דו"ח טכנולוגי: שנות החסד של גוגל נגמרו
גוגל מתחילה לחטוף ברצינות אחרי שנים של התנהלות יהירה, אל ג'זירה חושפת את העובדה שפייסבוק היא סכנת מוות לדיסידנטים, והווארד סטיין מסתבך עם תעשיית ההקלטות
גוגל רעה, רעה
אחרי יותר מעשור של מעט מאד ביקורת והמון הערצה מצד תקשורת הטכנולוגיה, גוגל מוצאת את עצמה מול סופת אש של ביקורת זועמת. ירח הדבש שלה, שהיה ארוך מאד ולווה בהמון נסיונות להיראות חמודה ולהסתיר את המציאות, כנראה נגמר.
יותר ויותר כתבי טכנולוגיה קלטו פתאום שמדובר במפלצת ענקית, שידה בכל ויד כל בה, ושמתעקשת שוב ושוב שהכללים לא צריכים לחול עליה. הקש ששבר את גב הגמל היה ככל הנראה המכתב החצוף של היועץ המשפטי הבכיר של גוגל, דיוויד דרומונד, שיילל על המצור שמוטל על אנדרואיד ושטען שהפטנטים של נורטל נמכרו במחיר מופקע, כמו גם שרוב הפטנטים בתחום הסמארטפונים הם "חסרי בסיס".
אריק שמידט, מנכ"ל גוגל לשעבר. היה חבר דירקטוריון בעת ייצור האייפון צילום: בלומברג כלומר, מה שגוגל רוצה לעשות הוא שייתנו לה, בחייאת, רשות לעבור גם על חוקי הפטנטים. אחרי הכל, כבר ויתרו לה בפועל בנושא זכויות היוצרים (וכשלא מוותרים, היא מפעילה סחטנות נוסח המאפיה, כפי שגילו העיתונים הבלגים שהועלמו מכל גוגל אחרי שניצחו אותה במשפט על גוגל ניוז, והוחזרו אחרי שוויתרו על הפיצויים שבהם זכו). אחרי הכל, ויתרו לה גם בנושא המסים – תחום ראשון של כל אחריות חברתית, אבל גוגל מרשה לעצמה לעשות כל מיני תרגילים נוסח "ההולנדי הכפול" כדי לא לשלם אותם. היא כל כך חמודה, אחרי הכל.
רק שגוגל היא כבר לא הסטארט אפ המאגניב של לפני עשור. היא חברה דורסנית, חסרת מעצורים, ומובילה במגוון תחומים. אם הפטנטים של נורטל שווים רק מעט כסף, תהו לא מעט אנשים, מדוע גוגל היתה מוכנה לשלם עליהם שלושה מיליארדים – פי שלוש משהציעה בתחילה?
אבל הבעיה היא לא רק הפטנטים, היא המנהג הנלוז של גוגל להשתמש בעודפי הכסף העצומים שהיא מרוויחה מפרסום כדי למוטט חברות אחרות בתחומים שונים. עכשיו היא מנסה להרוג את גרופון, וקודם היא ניסתה להרוג את Yelp; היא העתיקה במידה רבה את האייפון של אפל (וכאן רצוי לזכור שהמנכ"ל שלה עד לאחרונה, אריק שמידט, היה חבר דירקטוריון באפל באותה תקופה); היא מנסה לחסל עסקים אחרים בתחום המיפוי, כמו סקייהוק; היא לקחה את הפטנטים של ג'אווה לעצמה, בלי לשלם על רשיון – למרות שבהחלט יכלה להרשות לעצמה לשלם עליו (ועכשיו היא תשלם בריבית דריבית); היא מתיימרת לשקיפות ולפתיחות, אבל מסרבת בתוקף לחשוף את האלגוריתם שלה. שזה לגיטימי; מה שלא לגיטימי הוא הקשקושים הבלתי פוסקים על מחויבות ל"פתיחות". הבעיה של עובדי גוגל, הרבה מהם אנשים טובים, היא שהם שותים הרבה יותר מדי מהסם שלהם-עצמם. הם עדיין חושבים שהם הבחורים הטובים.
והפתרון, כפי שנאמר פעם אחר פעם, הוא לפרק את החברה הזו. היא חזקה מדי.
דיסידנט? שמור מרחק מפייסבוק
בבחריין, דיקטטורה סונית שחולשת על המון שיעי מדוכא – עם הרבה עזרה מהצבא הסעודי – ממש לא אוהבים סרט שהוציאה לאחרונה רשת אל ג'זירה, שמתאר כיצד דוכאו המחאות שם לאחרונה. בחריין אפילו הגישה מחאה רשמית לאמיר של קטאר, שם שורצת אל ג'זירה.
אבל הסרט הזה מעניין גם מבלי להתייחס לאביב הבחרייני הקצר ולדיכוי האלים שלו, שבהחלט יתכן שגרר יותר הרוגים מאשר דיכוי האביב של פראג על ידי הסובייטים. הסיבה לכך היא המוקד שלו: העובדה שהמשטר השתמש בפייסבוק כדי לצוד את מתנגדי המשטר.
הנאמנים לשליטי בחריין עקבו אחרי פעולות בפייסבוק של מתנגדי המשטר, אספו כמה שיותר פרטים אישיים עליהם – והעבירו אותם לכוחות המזוינים. לפחות במקרה אחד, הקומנדו הבחרייני הסתער באומץ על ביתה של בלוגרית לא חמושה בת 20, עייאת אל קורמזי, וחטף אותה. גורלה לא ידוע.
הדיסידנטים הבחריינים, טוענת אל ג'זירה, למדו את הלקח: הם לא משתמשים יותר בפייסבוק כדי לתכנן את הפעילויות הבוגדניות שלהם, כמו דרישה לשוויון זכויות. פייסבוק, כתבנו כאן לא פעם, היא לא כוח מהפכני; היא כוח אנטי מהפכני. אפשר היה להבין את זה כבר כאשר פייסבוק הורידה את העמודים המהפכניים במצרים. היא לא מיועדת לקדם שלום עולמי או שיח בין המשתמשים; זו רק תוצאת לוואי. המטרה שלה היא אחת, העשרתם של בעלי המניות שלה. וכדי להתעשר, ולא משום סיבה אחרת, הם מתעקשים על כתיבה בשם גלוי, גם במקומות כמו בחריין.
אופס, תראו מי מדליף סרטים
שדרן הרדיו הווארד סטרן. הפיץ עותק של סרט באינטרנט? צילום: בלומברג באופן חריג, על הסרט המודלף יש סימן מים, שכולל את שמו של השדרן הפרובוקטור הידוע, הווארד סטרן, מה שכנראה מעיד על כך שסטרן – שקיבל עותק מוקדם, ככל הנראה למטרות קידום מכירות – או מי מאנשיו, הוא זה שסיפק את הסרטון למי שהעלה אותו לרשת. בקרוב, כנראה אפילו היום, הוא יצטרך לספק על כך תשובות.
כמובן, יש סיכוי שידו של שטרן לא היתה במעל ושכל מה שאנחנו רואים פה הוא נסיון להשחיר את שמו על ידי המדליפים, אבל זה נראה – כרגע, על כל פנים – קלוש למדי.
קצרצרים
עוד מוצר של עידן הדפוס חובר על ידי מהפכת המידע למכונת הנשמה: הקבלות. אתם יודעים, פיסות הנייר האלה שאתם מקבלים אחרי קניה כדי למנוע טענות שגנבתם משהו וכדי, במקרים מסוימים, לנופף בהן מול הביורוקרטיה. יותר ויותר עסקים מעדיפים לשלוח אליכם את הקבלות במייל, פשוט כדי לחסוך את הוצאות הנייר, ויותר ויותר אזרחים מעדיפים לקבל את הניירת שלהם בצורה נטולת עץ מת. ההערכה היא ש-9.6 מיליוני עצים חפים מפשע נכרתים מדי שנה רק כדי להפוך לקבלות.
פרסי הפוני – השם הוא תוצאה של בדיחה מפותלת ולא מי יודע מה מצחיקה באנגלית – מיועדים לפעולות האקינג מוצלחות במיוחד. הזוכה הגאה השנה היא התולעת סטוקסנט, שעל פי פרסומים זרים יוצרה על ידי תעשיית השו-שו הישראלית, עם סיוע אמריקאי, כדי לדפוק את הכור האיראני. הפרס המזלזל Epic Fail כשמו העברי, הוענק לחברת סוני האומללה, שהפכה השנה למטרה לכל זב ומצורע.
אנונימוס. הארגון הודיע שפרץ למשרד ההגנה הסורי. האמנם? צילום:Joseph Nicolia ואם כבר האקרים, אז ארגון הטרור המקוון אנונימוס הודיע שהוא תקף את אתר משרד ההגנה הסורי במחאה על הטבח שמבצע הצבא הסורי באזרחיו, ושתל שם הודעה נגד המשטר. המשמעות בפועל, כפי שהראה יפה XKCD, היא שאנונימוס הורידו את הפוסטר של משרד ההגנה הסורי. ההשפעה המעשית על ההתקוממות הסורית: אפס. ההשפעה על האגו של חברי אנונימוס, שכבר ייחסו בעבר את הפלת משטר מובארק לעצמם: בלתי ניתנת לחישוב.
שונאים למדוד בגדים? יש פתרון! תוכנת מציאות מועשרת (Augmented reality, בשפת הקיסרות הישנה) מאפשרת למשתמש לבחון, באמצעות מצלמת הרשת שלו, איך ייראו הבגדים המוצגים עליו, ואחר כך לשלוח את התמונות הרלוונטיות לשלל מכריו ו"חבריו" בטרשות חברתיות, כדי לקבל את הערותיהם. הכל, כמובן, כדי לגלות בפועל שהמציאות הרגילה (המציאות העניה?) לא תואמת את זו המעושרת.
בעיה שימיה כימי הגרילה פוקדת את הכוחות האמריקאים בעיראק: כוחות הגרילה לא מעוניינים להכנס ראש בראש עם כוחות סדירים, במיוחד כאלה שיכולים לזמן סיוע ארטילרי או אווירי. במקום זה, הם תוקפים את נתיבי האספקה של הצבא הכובש, טקטיקה שהצבאות פגיעים אליה יותר כאשר הם ממוכנים בכבדות. כוח צבאי מודרני צריך המון אספקה – מזון, תחמושת, דלק, ציוד רפואי ומה לא. כלי רכב בשטח חשופים להתקפה. תובלה בדרך האוויר מזמינה התרסקות מסוקים, כפי שקרה לאחרונה באפגניסטן (ומן הראוי לציין שהתרסקות מסוקים כזו תרמה רבות להפסקת המאבק הישראלי בגרילה בדרום לבנון). הפתרון: כלי רכב רובוטיים ארוכי טווח, שלא מכילים רכיבים אנושיים רכים ופגיעים. אם הגרילה תעלה עליהם, פשוט יהיו כמה רובוטים מפוחמים. כמובן, כפי שיודע כל מי שבחן לוחמת גרילה, השלב שבו האויב מתחיל להתבצר במתחמים שלו וממעט ככל האפשר לצאת מהם הוא השלב שלפני הנצחון הסופי.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
