דעה
מהאג לת"א: כשהאקלים הופך מנושא מוסרי לחובה משפטית
בית הדין הבינלאומי בהאג קבע השבוע כי אי-עמידה בהתחייבויות אקלימיות מהווה הפרה של המשפט הבינלאומי. ההחלטה ההיסטורית משנה את כללי המשחק עבור מדינות ותאגידים - מעתה הם עלולים להיתבע על נזקי אקלים ולא רק לספוג ביקורת. בישראל, שרחוקה מעמידה ביעדי הפליטות שלה, השלכות הפסיקה עלולות להוביל ללחץ משפטי וכלכלי חסר תקדים
לא בכל יום מכריז בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג כי התנהלות מדינות בעולם – לרבות מדינה שאינה צד להסכם פריז – עלולה להיחשב כהפרת הדין הבינלאומי. ובכן, השבוע זה קרה. חוות דעת היסטורית של בית הדין קובעת בבירור כי אי-עמידה בהתחייבויות אקלימיות היא מעשה לא חוקית מבחינת המשפט הבינלאומי.
ראוי לציין כי בתי הדין השונים בהאג, הם מוסדות משפטיים בינלאומיים בעלי מעמד מכובד, אך המעמד והחובה של ההחלטות משתנים בהתאם לסוג בית הדין ולחוקים הרלוונטיים.
ההחלטות של בתי הדין בהאג מחייבות את המדינות שהן צד להן. עם זאת, רמת האכיפה וההתחייבות בפועל תלויה בשותפות של המדינות ובהסכמות בינלאומיות. יחד עם זאת, גם לגבי המדינות שאינן צד להסכמים, קביעות בתי הדין מהוות סמן לנורמות ולציפיות לפעילות בהתאמה.
מדובר ברגע מכונן. לא רק מבחינה מוסרית – אלא משפטית, כלכלית ותאגידית. הרטוריקה המוכרת של "נשתדל להפחית פליטות בהמשך" כבר לא תספיק. מהיום, מדינות שממשיכות לתמוך בתעשיות מזהמות או תאגידים שפועלים מבלי להפנים את עלות הפחמן, מסתכנים לא רק בביקורת ציבורית – אלא בתביעות פיצויים, בסנקציות, ובאובדן לגיטימציה משפטית.
בית הדין קבע באופן חד משמעי שלמדינות יש חובה משפטית לפעול להפחתת פליטות גזי חממה – גם אם לא אשררו את הסכם פריז. חובות אלה אינן עוד עניין פוליטי או הצהרתי – אלא חלק מדין בינלאומי מחייב. נוסף לכך, המדינות אינן יכולות להסתתר מאחורי "השוק החופשי": הן אחראיות גם לפעולות התאגידים שפועלים בתחומן – כולל רישוי, סובסידיות והיעדר פיקוח.
ניתן לציין בהקשר זה את אחת מפסיקות המפתח בשווייץ לפיה קבוצות אזרחיות וארגוני סביבה טענו כי חוסר פעולה בנושאי אקלים מציב סיכון מיוחד לבני הגיל השלישי, הנשים והקהילות הפגיעות. במקרים אלה, בתי המשפט קבעו כי המדינה חייבת לפעול יותר כדי להגן על האוכלוסיות הפגיעות מפני ההשפעות השליליות של שינויי אקלים, כולל מזג אוויר קיצוני, זיהום וסיכונים בריאותיים אחרים.
תוצאות אלה מחזקות את ההבנה שהמדינות מחויבות ליטול אחריות על אכיפת מדיניות אקלימית שמונעת נזקים לבריאות הציבור, ובמיוחד לקבוצות ברמת פגיעות גבוהה. פסיקות כאלה משמשות כתקדים חשוב שמחייב את הרשויות לפעול במישור המשפטי על מנת להבטיח את זכויות התושבים, ובריאותם הכוללת.
המשמעות הינה שהמשך עידוד של דלקים מאובנים, או היעדר השקעה במעבר לאנרגיה נקייה, איננו עוד עניין של סדרי עדיפויות – אלא של חוק והפרתו.
החלטה זו מתכתבת ישירות עם התפיסה שסיכון האקלים איננו נושא אידיאולוגי, איננו נושא של ימין או שמאל, של דמוקרטים או רפובליקנים, של אנרכיסטים או ריאקציונרים. סיכון האקלים הינו הסיכון המכונן העומד בפני האנושות בטווח של השנים הקרובות. קביעה זו מאוששת גם בניירות העמדה של הפורום הכלכלי העולמי (World Economic Forum).
מה זה אומר עלינו? במובנים רבים, ישראל רחוקה מלהיות "המזהמת הגדולה בעולם", אך גם רחוקה מאוד מעמידה ביעדים שהיא עצמה הציבה. תוכניות האנרגיה נגררות ותכניות להפחתת פליטות נדחקות לשוליים.
וזה לא מסתכם רק במדינה. תאגידים ישראליים חייבים להתחיל לייחס משקל משפטי ואסטרטגי למחויבות האקלימית. אחרת, הם עלולים למצוא את עצמם תחת לחץ רגולטורי וגידור סיכונים יקר מאוד מצד משקיעים, רגולטורים, צרכנים ובתי משפט.
מדינה שמזניחה את ההיערכות למשבר האקלים – גם בהיבטי ביטחון תזונתי, תשתיות או חקלאות – תימצא חשופה משפטית, כלכלית ותדמיתית.
בהסתכלות במונחי הטווח הקצר, הפסיקה לא תוביל מחר לבתי דין פליליים סביבתיים – אך יש בה בכדי לספק עוגן משפטי לתביעות אזרחיות, עתירות מדינתיות וביקורת משקיעים. מדינות כדוגמאת מדינות איים שנפגעות מאובדן קרקעות, תושבים שחיים ליד אזורי תעשייה מזהמים, ועמותות הפועלות למען הציבור – כולם קיבלו גושפנקה נוספת לפעולה.
בנוסף, סביר בהחלט להעריך שגם הסביבה הפיננסית לא תישאר אדישה. סוכנויות דירוג אשראי, מוסדות בינלאומיים, וקרנות השקעה יתייחסו לא רק לתשואה – אלא גם לחשיפה משפטית סביבתית.
חובת השעה ברורה. קיימת חשיבות לעדכן רגולציה ואכיפה סביבתית, כך שתשקף את החובה המשפטית שנקבעה. נכון להטמיע אחריות סביבתית כחלק בלתי נפרד מממשל תאגידי. יש לקבוע מדיניות ציבורית ברורה לשוק דלקים, תחבורה ודיור, שאינה נשענת רק על פתרונות טכנולוגיים עתידיים. כמו כן, יש לשקול הקמת גוף (או לחליפין חיזוק מעמדו וכוחו של המשרד להגנת הסביבה) לאכיפת חובת המדינה לפעול למניעת נזקי אקלים – גוף עם שיניים ויכולות.
עד כה, העולם האמין ששינוי אקלים הוא סוגיה של כוונות טובות. מעכשיו ברור שזו גם סוגיה של אחריות משפטית. מי שלא יפנים זאת – ישלם את המחיר. מי שיפעל – ירוויח לגיטימציה, חוסן תאגידי והזדמנות היסטורית להוביל שינוי עולמי, שינוי לרווחה, שינוי לאיכות חיים, שינוי לשמירת הכדור לדורות הבאים, שינוי שיביא לקיימות. ויפה שעה אחת קודם.
יאיר אבידן, יו"ר הועדה המייעצת, מרכז אריסון ל-ESG, המפקח על הבנקים לשעבר
