המאבק על שקיפות במערכת המס: פרשת סמארטרייק חושפת בעיה רחבה בהרבה
פרשת סמארטרייק מדגימה כיצד היעדר שקיפות בהחלטות מיסוי יוצר אי־ודאות עסקית, מגביר חשש לאפליה ופוגע ביציבות הסביבה הרגולטורית
פסק הדין שניתן בעתירתה של חברת סמארטרייק לגילוי מסמכים מרשות המסים, נראה במבט ראשון כמחלוקת טכנית: האם מכירת מוצרי רכיבה חכמים שפותחו בישראל אך מיוצרים בחו"ל היא מכירה של נכס מוחשי או של נכס בלתי מוחשי המבוסס על ידע ישראלי. ואולם, מתחת לפני השטח מתבררת תמונה רחבה בהרבה, הנוגעת למידת השקיפות של מערכת המס וליכולתם של נישומים להבין את אמות המידה אשר מנחות את רשות המסים.
סמארטרייק, שפועלת במודל של פיתוח בישראל וייצור בחו"ל, ביקשה להסתמך על פרסומי רשות המסים משנת 2015, שלפיהם מקרים מסוג זה עשויים להיחשב כמכירת נכס בלתי מוחשי וליהנות ממע"מ בשיעור אפס. החברה פנתה בבקשה לקבל הבהרה בנקודה זו אך לא זכתה למענה. בהמשך, במסגרת הליכי הביקורת ושומה ביקשה לעיין בהחלטות מיסוי שניתנו במקרים אחרים הפועלים באותו מודל, במטרה להבין האם היא מופלית לרעה או שמא המדיניות השתנתה. בקשה זו נדחתה בטענה לחובת סודיות ולחוסר רלוונטיות של ההחלטות בעניינם של נישומים אחרים.
שקיפות חלקית שמגבילה את יכולת הביקורת
החלטת בית המשפט מדגישה למעשה את קיומו של פער מידע משמעותי בין הרשות לבין הנישום. הרשות מחזיקה מאגר רחב של החלטות מיסוי, מסמכים ונתונים המבטאים בפועל את מדיניותה, אולם הנישומים נחשפים רק לשבריר קטן מהם. בתחום המע"מ המצב חריף אף יותר: כמעט שאין פרסום של החלטות מיסוי, וגם אלו שכן מפורסמות מוגשות לעיתים כתמצית חלקית וקצרה שאינה מאפשרת הבנה מעמיקה של השיקולים שנשקלו.
כך נוצר מצב שבו הרשות יודעת כיצד פעלה בעשרות ומאות מקרים דומים, בעוד שהנישומים נדרשים לטעון לאפליה או לחוסר עקביות מבלי שמידע זה מצוי בידיהם. בית המשפט דורש תשתית עובדתית לטענה של אפליה, אך אותה תשתית נמצאת כולה בידי הרשות, והנישום אינו יכול להשיג אותה ללא גילוי מסמכים, גילוי שלרוב אינו ניתן.
טענת הסודיות והשלכותיה על השוק
רשות המסים, כפי שארחיב מיד, טוענת כי חלה עליה חובה לשמור על סודיות לפי חוק (כפי שאכן קובעות הוראות הפקודה), מה שמונע ממנה לפרסם החלטות מיסוי מלאות. יחד עם זאת, אין כל מניעה חוקית לפרסם החלטות אנונימיות, ללא פרטים מזהים, כפי שנעשה גם בישראל הלכה למעשה, אם כי באופן חלקי בלבד. במקרים בהם נדרשנו כמייצגים של נישומים לחשוף החלטות מיסוי שלא פורסמו, מטעמים שונים, הצלחנו להביא לגילוין רק לאחר מאבק משפטי, והדבר חשף כי החיסיון משמש לא פעם כטיעון מרחיב מדי.
היעדר הפרסום מייצר אי ודאות עסקית אמיתית ועלול לגרום לחוסר שוויון. מאות חברות ישראליות פועלות במודל של פיתוח בישראל וייצור בחו"ל, והן זקוקות למדיניות יציבה וברורה כדי לתכנן את פעילותן, לגייס השקעות ולקבל החלטות אסטרטגיות. כאשר אמות המידה אינן גלויוֹת, והתשובות ניתנות רק בהתאם לנתוני התיק הספציפי ובזמן אמת, לא ניתן לבסס כראוי תכנון מס או מבנה מיסויי מתאים, ולעתים אף לא להבין כיצד הרשות מפרשת את החוק בפועל.
הצד המעשי של הסוגיה
לצד ההיבט העקרוני, קיימות גם השלכות פרקטיות הנוגעות לאופן שבו חברות הפועלות במודל של פיתוח בישראל וייצור בחו״ל מנהלות את מערך הדיווח והעובדות שלהן. ההתמודדות עם המחלוקות העולות בפסק הדין מחייבת היערכות מוקדמת ומדויקת: תיעוד מלא של עבודות הפיתוח המקומיות, הגדרה ברורה של רכיבי הקניין הרוחני, נתונים כמותיים על היקפי ההשקעה בישראל ומיפוי של תהליך הייצור מחוץ למדינה. צבר נתונים מסודר ומגובה מאפשר להציג לרשות תמונה עובדתית קוהרנטית, להבין כיצד תחיל את הוראות החוק במקרה ספציפי, ולעיתים אף למנוע מחלוקות בטרם התגבשותן.
במציאות שבה מדיניות מס אינה תמיד גלויה או עקבית, חשיבותו של תיעוד כזה גדלה. הוא מחדד את נקודות החוזקה והייחוד של המודל העסקי, מספק בסיס ממשי לטענות משפטיות כאשר הן נדרשות ומפחית את מרכיב אי־הוודאות שחברות רבות נאלצות להתמודד איתו. גם בהיעדר שקיפות מערכתית, שמירה על תמונה עובדתית מלאה וברורה היא כלי חיוני לניהול סיכונים מושכל.
צורך דחוף במדיניות פרסום רחבה ואחידה
היערכות נכונה ותיעוד מדויק יכולים בהחלט לסייע לחברות להתמודד עם היעדר הוודאות, אך הם אינם מהווים תחליף למדיניות שקופה ועקבית מצד הרשות. המקרה של סמארטרייק מדגים עד כמה גם מאמצים משמעותיים של חברות אינם פותרים את הקושי כשהמסגרת הרגולטורית עצמה לוקה בחסר, ומשמרת את פערי המידע בינה לבין הציבור הרחב. נקודת המוצא הינה כי מצד אחד קיימת מערכת מס המחזיקה מידע רב ולא משתפת אותו באופן מספק עם הציבור, אלא בהתאם לשיקוליה אשר אינם בהכרח תואמים את האינטרס הציבורי. אם רוצים מערכת מס שוויונית, עקבית ואמינה, נדרש שינוי גישה: פרסום שיטתי, אנונימי ומלא של כל החלטות המיסוי (תוך שמירה על סודות מסחריים וכד'), לרבות בתחום המע"מ, הוא תנאי בסיסי לשקיפות.
מערכת מס מודרנית אינה יכולה להתבסס רק על פרשנות פנימית שאינה חשופה לביקורת. אמון ציבורי אינו נבנה מהודעות לעיתונות או מתמציות חלקיות, אלא ממדיניות ברורה, מנומקת ושווה לכל. פרשת סמארטרייק מזמינה את רשות המסים ואת המחוקק לבחון מחדש את מנגנוני הפרסום והגישה למידע, ולהבטיח שנישומים יוכלו לדעת מה צפוי להם, ולא להסתמך על ניחושים.
שקיפות אינה העדפה אידאולוגית אלא כלי עבודה בסיסי. היא מאפשרת לעסקים להתנהל בוודאות, או למצער מצמצמת את חוסר הודאות ומגינה על עקרון השוויון ומחזקת את יציבות המשק. הגיע הזמן שגם מערכת המס הישראלית תאמץ אותה במלואה.
עו"ד (רו"ח) יפתח שמחוני הוא שותף ומנהל מחלקת המסים במשרד פרופ’ ביין ושות’
