דעות
מנטו-אפס להזדמנות: בלי ברית אקלימית לאומית, נישאר מאחור
פורום הכלכלה העולמי קורא למעבר מהצהרות לפעולה: ללא שיתוף פעולה אמיתי בין ממשלות, תעשייה ומוסדות פיננסיים אין סיכוי להגיע ליעדי הפחתת הפליטות. ישראל, עם כל היכולות שלה, עדיין מפוצלת ולא מוכנה - והזמן אוזל
בעוד העולם מתקרב לנקודת האל חזור האקלימית, פורום הכלכלה העולמי (WEF) פרסם בראשית 2025 מסמך חריף בו הוא קורא למעבר מהצהרות בלבד - לשותפות אמיתית בין ממשלות, תעשייה וקהילה עסקית. המסר חד וברור. ללא חיבור וסינרגיה בין הסקטור הציבורי לסקטור הפרטי אין כל סיכוי להגיע ליעדי Net Zero בזמן, כפי שהוסכם באמנת פריז בשנת 2015 על המשמעויות בשל כך.
המספרים מדברים בעד עצמם. התעשייה אחראית ליותר מ-30% מפליטות גזי החממה בעולם, ובמקום הפחתה נדרשת של 7% בשנה נרשמת עלייה של 1.5%. 110 מדינות כבר הציבו יעדי ניטרליות פחמן, אך רק 27 חוקקו אותם בפועל. גם בזירה התאגידית, רק כ-40% מהחברות הגדולות אימצו יעדים מדעיים, ורבות מהן אינן מציגות תוכניות אמינות להפחתה ממשית.
למרות ההתקדמות במודעות, הקצב רחוק מהנדרש.
הדו"ח מזהה ומפרט ארבעה חסמים מרכזיים המעכבים את המעבר ל"נטו אפס": היעדר היתכנות עסקית כלכלית לפרויקטים של הפחתת פליטות; מחסור בסטנדרטים אחידים ובנתונים אמינים למדידה; קושי לתמוך בשרשראות אספקה חוצות מדינות ורגולציות; והעדר מימון רחב לטכנולוגיות אקלים ותשתיות ירוקות. פורום הכלכלה העולמי קורא לבניית מסגרת שיטתית לשיתוף פעולה ציבורי פרטי. לא עוד פרויקטים נקודתיים, אלא שותפות ארוכת טווח.
לכל החסמים מכנה משותף ובעיה מבנית עמוקה שהינו פער אמון ותיאום בין המדינה לשוק. כמובן שלצד זה ישנם מגבלות ואתגרים נוספים ומגוונים לחסמים השונים.
המסמך מלווה בדוגמאות מעוררות השראה מרחבי העולם כדוגמת יצרנית רעפים צרפתית, שהצליחה להחליף תנורי ייצור מזהמים תוך קבלת מימון ציבורי וצמצמה ב-33% את פליטות הגזים שלה ופרויקט ענק בדנקרק שבצרפת שבו המדינה וחברות פרטיות משקיעות 5.6 מיליארד אירו בהפיכת אזור תעשייה שלם לאזור דל פחמן.
הדו"ח אינו מסתפק בדוגמאות תעשייתיות. הוא מצביע ומכוון גם על מהלך אסטרטגי עמוק יותר בדמות של שינוי תרבותי. המעבר ל"נטו אפס" אינו רק אתגר הנדסי או פיננסי, אלא שינוי תפיסתי בשאלה מי נושא באחריות לעתיד. אין עוד הפרדה בין רווחיות לקיימות. חברות שלא יידעו לשלב שיקולים סביבתיים וערכיים בתכנון העסקי, יאבדו את אמון המשקיעים, הצרכנים והעובדים. באותה נשימה, ממשלות שלא ישכילו לבנות תשתיות, לייצר תמריצים ולתאם מדיניות בין משרדים, יגלו כי השוק פשוט מקדים אותן.
וכאן, ישראל חייבת להתעורר. כמדינה תעשייתית מתקדמת עם מערכת פיננסית מפותחת, יש לנו את כל הכלים,אך לא את הסינרגיה ואיחוד הכוחות. ההיערכות למשבר האקלים בישראל עדיין מפוצלת בין משרדים, והעוגן הפיסקלי קצר מדי ביחס להיקף האתגר.
העוגן הפיסקלי בישראל נועד להתמודד עם אינפלציה או גירעון, לא עם משבר אקלים עולמי. העולם עובר למודל שבו ההוצאה הירוקה נחשבת השקעה, לא הוצאה שוטפת. כל עוד ישראל לא תאמץ מסגרת פיסקלית גמישה המאפשרת השקעות רב־שנתיות בתשתיות ובטכנולוגיות דה-קרבוניזציה, היא תישאר מאחור גם כלכלית וגם סביבתית.
בעולם, המערכת הבנקאית הופכת למנוע של מימון ירוק. קיימת הבנה שהמעבר ל"נטו אפס" הוא לא רק יעד סביבתי, אלא מנוע צמיחה כלכלי המחייב תיאום רגולטורי, השקעות ציבוריות מסיביות ותמרוץ פיננסי חכם לכל שרשרת הערך. כמו כן, גם ה-BIS, הבנק להסדרים בינלאומיים קרא לבנקים לשלב סיכוני אקלים במודלי האשראי ובהקצאות ההון.
המוסדות הפיננסיים בישראל חייבים לראות ב-Net Zero לא כ"אופנה", אלא כמנוע צמיחה עסקי, ובהתאם, עליהם לפתח מסגרות מימון שמתגמלות השקעות באנרגיה ירוקה, להתקשר עם גופים ציבוריים למימון תשתיות, ללוות עסקים בתהליך המעבר הירוק ולמדוד את חשיפתם לסיכוני אקלים בדיוק כמו שמודדים את סיכוני האשראי והנזילות.
שיתוף פעולה אמיתי בין מוסדות פיננסיים, תעשייה וממשלה יכול להפוך את ישראל ממדינה שמגיבה למשבר למדינה שמובילה אותו. מהלך כזה מחייב יצירת קרנות מימון משותפות, רגולציה מתואמת, קביעת תקני פליטות סקטוריאליים ומדיניות רכש ציבורי שתעדיף מוצרים ירוקים. במקביל, דרוש מערך הכשרה ארצי מאוניברסיטאות ועד למפעלים שיכין את הדור הבא של מנהלי הייצור, המהנדסים והמממנים לעולם שבו פחמן הוא לא רק מזהם, אלא מהווה מטבע כלכלי.
פורום הכלכלה העולמי מציין כי הדרך ל"נטו-אפס" דורשת שינוי תרבותי. שינוי כזה מתחיל בהכרה בכך שהעתיד הכלכלי תלוי באמון ובשיתוף פעולה, לא בתחרות עיוורת בין סקטורים.
זהו גם המסר לישראל. המפתח לביטחון כלכלי, תעסוקתי וחברתי עובר דרך כלכלה ירוקה ומשותפת. הבחירה בידינו. להמשיך לדשדש בין ועדות ומסמכים, או להקים כאן ברית אקלימית לאומית שתאחד ממשלה, תעשייה ומוסדות פיננסיים סביב יעד אחד - כלכלה נטולת פחמן שמייצרת ערך, תעסוקה ותקווה.
זוהי המשמרת שלנו ואין לנו משמרת אחרת. ויפה שעה אחת קודם.
יאיר אבידן הוא יו"ר הוועדה המייעצת, מרכז אריסון ל-ESG, המפקח על הבנקים לשעבר
