השקעות קטנות גדולות
"יש לחזק את החינוך הפיננסי בפריפריה"
כך אמרה צופית גורדון, מנכ”לית יוזמות עתיד. אפרת פורת מביטוח לאומי: "בתוכנית חיסכון לכל ילד, רק 50% מההורים מכפילים את ההפקדה"
"האוריינות הפיננסית של משפחות בפריפריה חייבת לקבל משקל משמעותי כי דווקא משפחות שקשה להן לחסוך צריכות להבין את המנגנון ואת החשיבות שלו. כשהפער גם ברמת הידע נשאר מאחור אז גם אם המדינה מייצרת תוכניות, פחות יודעים להשתמש בהן". כך אמרה צופית גורדון, מנכ"לית יוזמות עתיד, בפאנל בנושא חיסכון לילדים בפריפריה, במסגרת שבוע השידורים השקעות קטנות גדולות של כלכליסט ובנק מזרחי טפחות. בפאנל, בהנחיית שקד גרין ערבה מכלכליסט, השתתפו גם אפרת פורת, מנהלת אגף משפחה במוסד לביטוח לאומי, וד"ר מירי אנדבלד־סבג, חוקרת במרכז אדוה.
האם תוכנית "חיסכון לכל ילד" מצמצמת או מגדילה פערים?
פורת: "המטרה של התוכנית היתה לצמצם פערים בין הפריפריה למרכז, בין רמות חיים. במהלך השנים נעשו כל מיני שינויים בתוכנית כדי לצמצם את הפערים האלה, אבל יש עוד עבודה. בדור הקודם, ילד שהגיע לגיל 21 היה יוצא עם כלום, ועכשיו גם אם ההורים לא אקטיביים ולא מכפילים הוא עדיין יוצא עם סכום כסף שהביטוח הלאומי דואג לו. אנחנו פונים להורים להיות אקטיביים כי יש כאן צמצום פערים משמעותי והתוכנית היא בשורה גדולה לילדים שלנו".
אנדבלד־סבג: "הדעה שלי קצת אחרת. במקום שהכסף הזה יגיע לקצבת הילדים, הוא מגיע לתוכנית חיסכון כפויה. יש הורים שלא יכולים להוסיף כסף לפיקדון. אלה בעיקר מהפריפריה החברתית — ערבים, חרדים, ואנשים שידם אינה משגת לחסוך את 50 השקלים הנוספים. התוצאה היא שילדים מהשכבות החזקות יוצאים עם סכום כסף גבוה יותר. אולי אם הכסף הזה היה מושקע בילדים האלה בילדותם ולא בעתיד שלהם הוא היה מועיל יותר".
לדברי אנדבלד־סבג, בעבר היו קצבאות למשפחות ברוכות ילדים שניתנו רק ליוצאי צבא. "באיזשהו שלב התחילו לתת אותן לכולם ואז הקצבאות של משפחות ערביות וברוכות ילדים עלו. מחקר של בנק ישראל הראה שבתקופה שהקצבאות עלו, הנשירה של ילדים מבית הספר פחתה ב־14%".
גורדון: "אנחנו עובדים עם בעלות עסקים בפריפריה. נשים מגיעות אלינו ממקום של מצוקה או שבר כלכלי והעסק הוא הפרנסה עבורן. הן מפתחות אותו יחד איתנו ואנחנו עוזרות לייצב אותו לאורך זמן. חלקן חד־הוריות או ממשפחות פריפריה קשות יום שאין להן יכולת ופניות להתעסק אפילו עם המחשבה על החיסכון לילד, הן עוסקות בהישרדות, וחיסכון כרגע זה לא בסדרי העדיפויות שלהן".
אנדבלד־סבג: "התוכנית קיימת במעט מדינות מערביות מפותחות שמבינות ששנות הילדות הן השנים החשובות ביותר להשקעה בילד. לכן עדיף שההשקעה הזו תיעשה בזמן שהם גדלים ולא בתקופה מאוחרת יותר. זו היתה פשרה בין שני מחנות — האוצר ומפלגות שהסכימו איתו לגבי זה שלקצבת הילדים אסור לעלות, לבין האוכלוסייה החרדית ואחרות שרצו שהקצבה תעלה. כפשרה מצאו את המנגנון הזה".
פורת: "בתוכנית חיסכון לכל ילד, רק 50% מההורים מנצלים את האפשרות להכפיל את סכום הפיקדון. זה לא מספיק ואנחנו פועלים לעשות יותר. אני בטוחה שגם בפריפריה החברתית אנחנו נצליח יותר עם הסברה נכונה והדרכה פיננסית להורים כדי לדאוג לעתיד הילדים".
אנדבלד־סבג: "הורים עושים את השיקולים בצורה הטובה ביותר לטובת ילדיהם, ואם הם לא מצליחים להוסיף את המאצ'ינג אין צורך לשדל אותם ולהסביר להם. רובם המכריע מבינים ורוצים בטובת הילד ואם הם לא מכפילים זה בגלל חוסר יכולת. לא סתם ה־50% שלא עושים מאצ'ינג הם האוכלוסייה החלשה יותר".
