שבוע החוסן הלאומי
"הביטחון התזונתי מחייב שהדור הצעיר יקח חלק בחקלאות"
כך אמר יובל ליפקין ממשרד החקלאות. ברכה חלף מקרן Gravity: “להשקיע מיליארדים ברשת החשמל”. אייל בן דוד ממקורות: “מקור מים יחיד לא יספיק”
"המלחמה הנוכחית בשילוב האירועים הגיאופוליטיים שאנו חווים הבהירו את התלות שלנו ביבוא בתחום המזון. המסקנה היא שאנחנו צריכים להגדיל באופן משמעותי את היצור המקומי איפה שאנחנו טובים - פירות וירקות, ואת הפער לייבא. צריך להגדיר יעדי יצור מקומי מאוד ברורים. ביטחון מזון הוא תנאי בסיסי והכרחי לכל מה שאנחנו חווים בישראל ויש לו משמעות רבה וכדי לעשות את זה אנחנו צריכים להשקיע בתשתיות ולהביא את הדור הצעיר להיות חלק מהחקלאות הישראלית, לצד בנייה של תוכנית לאומית לביטחון מזון ל־2050, וזה מה שאני עושה היום עם משרדי הממשלה השונים”. כך אמר יובל ליפקין, ראש מִנהל ביטחון המזון במשרד החקלאות, בפאנל במסגרת שבוע חיזוק החוסן בשגרה וחירום, שבו שוחח עדיאל איתן מוסטקי מכלכליסט עם המשתתפים על אספקה בטוחה של משאבי יסוד. בפאנל השתתפו גם ד”ר ברכה חלף, מייסדת ומנהלת משותפת קרן Gravity והמדענית הראשית לשעבר במשרד האנרגיה ואייל בן דוד, סמנכ"ל פיתוח ולקוחות במקורות.
בשנה האחרונה ראינו את החשיבות של אספקת המים גם במקרה קיצון. מה המסקנות שאפשר לקחת מהשנה הזאת?
בן דוד: "אנחנו בתקופה של מלחמה ושל מזג אוויר קיצוני, מה שמצריך אותנו להיערך נכון כדי לתת מענה למשק המים. אנחנו פועלים ועושים את תוכניות הפיתוח שלנו עד 2075. כל מערכת אספקת המים תותאם כך שתוכל לספק מים לצרכים העתידיים של המדינה. זה מצריך להיערך לקליטה של מתקני התפלה, פיתוח של מערכות גנרטורים שיסייעו במקרה של הפסקת חשמל ויאפשרו את אספקת המים הסדירה, הנחת צנרת רחבת קוטר למרכז הארץ, בניית איגומים שנוכל לקלוט את כל נפח המים, לאגום אותו ולספק אותו. אנו נערכים ליתירות. זה אומר שלא נסתפק במקור מים יחיד לאזור ואם תהיה בעיה של אספקת מים במקור אחד נדע להתגבר עליה ולספק מים. בצורה הזו נדע להבטיח את אספקת המים התקינה לכל האזורים בארץ".
איך ישראל יכולה להיערך למשבר האקלים?
ד”ר חלף: "בעוד כל העולם חווה את משבר האקלים אנחנו חווים אותו פי שניים. זה אומר הרבה פחות גשם, בעיה ביבול חקלאי, יותר אנרגיה לצרכים פרטיים, חקלאיים, תעשייתיים ולהתפלת מים. זה משפיע גם על השכנות שלנו, ואם הן יהיו במצב רע זה ישפיע גם עלינו ברמת החיים וברמה הביטחונית.
“בישראל נערכים למשבר האקלים בעיקר בתוספת משמעותית של אנרגיה מתחדשת ופיתוח הרשת. מכיוון שהבעיה העיקרית היא מחסור בקרקעות אחד הפתרונות הוא שילוב של אנרגיה מתחדשת סולארית עם יצור חקלאי אגרו וולטאי, שבו שמים פאנלים סולריים מעל או לצידי גידולים חקלאיים וזה גם תוספת הכנסה לחקלאים, גם מגן על היבולים וגם מוסיף יותר אנרגיה לרשת. הבעיה השנייה היא רשת החשמל עצמה שבישראל היא ישנה, לא מפותחת מספיק וריכוזית. כדי שרשת החשמל תוכל לאפשר מעבר למרכז הארץ מהצפון והדרום צריך להשקיע עשרות מיליארדי שקלים בעשורים הקרובים, סכום שמגיע מתעריף החשמל ולכן יש לעשות זאת באופן שלא יעלה את תעריף החשמל בצורה דרסטית. חשוב גם לאגור את האנרגיה המתחדשת שמיוצרת בשעות השיא בסוללות ולשחרר אותה לרשת בהתאם ליכולות ולצריכה בשוק. כמובן שמתווספות היכולות שיש לניהול יותר חכם של הרשת שיאפשר על בסיס הרשת הקיימת להכניס יותר אנרגיה".
איך החקלאות המקומית משתלבת עם ביטחון המזון?
ליפקין: "חקלאות מקומית וביטחון מזון אחד הם. אנחנו כרגע בונים את התוכנית הלאומית לביטחון מזון ומתחילים מכתיבת סל המזון שלא עודכן עשרות שנים. מזה גוזרים את תרחישי הייחוס, את יעדי הייצור המקומי. את כל המשאבים, החדשנות, היצירתיות והמענה שמים יחד עם משרדי הממשלה השונים בראש חץ אחד. אנחנו מדינה שנשענת על יבוא ונמשיך לייבא אבל צריכים לחזק את החקלאות המקומית. החקלאות הישראלית היא פלא. היא נשענת על ארבעה גורמי יצור – כח אדם, מים, קרקע וחדשנות וטכנולוגיה ואנחנו משלבים כוחות עם כל הארגונים והמשרדים כדי לתת מענה ל־25 שנים קדימה כשהאוכלוסייה כמעט תכפיל את עצמה, כדי שניתן את המענה בעיקר מתוך המדינה ביצור מקומי".
איזה כלים או פתרונות יש כדי לשמור על החוסן של משק המים הישראלי בשנים הבאות?
בן דוד: “מלבד הכינרת, בשנים האחרונות פותח גם מקור מים נוסף שהיום הוא עיקרי ואלה מתקני ההתפלה. יוקמו שורת מתקני התפלה נוספים. כמו כן
אנחנו מתכננים איך מכפילים את המוביל הארצי המסורתי ומניחים תוואי מקביל אליו. זה ייקח שנה שנתיים להשלים את התכנון. במקביל אנחנו גם מפתחים וקודחים עוד קידוחים לאקוויפר לטובת שאיבת מים ממנו ואספקת מי שתיה וחקלאות”.
