רגע לפני הבחירות: נתניהו דורש לפתוח את התקציב בשביל להעביר תוספת לצה"ל
חודשיים לפני הבחירות נתניהו הנחה לחוקק תקציב מדינה חדש, בשל דרישה נוספת של משרד הביטחון לתוספת כספית. תקציב הביטחון ב־2026 כבר התנפח מ־112 ל־183 מיליארד שקל. באוצר מגדירים את האירוע כ"חסר תקדים" וטוענים כי מדובר בניסיון לסנדל את הממשלה הבאה
ראש הממשלה בנימין נתניהו הנחה ביום חמישי האחרון "לפתוח" את תקציב המדינה לשנת 2026 ולעגן את תקציבי מערכת הביטחון ליותר מעשור קדימה: 13 השנים הבאות. המשמעות המעשית כי יהיה צורך בחקיקת תקציב מדינה חדש לשנת 2026, כאשר תקציב לחודש אוגוסט כבר בביצוע, בעוד 81 יום יתקיימו בחירות, והכנסת בפגרה. באוצר אין מי שיודע לחשב את ההשלכות התקציביות - לא לגירעון ולא לחוב — שכן המספר הסופי שמערכת הביטחון דורשת "משתנה כל דקה", לדברי בכיר באוצר. באוצר מגדירים את המהלך "אירוע חסר תקדים" - לא רק בגלל הסכום, אלא בגלל טווח ההתחייבות, הקרבה לבחירות והעובדה שהכנסת יצאה לפגרה. כמו כן, צה"ל קיבל מענה מיידי לכל דרישה דחופה ואין דחיפות אמיתית ל־13 השנים הבאות.
הדוחפים למהלך הם מערכת הביטחון וראש הממשלה, כאשר הטענה היא דחיפות. באוצר טוענים שהדחיפות אינה עומדת במבחן: כל דרישה דחופה קיבלה מענה לאורך המלחמה, ואי אפשר לטעון לדחיפות ל־13 שנה קדימה. באוצר רואים את הדברים שונה — לדעתם, מדובר בניצול חלון ההזדמנויות של תקופת בחירות כדי לקבע התחייבות לפני שממשלה אחרת תוכל לגעת בה.
בקרב הגורמים שאמורים ליישם את ההחלטה אין ודאות אם מדובר בהוראה מחייבת או בעמדה שראש הממשלה נוטה אליה. מה שנראה כמעין פרט טכני לכאורה, מסביר חלק ניכר מהמהלך: החלטה בהיקף של מאות מיליארדי שקלים מתגלגלת בלי עבודת מטה, בלי תכנון רב־שנתי, בלי בדיקת ההשלכות ובלי תמחור. לכן, באוצר מגדירים את האירוע כ"חסר תקדים" וכ"הרבה מעבר לחציית קו אדום - זו חציית קו שחור".
באוצר מדגישים כי הוצעו לראש הממשלה אין ספור חלופות למימון התוספת ב־2026 דרך התייעלות, קיצוצים, שינויים פנימיים, אך הוא דחה על סף את כולן. כשהכסף מתקבל בקלות, גם אין תמריץ להתייעל.
מאז אישור התקציב ל־2026 דרישות מערכת הביטחון עלו כמה פעמים. "תחילה הם ביקשו עוד 2 מיליארד שקל. כשניתן מענה זה עלה ל־3. אחר כך 8. אחר כך 12. אחר כך 20. כל פתרון ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' וראש הממשלה בנימין נתניהו. החלטה בהיקף של מאות מיליארדי שקלים מתגלגלת בלי עבודת מטה, בלי תכנון רב־שנתי, בלי בדיקת ההשלכות ובלי תמחורהוצע ייצר דרישה גבוהה יותר. אין לדבר הזה סוף", אומרים באוצר. לדבריהם, כל מענה שניתן הופך לרצפה החדשה שממנה מתחילה הדרישה הבאה.
ערב המלחמה עמד תקציב הביטחון על 62 מיליארד שקל. בליל אישור תקציב 2026, בדצמבר, הוא נקבע על 112 מיליארד שקל. מאז הוא עלה בשתי פעימות - תחילה ל־143 מיליארד שקל, ולאחרונה נוספו לו 15 מיליארד שקל נוספים — כך שהוא עומד כיום על 158 מיליארד שקל. תוספת של 46 מיליארד שקל בתוך שמונה חודשים, בלי שנפתח התקציב. במקביל, ומחוץ למניין הזה, קיבלה מערכת הביטחון עוד 25 מיליארד שקל שנמצא להם "מענה בדרכים שונות". באוצר לא פירטו אם מדובר בכסף חדש או בהסטה פנימית, ולכן לא ניתן לצרפו לחשבון. אם מדובר בכסף חדש, ההיקף האפקטיבי של תקציב הביטחון ב־2026 מתקרב ל־183 מיליארד שקל - פי שלושה מרמתו ערב המלחמה, במונחים נומינליים.
התוכנית הרב־שנתית של צה"ל שעליה כבר סיכמו משרדי האוצר והביטחון בסך 350 מיליארד שקל בנויה כך: 250 מיליארד שקל תקציביים, 50 מיליארד שקל מהתייעלות ו־50 מיליארד שקל מהכנסות פנימיות. כעת ראש הממשלה דורש להגדיל אותה ל־400 מיליארד שקל. התעצמות צה"ל היא אחת מהבטחות הבחירות של נתניהו שבסוף השבוע הגיע לשפל בסקרים. מתוך הרכיב התקציבי כבר הוקצו כ־120 מיליארד שקל, ובהם 6 מיליארד שקל למיגון, 40 מיליארד שקל למסוקים ולמטוסים ו־1.5 מיליארד שקל לבסיס בגין יישום ועדת מור יוסף לשיקום פצועי צה"ל.
מהרן פרוזנפר, לשעבר היועץ הכלכלי של צה"ל ומשרד הביטחון, הוא כיום הממונה על התקציבים באוצר, והוא נבחר לתפקיד על ידי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' במטרה לעצור את התפרצות תקציב הביטחון. החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, שחזרה לתפקיד לפני כמה חודשים והיא אחראית על ביצוע תקציב המדינה - לא נכחה בדיון. שניהם היו חברים בוועדת נגל לבחינת תקציב הביטחון, שבה נקבע כי התוספת בעשור הקרוב תעמוד על 275 מיליארד שקל (כולל השנה שחלפה), כאשר תקציב הביטחון ל־2026 יעמוד על 96 מיליארד שקל, הכולל תוספת של 15 מיליארד שקל בגין התעצמות. בפועל, כאמור, הסכום כבר הגיע ל־183 מיליארד שקל.
אף שכבר חלפו כמעט 8 חודשים מאז תחילת השנה, לשני רכיבי 50 מיליארד השקלים - התייעלות והכנסות - אין תוכנית עדכנית של צה"ל. הסעיף הראשון באותה החלטה קבע שיש לקבוע את בסיס תקציב הביטחון. גם הוא לא בוצע.
נדגיש כי כאן נחשפת אחת הבעיות הגדולות בצעדים אלה: דרישה לעגן 13 שנה קדימה מבנה תקציבי שהבסיס שלו אינו מוגדר ושרבע ממקורות המימון שלו - 100 מיליארד שקל — אינו ידוע. באוצר מתארים זאת כמצב שבו הדיון על חלוקת הכספים הקיימים מתנהל בקפדנות, ואילו על הכספים הנוספים אין דיון כלל.
הבעיה השנייה היא שבדיוק מאותן סיבות, אי אפשר לחשב את ההשלכות של תקציב הביטחון העצום על הגירעון ועל החוב, משום שאין מספר סופי, אין בסיס תקציב ואין מקורות לשלוש שנים קדימה. לפיכך, גם אי אפשר לגבש את ה"נומרטור", הכלי הפיסקאלי המעוגן בחוק שמתאר את ההתחייבויות העתידיות של הממשלה וכולל גם את הצעדים התקציביים העתידיים (קיצוצים או העלאות מס) הנדרשים כדי לעמוד ביעדים.
באוצר הופכים את המחסום הזה לטענה: תנודתיות המספרים היא עצמה הראיה שאין צורך דחוף אמיתי. אילו היה צורך, היה מספר. יתרה מזו, באוצר טוענים כי הצעד שמקדמת מערכת הביטחון ונתמך כעת על ידי נתניהו אינו דחוף, לבטח לא ערב בחירות וללא כנסת, שכן לכל צורך מיידי של צה"ל נמצא כאמור פתרון תקציבי.
הבעיה השלישית היא שהגירעון והחוב הם המשתנים שלפיהם נבחנת ישראל בשוקי ההון ובחברות הדירוג, ותוואי רב־שנתי של הוצאה ביטחונית הוא בדיוק סוג הנתון שהם מנסים לתמחר, ועליהם גם מבססים דירוג ותשואה (על החוב). מי שיידרש להעריך את פרמיית הסיכון הפיסקאלית של ממשלת ישראל בשנה הקרובה יעשה זאת מול טווח, לא מול מספר, וטווח מתומחר תמיד בזהירות יתרה.
הקושי של הממשלה הבאה לבטל
השיחות בין משרדי האוצר והביטחון עלו בימים האחרונים על שרטון. משרד הביטחון האשים את אנשי האוצר בכך שהם מנצלים את תקופת הבחירות כדי לשמר תקציב, באוצר מחזירים את ההאשמה במדויק רק הפוך: לשיטתם דווקא הלחץ הנוכחי מנצל את לוח הזמנים הפוליטי כדי לדחוק את הדרג המדיני לפינה ולחלץ החלטה כאן ועכשיו.
לממשלה הבאה, תהיה אשר תהיה, נתונה הסמכות לשנות את ההחלטה שיקבל נתניהו בתקופה הקרובה. אך היכולת הזו למעשה מטעה: התקשרויות חוזיות לשנים קדימה ניתנות לביטול — אך בתשלום קנס. מעבר לעלות הכספית ראש הממשלה הבא ייאלץ לשלם מחיר פוליטי שאיש אינו מוכן לשלם: הוא יצטרך להכריז שהוא מקטין את ההיערכות הביטחונית של ישראל אחרי 7 באוקטובר.
במקביל נפתחת שאלה שאינה כלכלית: מהו הכלי המשפטי לפתיחת תקציב מאושר בשבועות שלפני בחירות ואין כנסת. שינוי תקציב מחייב חקיקה. השאלה הזאת נפרדת מהשאלה הכלכלית, והתשובה עליה תקבע אם הוויכוח הוא על שיקול דעת או על יכולת ביצוע.
גורם משפטי בכיר הבקיא בפרטים הסביר לכלכליסט כי "בעיקרון זה אפשרי. צריך ועדת הסכמות ומספר כינוסים של הכנסת: מליאה וועדת כספים — תיקון חוק המסגרות ותקציב". לצד זאת הוא הדגיש שנדרש "הסבר ממש מניח את הדעת" שאין ברירה בצעד הזה, שיש דחיפות או שמדובר במשהו שלא היה ידוע מראש. "אני לא רואה איך אפשר יהיה להצדיק את זה", הוא סיכם.
