דעות
התאגידים הממשלתיים יכולים להציל את הכלכלה - אם רק יאפשרו להם
דו"ח OECD חושף את כוחם האדיר של תאגידי המדינה בעולם, בעוד ישראל ממשיכה להפסיד ערך לאומי בשל היעדר אסטרטגיית קיימות מחייבת
בעולם שמנסה לעמוד בעומס גובר של סיכונים סביבתיים, חברתיים וכלכליים, מתחדדת ההבנה שתאגידים ממשלתיים הם לא עוד שחקן במערכת, אלא שחקן שמכריע אותה. בדוח ה-OECD האחרון על קיימות בתאגידים ממשלתיים (2025) - OECD State-Owned Enterprises and Sustainability: Leading by Example, מתגלה תמונה לפיה תאגידים אלה מחזיקים שיעור משמעותי של כ-12% משווי השוק העולמי, מעסיקים 21 מיליון עובדים, מנהלים מעל 53 טריליון דולר בנכסים, ופועלים בעיקר בתחומי מים, אנרגיה, תחבורה, משאבי טבע ותשתיות. כלומר, בדיוק במקומות שבהם מתרחשים האיומים הגדולים ביותר וגם ההזדמנויות המשמעותיות ביותר.
מחקרים של OECD ושל אוניברסיטאות מובילות בעולם מראים כי התאגידים הממשלתיים הם לעיתים הקטר האמיתי של המעבר לכלכלה נקייה ועמידה. הם מאמצים טכנולוגיות דלות פליטה מהר יותר מחברות פרטיות, הם בעלי יכולת להשקיע לטווח ארוך, והם יכולים, כשהבעלות הממשלתית מתנהלת נכון, להפחית סיכוני אקלים וליצור תשואות עקביות יותר למשק הלאומי.
לפי מחקר של מרכז האנרגיה העולמי של אוניברסיטת קולומביה, התאגידים הממשלתיים בעולם פולטים כ-6.2 גיגה טון פחמן דו-חמצני בשנה. הפחתה של 10% בלבד, שוות ערך כלכלית ל-150-70 מיליארד דולר בשנה, על בסיס העלות החברתית של הפחמן (Social Cost of Carbon – SCC) כפי שמוערכת על ידי הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA) וה-OECD.
כמו כן, מחקרים של קרן המטבע הבינלאומית, ה-OECD והבנק האירופי להשקעות (EIB), מראים כי השקעה ירוקה ציבורית מניבה מקדם כלכלי של פי 2-2.7 לאורך עשור (מכפיל השקעה ירוק) שמשמעות הדבר היא שכל אירו שמושקע בתשתיות ירוקות על ידי מדינה או תאגיד ממשלתי מייצר בטווח הארוך 2.0-2.7 אירו נוספים לתוצר.
מול ההתקדמות הזו בעולם עומדת ישראל, מדינה עם תאגידים ממשלתיים בעלי עצמה יוצאת דופן, אך עם יישום חלקי בלבד של מה שכבר הפך לנורמה במדינות OECD מובילות. ל"חברת החשמל" יש השפעה מכרעת על מעבר האנרגיה; "מקורות" היא אחד הגופים המשפיעים בעולם על ניהול מים; "נתיבי ישראל" ו"רכבת ישראל" מעצבים דפוסי חיים, פריון ותשתיות תחבורתיות; "רשות הטבע והגנים" מנהלת משאבים אקולוגיים לאומיים; ו"נמלי ישראל" שוכנים בלב שרשראות אספקה.
זהו פורטפוליו עוצמתי, כמעט ייחודי ביחס לגודל המדינה. מחזיקים דוחות ESG מלאים, ורק מעטים משלבים ניתוחי סיכוני אקלים אמיתיים. ואף אחד מהם, על אף אותם סקטורים עתירי השפעה אינו מחויב למדיניות בעלות ממשלתית שמציבה קיימות בליבת האסטרטגיה, כפי שקיים בפינלנד, שוודיה, צרפת או נורבגיה.
הפער הזה אינו רק רגולטורי - הוא גם כלכלי במהותו. ישראל מאבדת ערך לאומי כתוצאה מחוסר יכולת למצות את הפוטנציאל של התאגידים הממשלתיים כמנועי צמיחה ארוכי טווח. במונחים פשוטים, תאגיד ממשלתי שמנהל נכון סיכוני אקלים, בריאות, מים, אנרגיה וגיוון תעסוקתי מייצר ערך שמתגמל את המשק כולו בתשואה למשקיעים הציבוריים, בחסכון לציבור, בהפחתת עלויות עתידיות, ובהגברת אמון. תאגיד שאינו מנהל אותם, יוצר סיכונים מערכתיים שהמדינה משלמת עליהם בעלויות מימון. גם לכך יש אינדיקציה מחקרית - פי ה-BIS (הבנק להסדרים בינלאומיים) וה-OECD, כל 1% עלייה בחשיפת מדינה לסיכוני אקלים לא מנוהלים מעלה את עלות המימון של מוסדות ציבוריים בכ-10 נקודות בסיס (0.1%). זהו כסף שהולך לאיבוד.
לכן הקריאה כרגע איננה רק להתיישר עם העולם, אלא לייצר קפיצה קדימה, לעבור מעולם ה-ESG לעולם של Beyond ESG, חשיבה הוליסטית שממקמת את התאגיד הממשלתי כמי שאמון על חוסן המדינה, על איכות חייה, על עתידה הכלכלי, ועל עמידותה בפני זעזועים. Beyond ESG פירושו לשלב טבע, קהילות, שוויון הזדמנויות, בריאות, פליטות, יוקר מחיה ופריון תחת מסגרת אחת שמייצרת ערך אסטרטגי למדינה. זה אומר לחבר בין עולמות שנראו בעבר שונים כדוגמת אספקת מים עם צדק חברתי; תחבורה עם אמון ציבור; אנרגיה עם התחדשות עירונית; טבע עם צמיחה אזורית; קבלת החלטות עסקיות עם אחריות לדורות הבאים. ובעיקר, להשפיע במקומות שבהם יש לארגון יתרון יחסי, ולצד זה, כארגון משמעותי, להוות סמן משמעותי לאחרים, בהם, ארגונים בכלל ובשרשרת האספקה, בפרט.
בישראל של היום, המנוע הזה חיוני יותר מאי פעם. משברים אקלימיים, ביטחוניים, חברתיים וכלכליים נפגשים על אותה משבצת. דווקא כאן, תאגידים ממשלתיים הם הנכס שמאפשר לייצר יציבות, משילות וחוסן. בעולם שבו כל טון פליטה עולה כסף, כל שרשרת אספקה מאוימת, וכל פער חברתי גוזר עלויות תקציביות משקיות, תאגיד ממשלתי שמנהל ESG מתקדם הוא לא במישור של "נחמד שיהיה", אלא זה מהווה הכרח כתשתית לאומית.
ההזדמנות של ישראל איננה רק לסגור פער מול העולם, אלא להוביל. יש לנו יכולת טכנולוגית, משאבי אנוש איכותיים, תשתיות הנתונות לשיקום, מערכות ציבוריות שמבקשות משמעות ויעד. עם מדיניות בעלות ממשלתית אחת, מודרנית, שמציבה קיימות כעיקרון ניהולי, עם דירקטוריונים המשלבים מומחי אקלים, חברה וטכנולוגיה, עם שקיפות עדכנית ועם מחויבות של הנהלות לתכנון ארוך טווח, ישראל יכולה לייצר מודל מואץ של תאגידים ממשלתיים שהם לא רק "מיישרים קו", אלא מובילים כדוגמה עולמית.
בסופו של דבר, המנהיגות נבחנת במקום שבו מתקבלות החלטות - בדירקטוריונים, בחדרי הנהלה, ובמדיניות הבעלות הממשלתית. אם נבחר להסתכל קדימה, לא כתגובה לעולם אלא כבחירה אסטרטגית ישראלית, נוכל להפוך את התאגידים הממשלתיים שלנו למה שהם אמורים להיות - מנועי צמיחה, יציבות, חדשנות וחוסן לאומי.
זו לא רק קריאה לאימוץ ESG וקיימות. זו קריאה לתפיסת עומק שמציבה את המדינה עצמה כמי שחושבת Beyond ESG, ומתווה עתיד שיש בו קיימות, הוגנות וצמיחה בו־זמנית.
זה הזמן למנהיגות. לא רק להדביק את הפער, אלא לנצל את היתרון.
ויפה שעה אחת קודם.
הכותב הוא יו"ר הועדה המייעצת, מרכז אריסון ל-ESG, אוניברסיטת רייכמן.
