יוצאים לשינוי
האתגרים של יוצאי החברה החרדית
המדינה מתמקדת בשיקום במקום במניעה, לצה"ל אין גורם ייעודי לטיפול ביוצאים, ושיעורי האבטלה שלהם דווקא עולים אחרי גיל 35. הכנס השנתי של "יוצאים לשינוי" חשף את המאמצים לשילוב יוצאי החברה החרדית
"יוצאי החברה החרדית הם דור ראשון לשילוב בחברה, הם מהגרים לכל דבר ועניין. מלבד פערי השכלה, תרבות וכישורי חיים, יש דבשת שנוספת לאחר היציאה: ההתמודדות הרגשית, המשפחתית והכלכלית. אבל תפיסת הרווחה הממשלתית מתמקדת בשיקום, ולא במניעה" - כך אמר ד"ר שמוליק הס, יו"ר ועד המנהל של יוצאים לשינוי - ארגון יוצאות ויוצאי החברה החרדית שהוקם ב־2013. הדברים נאמרו במסגרת הכנס השנתי של הארגון, EXIT2024, שהתקיים אתמול בפעם השלישית.
"היעדר מעני דיור הולמים, חסמים לטיפול נפשי, מורכבות בתמיכה משפחתית, ניכור קהילתי, מחסור בהיכרות עם העולם החדש. ההתייחסות ליוצאים בהיבטי רווחה - אם רווחה זו בכלל המילה המתאימה כאן - צריכה לקבל חשיבה מחודשת", אמר הס, והוסיף: "הבטחת שוויון הזדמנויות ומתן כלים ליוצאים הינם חובה של המדינה, ואינטרס של המדינה ושל החברה הישראלית. עד שהמדינה תיקח אחריות מלאה, אנו רואים עצמנו שלוחי מצווה לעניין זה".
הס סקר תחומים רבים שבהם ישנם פערים וחסמים לאוכלוסיית היוצאים מהחברה החרדית, והדגיש: "אנחנו רואים את היציאה מהחברה החרדית בכלל, ואת אתגרי היציאה בפרט, בהיבט סוציולוגי ולא בהיבט תיאולוגי. אנחנו מנעד רחב מאוד של החברה הישראלית". הוא הקדיש חלק מיוחד לשירות הצבאי: "לפני שהתגייסתי, הכרתי רק שם של יחידה אחת - גבעתי, ואני מניח שגם היום ההיכרות מוגבלת. יש פערים במוכנות למיונים ולשיבוצים, אין גורם ייעודי בצה"ל, אין חלון הזדמנויות לשיפור נתונים טרם הגיוס, אין תוכנית הכשרה ייעודית ליוצאים, ואין תוכנית ייעודית להכנה לאזרחות: צה"ל הוא האינטרגטור הכי איכותי ויעיל שיש למדינה להציע, וגם היוצאים צריכים לקבל טיפול ייעודי שמכין אותם לאזרחות".
במהלך הכנס הציגה ד"ר אדר אניסמן, מנהלת תחום המחקר בארגון, את שנתון "יוצאים עם נתונים 2024", ובו נתונים עדכניים על אוכלוסית היוצאים ומאפייניה. "נשים הן לא פה ולא שם", אמרה אניסמן. "ל־51% מהנשים הלא־חרדיות ול־31% מהנשים החרדיות יש תואר אקדמי. אצל היוצאות, הנתון קרוב לנשים החרדיות ועומד על 30%. אבל בשונה מהחרדיות מבית, של־37% מהן יש תעודה על־תיכונית מקצועית, שמסייעת לקבלה ללימודים גבוהים או למציאת תעסוקה, אצל היוצאות רק ל־16% יש תעודה כזו. נשים רבות יוצאות מהחברה החרדית לפני קבלת תעודה על־תיכונית, וכך הן נופלות בין הכיסאות בלי תואר אקדמי, בלי תעודת בגרות ובלי תעודה מקצועית".
אניסמן הציגה גם נתונים על שוק העבודה, שלפיהם שיעורי התעסוקה של היוצאים מן החברה החרדית דומים לשיעורי התעסוקה של החברה הלא־חרדית, אבל חסמי השכלה מגבילים את אופק התעסוקה. "בקבוצת הגיל הצעירה של בני 34-25, שיעור האבטלה מגיע לעד 5%, אבל החל מגיל 35 אנחנו רואים שאצל האוכלוסייה הלא־חרדית שיעורי האבטלה יורדים, ואילו אצל היוצאים מן החברה החרדית הם עולים ל־6%. הסיבה לכך היא שרבים מהיוצאים השתלבו בתעסוקה לא איכותית שמאופיינת בעבודה פיזית או במקצועות שוחקים, ובגיל מבוגר יותר קשה להמשיך בעבודות האלו, וקשה להשתלב בעבודות אחרות", אמרה.
ביחס לשירות הצבאי אמרה אניסמן כי "נשים עדיין מתגייסות בשיעור מאוד נמוך של כ־10%. יש כאן בעיקר חסם מחשבתי: הגיוס הוא לא חלק ממחזור החיים של אשה חרדית, ולכן האופציה של גיוס בכלל לא נמצאת במחשבה".
אניסמן גם ציינה שההערכות הן ש־14%-13% מכל שנתון חרדי יוצאים מהחברה החרדית ומנסים להשתלב בחברה הכללית, והציגה נתונים שלפיהם ככל שקבוצת הגיל של היוצאים מן החברה החרדית צעירה יותר, כך שיעורה מתוך האוכלוסייה הכללית גדל. בקבוצה הצעירה ביותר שנדגמה - ילידי 2001-1997 - שיעורם הגיע ל־2.7%, בעוד בקבוצת ילידי 1991-1987 שיעורם עמד על 1.8%.
במהלך הכנס הוענק "אות יוצאים לשינוי" - המוענק ליוצאי החברה החרדית הפועלים "לחברה מתוקנת יותר בישראל". האות, שכולל מענק בסך 15 אלף שקל, הוענק לקולנוענית ולאקטיביסטית החברתית לאה טוניק, ממייסדי התנועה "תרבות של סולידריות", ולמטפלת בטבע והחוקרת ד"ר ליה נאור, שהקימה את "מרחב מרפא" לשורדי הטבח בנובה.
