ועידת לונדון
"להחזיר לשבים את היכולת להחליט זה לא טריוויאלי"
פרופ׳ נעה אליקים רז, מנהלת מחלקת שבים בבית החולים בילינסון, בוועידת Mind the Tech London 2025: "אנחנו יודעים על ההשלכות ארוכות הטווח של השבי, הרבה יותר מכפי שידענו בהתחלה, ואנחנו מחויבים להליך שיקום ארוך"
"אנחנו יכולים להיות מוכנים לחזרה של חטופים בתוך 15 דקות. המיטות מוכנות, יש אחות ראשית שבודקת מוכנות באופן קבוע. אנחנו יודעים שהם יחזרו, שהם יהיו בסדר ושאנחנו נטפל בהם. אנחנו חייבים לחשוב ככה, שהעולם יחזור לתקנו. כשרואים את הגיבורים האלו שכבר חזרו מהשבי מדברים על אחיהם וחבריהם שעדיין בעזה, אין לנו ברירה אלא לעמוד מאחוריהם ולהצטרף אליהם" – כך אמרה פרופ׳ נעה אליקים רז, מנהלת מחלקת שבים בבית החולים בילינסון, בוועידת Mind the Tech London 2025 של כלכליסט ובנק לאומי.
אליקים רז דיברה בשיחה עם עיתונאי כלכליסט, ג'יימס ספיירו. "אנחנו יושבים כאן, חוגגים את הוועידה הזו, אבל בשעה הזו יש עדיין 48 חטופים בעזה", הוסיפה אליקים רז. "לפני 4 שבועות בערך, משרד הבריאות שחרר דו"ח מקיף על מצב החטופים, שהייתי שותפה בכתיבתו. אנחנו יודעים על ההשלכות ארוכות הטווח של השבי, הרבה יותר מכפי שידענו בהתחלה, ואנחנו מחויבים להליך שיקום ארוך.
"בנובמבר 2023 היתה לי הזכות להיות חלק מהצוות שטיפל בחטופים הראשונים ששוחררו. אחר כך, למרבה הצער, היתה לנו יותר משנה להתכונן להסכם השני, וליוויתי חטופים שחזרו בינואר 2025. בתקופה הזו נערכנו. היינו צריכים להמציא את הכל. התחלנו לבנות פרוטוקול, לחשוב על כל תחריש שיכול לצוץ, ולבנות מענה טיפולי לחטופים שחוזרים. לא ידענו איך זה יעבוד בדיוק, ואנחנו עדיין ממציאים ומשפרים את הפרוטוקול הזה.
"הפרוטוקול מחולק לשלושה חלקים. ראשון הוא הצעדים הראשונים, הימים הראשונים מאוד חשובים בשיבה הביתה. אבל זה חלק קטן, כי הדבר החשוב יותר הוא להבין את התמונה המלאה. לפעמים קל לחשוב שאנשים חוזרים הביתה וזוה סוף הסיפור. אחרי תחילת השיקום במחלקה מגיע החלק השני. מאוד חשוב לנו לתת להם גמישות, כי מה שקורה במחלקה בימים הראשונים מאוד חשוב. אלו אנשים שבמשך זמן רב לא יכלו להחליט שום דבר, אפילו מתי ללכת לשירותים. להחזיר להם את היכולת להחליט זה לא טריוויאלי.
"הצעד השלישי הוא קליניקה שבנינו. לישראל יש היסטוריה של מלחמות, ויש גם ספרות מחקר בנושא. בעקבות מלחמת יום כיפור, יש לנו ידע של עשורים על מה קורה למי שחוזר מהשבי. אנחנו יודים שהגוף זוכר, ויש השלכות פיסיות ונפשיות ארוכות טווח. אם משווים חיילים שנפלו בשבי ביום כיפור לעומת חיילים שנלחמו במלחמה אבל לא נפלו בשבי, רואים שהם מזדקנים מהר יותר. אנחנו בונים פרוטוקול לפעילות פרו-אקטיבית, למה שצריך לבדוק. אנחנו לא רוצים רק להגיב.
אליקים רז דיברה גם על לקחים רחבים יותר שניתן להפיק מהעבודה עם משוחררי שבי: "דבר אחד שלמדנו לעשות זה שיתוף פעולה רחב. אני ראשת מחלקה לרפואה פנימית, וכמוני לכל אחד במחלקת השבים יש תפקיד נוסף בבית החולים. לקחנו צוות, אנשים שהם מנהיכים בבית החולים אבל אף פעם לא עבדו ביחד, והיינו צריכים להדביק אותם כדי שיעבדו בצורה מושמלמת. זה אתגר, וכתבנו מעין ספר מתכונים של איך לעשות את זה. וזה לא רק הצוות של בילינסון, אלא גם הצבא, משרד הבריאות, התקשורת, שב"כ. היו הרבה שיתופי פעולה לא טבעיים ועבדנו ביחד בצורה מושלמת. זה הצליח כי היה פרוטוקול מאוד מקיף של איך לעבוד, וכי היו לנו מטרות ברורות למה שאנחנו רוצים להשיג. יש הרבה מה ללמוד על קשרים לא טבעיים, ויש לנו פרוטוקול מפורט איך לעשות את זה".
