תלמידי י"ב בצפון איבדו שנת לימודים במצטבר מאז הקורונה
היום צפויה חזרה חלקית של מערכת החינוך, אך בצפון ימשיכו ללמוד מרחוק. בשנים האחרונות סמוך לגבולות איבדו הרבה יותר ימי לימודים מבמרכז, וגם איכותם ירדה. מומחית מעריכה שהפער הלימודי של תלמידי הצפון משאר הארץ הוא עד כשנה
היום (ה') צפויה חזרה חלקית של מערכת החינוך ללמידה פנים אל פנים ומחר חזרה מלאה, להוציא הצפון וחיפה. אבל העימות הקשה בממשלה בתחילת השבוע על המתווה למערכת החינוך במקרה של המשך המלחמה המחיש את הכישלון המוחלט של הערכות משרד החינוך למלחמה ממושכת.
ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט לתמוך במתווה של שר החינוך יואב קיש של למידה בקפסולות, למרות שהמשמעות המעשית שלו היתה שיותר מ־80% מהתלמידים יהיו בכל רגע נתון בבית. שלושה סגרים ושלוש מלחמות עברה מערכת החינוך ודומה שמעולם לא הורגש הכישלון של הלמידה מרחוק כמו במלחמה הרביעית. כמובן ייתכן שזה נובע מכך שלראשונה גוש דן עמד במרכזה של מלחמה ממושכת וזה המחיש לעשירונים העליונים כמה המערכת כושלת.
על רקע כישלון הלמידה מרחוק, דרש שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לסגור את מערכת החינוך כליל ולהעביר חקיקת חירום שתחייב את המורים להחזיר את הימים בחופש. העובדה שאין הסדר קבוע של החזרת ימים במקרה של מלחמה ממושכת היא עוד כישלון חרוץ של הממשלה הזאת, שלא מתכוננת לכלום ומאמינה שהכל אפשר לכפות בכוח. כיוון שמחדל הערכות מערכת החינוך למלחמה ברור כל כך, נותר רק לנסות להעריך כמה גדולים הנזקים. דבר אחד ברור, בעוד כל ילדי ישראל נפגעו מאוד, ילדי היישובים שליד הגבולות נפגעו הרבה יותר.
ה־OECD מעריך שהפסד שנת לימוד גורם לאובדן עתידי של 10% בשכר לכל אורך החיים. על פי מרכז טאוב למחקר חברתי מערכת החינוך בישראל היתה סגורה כולה בשש השנים האחרונות 118 יום, מתוכם 81 בשלושת סדרי הקורונה ו־37 בארבעת המלחמות. ד"ר שרית סילברמן ממרכז טאוב מציינת ש"נתון זה משקף כמחצית שנת לימודים תקנית בת 214 ימים. ואולם המספר האמיתי גדול בהרבה". זאת בשל הימים הרבים של סגירות אזוריות.
סגן ראש היחידה ללימודי תעודה במכללת האקדמית לחינוך חמדת אושרי טובי פיתח מחשבון לאובדן ימי הלימוד ע"פ כיתה ואזור. האפליקציה, שמתבססת על נתונים שמרניים ביותר, מגלה שתלמיד כיתה י"ב בצפון איבד 200 ימי לימוד, כלומר שנה שלמה, ובעוטף עזה 318 ימים, כלומר שנה וחצי. זאת לעומת 170-150 יום באזורים אחרים. תלמיד כיתה ז' בצפון איבד 187 יום ובעוטף עזה 286 לעומת כ־150 באזורים אחרים.
אובדן הימים בישראל מתחלק על שש שנים ולא מתייחס לשנה רצופה. בחלק מהימים האבודים היו הסדרי לימוד חלקיים ובעייתיים כמו למידה מרחוק ולמידה בקפסולות. ממילא קשה מאוד לחשב כמה לימודים אבדו בפועל. אבל ברור שנגרם נזק כלכלי עתידי כבד לרבים מהתלמידים. זאת, מלבד הנזק הנפשי לחלק גדול מהם. "אי אפשר להתעלם מן ההשלכות המצטברות של הסגירות. הפגיעה בחינוך כמעט אינה נשקלת", אומרת סילברמן. על רקע זה היא טוענת ש"יש לגבש מנגנון פיצוי אוטומטי על אובדן ימי לימוד של החזרת חצי מימי הלימוד שאבדו". בניגוד לשר האוצר, סילברמן אינה מצפה שהמורים יעשו זאת על חשבונם אלא בתשלום.
עוד עולה בבירור מנתוני הימים שאבדו שהנזק שנגרם לתלמידים בגבולות גדול בהרבה מזה שנגרם לתלמידים במרכז. פרופ' יעל גרינשטיין מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת תל חי בקריית שמונה מסבירה שהפערים בפועל גדולים עוד יותר בשל העובדה שחלק מהתלמידים היו מפונים 15 חודש. לדבריה בבתי ספר המיוחדים שהוקמו למפוני הצפון "למדו שעתיים ביום על כסאות של יסודי. גם לא היה שום רצף לימודי". גם מי שלא היו מפונים הפסידו, לדבריה, ימי לימוד רבים משום שבמצבים של חשש ביטחוני בוטלו ההסעות. "בוודאות נוצר פער לימודי של חצי שנה עד שנה בין הצפון לשאר הארץ", היא אומרת.
ד״ר הדס ברודי־שרודר, חוקרת חינוך מהמרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט מזכירה ש"הפערים היו קיימים מלכתחילה. המלחמה מחמירה ומגדילה אותם בכל ההיבטים". היא מסבירה שפערים חינוכיים ולימודיים גדלים דווקא כשהתלמידים נמצאים בבתים, למשל בחופשות או בסגרי קורונה וסבבי מלחמה. "החופש הגדול למשל זה הזמן של הבריחה של מעמד גבוה מנמוך. ילדים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך נמצאים בבית ללא מסגרת, ללא אתגרים חשיבתיים של חשיבה מתמטית, של עבודת צוות, של לעמוד בנורמה חברתית של ויסות עצמי וקבלת סמכות חיצונית". היא מוסיפה ש"אין להם אפשרות לשיעורים פרטיים ואין להם חדר שקט ולא תמיד יש מחשב, אינטרנט ויכולת להתחבר לזום. הילדים של המרכז אמנם ספגו הרבה אזעקות ושעות שינה מעטות אבל יש להם תנאים מיטביים ללמוד בבית". ברודי־שרודר גם מציינת שבצפון, בניגוד לעוטף עזה, יתקשו להחזיר את הלימודים אפילו בקפסולות כי יש מחסור משמעותי במיגון.
ה־OECD מעריך שהפסד שנת לימוד יגרום לאובדן של 10% בשכר לכל אורך החיים. מתברר שמתחילת 2020 תלמידי כיתה ז' בצפון איבדו 187 יום ובעוטף עזה 286, זאת לעומת כ־150 באזורים אחרים
גרינשטיין מציינת שפער נוסף יוצרות דווקא ההתחשבות, התמיכה הרגשית וההקלות לתלמידי הצפון. "תלמידים צריכים לרכוש לקראת האקדמיה הרגלי למידה עצמית. לפעמים מכילים יותר מדי. יש מושג של הכלת יתר. ככל שאתה נותן הקלות לתלמיד, נפגעת יותר היכולת שלו להתמודד עם משימות ומטלות בצבא ובהשכלה הגבוהה".
ברודי־שרודר אומרת שבתקופת מלחמה נפגעות מאוד המיומנויות החברתיות והרגשיות אבל גם זה קורה הרבה יותר בפריפריה מאשר במרכז. "רואים ירידה בכל הארץ ביכולת הוויסות הריגשי. אבל ככל שנכנסים לפריפריה הוויסות העצמי מאוד יורד. זה מתבטא בזריקת חפצים, יריקות, קללות, חוסר כבוד לסמכות, ונדליזם ואלימות פיזית ומילולית. ככל שהמצב הסוציו־אקונומי יורד יש קבלה של ההתנהגות הזו וזה גם מעצים את הפערים. זה מאוד התחדד במלחמה כשהחוסן הנפשי ירד".
