ניתוח
הכשלים של משרד החינוך במלחמה, שנחשפו בדו"ח, לא יתוקנו גם במשבר הבא
התחקיר שערך משרד החינוך על תפקודו במלחמה חושף ליקויים חמורים. למרות הניסיון הרב שנצבר בתקופת הקורונה לא בוצעה היערכות ללמידה מרחוק. ליקויים נוספים: היעדר מערכת לאיסוף נתונים ומחסור בכוח אדם. סבלו בעיקר אוכלוסיות מוחלשות והפערים גדלים. המשרד: "שמרנו על שגרת חינוך במלחמה"
אין צורך להיות פסימי במיוחד כדי להניח שלמרות התחקיר שערך משרד החינוך על תפקוד מערכת החינוך במלחמה הבלתי נגמרת, הוא לא יהיה מוכן למשבר הבא. יש לכך שורת סיבות. אחת מהן היא שמערכת חינוך שמתפקדת כל כך גרוע עם פערים גדולים כל כך בשגרה, לא יכולה להיות מוכנה לחירום. משברים תמיד פוגעים יותר בחלשים. במערכת החינוך עם הפערים הגדולים ביותר ב־OECD ברור שגם במשבר הבא החלשים ייפגעו יותר.
אחד הליקויים הידועים של ארגונים הוא הנטייה לנסות לפתור משברים קודמים ולא להתכונן למשברים הבאים. אבל מה שמדהים זה שמשרד החינוך לא היה מוכן ללמידה מרחוק במלחמה למרות משבר הקורונה. קשה להבין איך אחרי הקורונה המערכת נערכה רק למשברים קצרי מועד ולא למשברים ארוכים. לידיעת ראשי מערכת החינוך, אחד המשברים הבאים יהיה רעידת אדמה. זה יהיה ארוך טווח ויהיו הרבה מפונים.
משרד החינוך פרסם אתמול תקציר של תחקיר עומק ראשון מסוגו על התנהלותו בשרשרת המלחמות שנפתחה ב־7.10. את הדו"ח הוביל המשנה למנכ"ל, ד"ר איל בן זקן, בשיתוף אגפי החירום, האסטרטגיה והתכנון. שר החינוך יואב קיש בהחלט ראוי לשבח על שייבא את המנהג הצבאי של תחקור משברים. המשרד ראוי להרבה פחות שבח על המדיניות שבה הוא מוציא מסמכים בלי לתת לעיתונאים זמן ללמוד אותם לפני שעת הפרסום כפי שנהג גם במסיבת העיתונאים אתמול. המטרה ברורה: תכתבו את מה שהוצאנו בהודעה ומה שהשר אומר. במקרה הזה המסר שהמשרד רצה שיעבור למרות הליקויים החמורים בתחקיר היה: "הדו"ח קובע כי מערכת החינוך עמדה במשימה הלאומית שנקבעה לה והיא שמירה על שגרת חינוך גם בעת לחימה".
כיוון שבתקציר הדו"ח אין שום התייחסות לכמות ימי הלימודים ושעות הלימודים שהתלמידים הפסידו אם בכל הארץ ואם לפי מחוז, קשה מאוד לקבל הטענה הזו אפילו ברמה הטכנית. ברמה העקרונית, עם כל הליקויים החמורים שנחשפו בתחקיר, די ברור ששגרת לימודים לא היתה. אפשר גם לשאול איך השר שבהחלטה פופוליסטית חסרת כל היגיון חינוכי ויתר למחזור י"ב היוצא על בחינות הבגרות, יכול לטעון שהוא שמר על שגרה. תזכורת: הוויתור נעשה למרות שנותר זמן מספיק לבחינות ובטענה שהתלמידים בלחץ נפשי.
מכל הליקויים בדו"ח הבולט ביותר הוא ש"הלמידה מרחוק לא סיפקה מענה מותאם לצמצום למידה מתמשך". כמו כן, "לא גובשה מדיניות מנחה לשטח ביחס לתמהיל בלמידה מרחוק בין למידה אקדמית לבין מענה רגשי־חברתי, מה שיצר פערים משמעותיים בשטח". הסיבה היא ש"תרחיש הייחוס של משרד החינוך התייחס לאירוע חירום קצר טווח, כלומר תקופת פינוי של כחודש־חודשיים. תפיסה זו הובילה להיעדר היערכות פדגוגית למצבי חירום ממושכים".
ובמילים אחרות, כשעוברים ללמידה מרחוק, למורים אין מושג מה בעצם מצפים מהם לעשות. במדינה שבה יש עצמאות למורים ולמנהלים, כמו פינלנד, זו לא היתה בעיה. הם היו מלמדים כטוב בעיניהם כמו שהם עושים תמיד. בישראל הריכוזית זו בעיה גדולה. אבל בעיקר עולה השאלה איך יכול להיות שאחרי הקורונה המערכת לא היתה ערוכה ללמידה ממושכת מרחוק.
חוץ מהמלחמה עם איראן הכל במלחמה הזו עבד לרעת הפריפריה. היא היתה יותר חשופה לפינוי, היא היתה יותר חשופה לטילים וכמובן הפסידה הרבה יותר חומר. למידה מרחוק תמיד עובדת לרעת החלשים. יש להם פחות תשתיות אינטרנט, פחות מחשבים, פחות מקום בבית ללימודים, פחות מי שיסביר בבית במקום המורים, פחות כסף לשיעורים פרטיים וקבוצות למידה. למרות החשיפה של הבעיה בקורונה, הפריפריה לא היתה מוכנה ללמידה מרחוק גם הפעם. האם, למשל, עכשיו משרד החינוך יוודא את פריסת האינטרנט בכל יישוב? אשרי המאמין.
ליקוי חמור נוסף עוסק בנטייה הטבעית של משרד החינוך לא לאסוף נתונים, בייחוד כאלה שלא נוחים לו ושעלולים לחשוף את אוזלת היד שלו. התחקיר קובע ש"במועד פתיחת המלחמה לא היתה למשרד מערכת ייעודית לניהול מידע במצבי חירום, אשר מבוססת על נתוני השגרה אך מאפשרת התאמה לצרכים הייחודיים של חירום לצורך ניהול אפקטיבי, קבלת החלטות מהירה ושיקוף תמונת מצב עדכנית. פערי המידע יצרו קושי ממשי באיתור ובשיבוץ תלמידים, הובילו לטיפול חלקי או מאוחר בנפגעים רגשית, וגרמו לחוסר תיאום בין מחוזות. יחידות רבות במשרד התקשו לספק מענים מותאמים, בשל היעדר תמונת מצב עדכנית". לכאוס הזה קוראים במשרד החינוך שמירה על שגרת חינוך.
צריך להיות תמים כדי לחשוב שבמשבר הבא תהיה מערכת איסוף נתונים. הצורך להסתיר ולכסת"ח חזק יותר.
כדאי להזכיר את דו"ח מבקר המדינה שפורסם בשבוע שעבר והתריע על כך שהמדינה מעסיקה רק 2,400 פסיכולוגים חינוכיים, 1,000 פחות מהתקן ו־2,600 פחות ממה שמנהלי השירותים הפסיכולוגיים החינוכיים סבורים שדרוש. כלומר הסיכוי של תלמיד לקבל מענה פסיכולוגי ראוי ובזמן בלי ללכת לטיפול פרטי ממילא לא גבוה. קיש אמר אתמול במענה לשאלת כלכליסט שבעקבות הסכם השכר עם הפסיכולוגים בשירות הציבורי יש הרבה פסיכולוגים שמגדילים את היקף המשרה. כלומר למרות חמש שנים של טראומות מהקורונה דרך ההפיכה המשטרית, הטבח והמלחמה הבלתי נגמרת, נסתפק בטלאי קטן.
הנה עוד ליקוי שאין שום סיכוי שיתוקן. התגלה "מחסור חמור בכוח אדם, שהועצם בשל היעדרות מורים שפונו מבתיהם או גויסו למילואים, זאת לצד הגידול בביקוש לאור הצורך בגיוס צוותים חדשים להפעלת מוסדות חלופיים". התוצאה היתה ש"יחידות ומחוזות רבים התקשו לתת מענה חינוכי בכוח אדם". כמו שמערכת החינוך שהפערים הם המאפיין המרכזי שלה, לא יכולה לצפות שניתן יהיה להתגבר עליהם בשעת חירום, כך מערכת חינוך שסובלת ממחסור הולך וגובר בכוח אדם, לא תמצא עוד אנשים בשעת חירום.
במשרד מתגאים שיש לקחים שכבר יושמו במלחמת איראן. אחד מהם הוא הקמה מיידית של מרכזי הפעלה לילדים (מרכזי יחד) במרכזי מפונים. עוד לקחים שיושמו בזמן שרשרת המלחמות: מודל הקמה גמיש ומהיר של בתי ספר זמניים למפונים, הפעלת חדרי מצב של המשרד והקמת מינהלות ייעודיות בשעת חירום דוגמת מנהלת המפונים ומנהלת החטופים והנפגעים.
זה טוב ויפה שהמשרד הפיק לקחי מלחמה במלחמה שנמשכת כבר קרוב לשנתיים. השאלה היא לא רק האם המשרד יהיה ערוך למשבר שאינו מלחמה, למשל לרעידת אדמה שתגיע בוודאות בשנים הקרובות (הימור: אין מצב), אלא האם, כשיגיע השר הבא, הוא יתעניין בלקחי התחקיר שערך השר הקודם או שיזנח אותם כפי שעשה קיש כשנכנס לתפקידו.
