתה לא היה מביא לתוצאה טובה יותר מבחינת העובדים או מבחינה משקית (בוודאי לא היה מפיל את הממשלה, אם מישהו חשב כך) הרי שאזרחי ישראל חייבים לו הכרת תודה, על כך שהוא הצליח כנגד הסיכויים לשמר נורמליות ושגרה בימים הקשים הללו שעוברים על מדינת ישראל.
