$
אינטרנט

פורצים את הגן האקדמי הסגור

התאבדותו של פעיל הרשת ארון שוורץ, שהואשם בהפצת ידע אקדמי שנחסם לציבור, עוררה מחדש את המחאה נגד כתבי העת ששומרים את המידע הזה לעצמם. כמה גורמים כבר פועלים כדי להעניק לכם גישה אליו

חן פונדק 16:2205.02.13

לכאורה, הידע האנושי כולו פרוס בפני כל אחד בלחיצת כפתור. כל מה שצריך לעשות זה להיכנס למנוע חיפוש ומיד נמצא כל תוכן שנחפוץ בו, ממתכונים ועד הוראות להכנת פצצות. אך בעצם מידע רב נסתר מעיני הציבור, וחלק ממנו לא מגיע אל הקהל אף שהוא ממומן ברובו מכספי משלם המסים: זהו הידע האקדמי שעדיין סגור מאחורי חומות תשלום גבוהות.

אף שגם האוניברסיטאות וכתבי העת המדעיים העבירו את הספריות והתכנים שלהם לפורמטים דיגיטליים הם עדיין נעולים מאחורי שם משתמש וסיסמה, כחלק ממעגל קסמים שרק בשנים האחרונות פועלים גורמים שונים לשבירתו.

 

התאבדותו של ארון שוורץ, אקטיביסט רשת אמריקאי שהואשם בגניבה של ‭4.5‬ מיליון מאמרים אקדמיים ושם קץ לחייו לפני כחודש, הציתה לאחרונה שוב את הדיון באוצרות האקדמיים שהגישה אליהם חסומה. התאבדותו של לוחם חופש המידע בן ‭26-ה‬ היכתה גלים, ואקדמאים רבים החלו לשחרר מאמרים בחינם ברשת באמצעות טוויטר וכלים חברתיים נוספים. הפרשה כולה החזירה את הפוקוס לעיוות הקיים בנושאי זכויות יוצרים על תכנים וספציפית על מידע מחקרי ואקדמי, שיכול להועיל לאנושות כולה אך כלל לא זמין לציבור.

 

ארון שוורץ ארון שוורץ צילום: פליקר (cc by ragesoss)

 

מעגל קסמים לצבירת מוניטין

 

"חוקר שרוצה לפרסם מאמר בכתב עת נחשב מעביר את הזכויות במאמר לאותו כתב עת. אבל אז מבחינה פורמלית לרוב המאמר כבר לא שלו ואסור לו להופיע אפילו באתר שלו‭,"‬ מסבירה ענת טל מהמחלקה המשפטית של האוניברסיטה העברית. "ההיגיון אומר שהציבור הרחב שמשלם מסים זכאי ליהנות מהידע הזה. אבל זו מגמה שקצת קשה לאמץ, כי התחום עדיין נשלט על ידי חברות כתבי העת הגדולות, שעבור פרסום דורשות את העברת זכויות היוצרים של החוקר‭."‬

 

אז למה אנשי המדע ממשיכים לשחק לידי המו"לים? כדי לקבל מוניטין. כדי ליצור שם לאוניברסיטה בכלל ולחוקר בפרט, יש להיות מצוטט כמה שיותר, ובכתבי העת הטובים ביותר. גם בישראל אחד המדדים המרכזיים לתקצוב האוניברסיטאות הוא מספר הציטוטים לפי איכות כתב העת, שאחראי ל-‭34%‬ מהתקציב המחקרי. גם חבר סגל באוניברסיטה בבואו לקבל מינוי או קביעות נבחן על מספר ואיכות הפרסומים והציטוטים כמדד מרכזי. מדענים שמשמשים כמעריכים, ובוחנים עבודות של עמיתיהם לקראת פרסום בכתבי העת האלה, עושים זאת למען השורה שיוכלו להוסיף בקורות החיים ולרוב כלל לא מקבלים כסף על עבודתם.

 

 

המצאת תרופה לסרטן? ביג דיל; מאמרים פרסמת? המצאת תרופה לסרטן? ביג דיל; מאמרים פרסמת? צילום: בלומברג

 

צד נוסף של הסיפור הוא כמובן סוגיית הכסף מהכיוון ההפוך, והתשלום שנדרשים לשלם צרכני המידע ברשת. אף שתהליך ההוצאה לאור נערך בפועל על ידי אנשי אקדמיה, ובמקרה של ישראל ממומן ברובו על ידי כספי ציבור, האוניברסיטאות עצמן צריכות לעשות מינוי ציבורי באינטרנט לכתבי עת ולאתרי ההוצאה לאור השונים עבור הסגל והסטודנטים שלהן. אדם שנמצא מחוץ לאוניברסיטה ורוצה להתעדכן בתחום שבו הוא עוסק צריך לרכוש מינוי אישי בתחומו, וכאן כבר מדובר בסכומים לא נמוכים עבור אדם פרטי.

 

מינוי אישי שנתי למגזין המדעי הנחשב Nature, לדוגמה, עולה 199 דולר. לכתב עת בעל התמחות ספציפית יותר כגון Cell Research שעוסק בחקר התאים עולה המחיר השנתי ל-417 דולר. אבל גם אם בוחרים לקנות מאמר יחיד כל פעם לפי הצורך, המחירים לא נהיים נוחים יותר: המחיר להורדת מאמר יחיד נע בטווח של 10-35 דולר.

 

דווקא בהרווארד וב-MIT‬ שני המוסדות שבהם למד שוורץ, מצאו חברי הסגל פתרון מקורי לבעיה: החוקרים באוניברסיטה מעניקים למוסד האקדמי רישיון לא בלעדי להעמיד לרשות הציבור את הפרסומים המדעיים שלהם ולעשות שימוש בזכות היוצרים לשם מתן גישה חופשית לציבור. כך, כל הסכם שיעשו עם המו"ל לפרסום המאמר שלהם יהיה כפוף לרישיון זה וישחרר אותו מתלות בלעדית בכתב העת.

 

היוצר משלם, המידע ניתן בחינם

 

מחאה אחרת שהתחדשה כתוצאה מההתאבדות של אהרון שוורץ היא מרד המדענים נגד ‭,Elsevier‬ שהוא המוציא לאור הגדול ביותר בעולם של כתבי עת מדעיים. לפני שנה יצר Elsevier לובי בקונגרס האמריקאי לביטול החוק שכיום מאפשר לפרסם מאמרים רפואיים שממומנים על ידי הממשל הפדרלי לאחר חצי שנה. כתוצאה מהמאבק בחוק נפתחה עצומת "מחיר הידע" שעליה חותמים מדענים מכל העולם כי לא יפרסמו, יערכו או יעריכו מאמרים עבור ההוצאה לאור. בשנה האחרונה חתמו על העצומה יותר ‭13-מ‬ אלף מדענים מכל העולם.

 

דרך נוספת של המדענים להיאבק בהוצאות לאור היא יצירת כתבי עת שאינם גובים תשלום על שימוש במידע. דוגמה אחת לכך היא ‭,PLOS‬ הספרייה הציבורית למדע שנוסדה בשנת 2000 על ידי ארבעה חוקרים, בהם הרולד ורמוס, זוכה פרס נובל והמנהל של המכון הלאומי לסרטן. המודל העסקי של כתב העת הפוך:

 

המחברים משלמים תמורת הזכות לפרסם בו, אולם המידע מופץ וזמין לכולם. מחירי הפרסום שם רחוקים מלהיות סמליים: המחיר נע בטווח ‭2,900-1,300‬ דולר, כאשר למדינות חלשות כלכלית ניתנת הנחה ניכרת של פרסום ‭500-ב‬ דולר או ללא תשלום.

 

פרופ' ניבה אלקין,  אוניברסיטת חיפה פרופ' ניבה אלקין, אוניברסיטת חיפה צילום: יואב בכר

 

חלק מהבעיה היא שלרוב אנשי האקדמיה ושוחרי הידע לא יכולים להסתפק במינוי על כתב עת אחד או שניים, אלא מדובר במינוי על מספר רב של הוצאות לאור: "במדע ובאקדמיה כל חוקר נמצא תמיד בתחרות תמידית וחייב להתעדכן במהירות במחקר החדש ביותר. אנחנו דואגים להיצף מידע וחושבים שיש לנו חופש מידע, אבל אלו מאגרי מידע גדולים ואיכותיים שהם בעצם נעולים. אם את לא שייכת למוסד אקדמי, אין לך גישה לנתונים הללו. אדם שיש לו סרטן ורוצה להגיע למחקר שעוסק במחלה שלו, לא יכול להגיע לזה‭,"‬ מסבירה פרופ' ניבה אלקין קורן, ראש המרכז למשפט וטכנולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה.

 

המרכז שבראשו עומדת פרופ' קורן מפעיל אתר מקומי בעברית השייך לארגון העולמי שנקרא קריאייטיב קומנס ‭,(Creative Commons)‬ ארגון שקם בסטנפורד ושם לו למטרה להנגיש יצירות באינטרנט בכפוף לתנאים ליברליים יותר, בלי לוותר באופן גורף על זכויות היוצרים. האתר מחולל רישיונות שנשתלים אוטומטית ביצירה, ויוצר נספח משפטי שאותו ניתן לצרף לחוזה. כך יכול יוצר המאמר לנסות ולהכתיב תנאי פרסום לכתבי העת בלי להסתבך בניסוח חוזים מורכבים בעצמו או לחלופין להפיץ אותו ברשת בתנאים מגבילים - למשל איסור לערוך או לשנות את המידע.

 

"בשנים האחרונות מדענים החלו להרגיש חוסר נוחות עם המודל הקיים. הם הרגישו שברמה הטכנית הם יכולים להעלות את המאמר בעצמם, והם גילו להפתעתם שאסור להם לעשות את זה בגלל תנאי החוזה. האפשרות הטכנית להפיץ באופן עצמאי את המאמרים עוררה גל של התנגדות למוציאים לאור, והמדענים החלו לשאול את עצמם למה אנחנו צריכים את המוציאים לאור האקדמיים‭,"‬ הסבירה קורן.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x