כנס תשתיות
"אנחנו רואים עלייה במתקפות סייבר על תשתיות, רכבות ומתקני התפלה"
כך לדברי נעמי גיסר, מנכ"לית Marsh ישראל, בכנס התשתיות הלאומיות של כלכליסט ובנק לאומי. ניב סבר, המשנה למנכ"ל אדלטק, הזהיר כי המחסור בטורבינות ובקבלנים מעכב הקמת תחנות כוח בישראל. מנכ"ל MedOne איתן דמרי: "המדינה התעוררה באיחור". באנבידיה דווקא אופטימיים: "ישראל היא מקום מצוין להקמת מפעלי AI"
"בלי אנרגיה אי אפשר להתקדם בעולם ה-AI. זמני האספקה של טורבינות הם ל-2031, ומי שלא שם כיום הזמנה עם מקדמה לא יכול לשמור את המקום שלו בתור", כך אמר ניב סבר, משנה למנכ"ל אדלטק, בפאנל שנערך בכנס התשתיות הלאומיות של כלכליסט ובנק לאומי. הפאנל, בהנחיית כתב כלכליסט עומר כביר, עסק בחשיבות התשתיות הדיגיטליות לעתיד המשק הישראלי, באתגרים בתחום האנרגיה ובסיכוני הסייבר. השתתפו בו גם רן שלח, מייסד שותף בקרן נוי; נעמי גיסר, מנכ"לית Marsh ישראל; איתן דמרי, מנכ"ל MedOne; ליאור עטרת, ראש מרכז הסייבר של GE Vernova בישראל; יניב עקירב, מנהל בכיר לניהול אשכולות רשת באנבידיה; ליאור פרבר, מנכ"ל שמיר אנרגיה; והילה הייטנר מקרן הליוס.
עד כמה תשתית דיגיטלית היא קריטית לישראל והיכן אנחנו נמצאים במובן זה?
גיסר: "אנחנו קוראים רבות על ההשקעות בעולם בתשתיות דיגיטליות, וידוע לנו שעד 2030 יושקעו בתחום שלושה טריליון דולר. אנחנו רואים את המתרחש בעולם, ובמישור הישראלי מנסים לייעל מול לקוחותינו את ניהול הסיכונים. יש כמובן את פרויקט מטא בטקסס, שמארש ליוותה כבר משלב ההקמה והתכנון כברוקר הביטוח. יש עוד עבודה רבה בנושא גם במישור המקומי".
כמה זה חשוב לישראל?
עקירב: "באנבידיה אנחנו רואים בתשתיות בינה מלאכותית משאב קריטי. מבחינתנו, ל-AI יש חמש שכבות. השכבה התחתונה היא אנרגיה, מעליה השבבים, ומעליהם התשתיות - הסביבה שמאפשרת לכל ארונות המחשוב לפעול בצורה טובה. מעל זה יש מודלים, וכולנו מכירים את מודלי השפה GPT, ג'מיני וקלוד. יש גם מודלים של רובוטיקה, ראייה ממוחשבת וניתוח. השכבה הגבוהה ביותר היא שכבת היישומים, שדוחפת את הכול קדימה.
"אנחנו מבינים שהעולם צריך יותר ויותר תשתיות AI. הביקוש מתחיל ביישומים, וככל שיש יותר אנרגיה, תשתיות ומודלים, כך יש יותר יישומים שיכולים להשתמש בשכבות האלה. זה משנה את העולם".
דמרי: "AI הוא קריטי, הוא לא טרנד חולף. הוא קשור למערכות אזרחיות וצבאיות, ומי שלא ישקיע בתחום יישאר מאחור. AI מחייב השקעה באנרגיה ובמים, ואני חושב שבתחום הזה המדינה התעוררה באיחור".
עטרת: "זה לא נושא תיאורטי, זו עובדה. כבר כיום יש מודלים בסייבר שניתן לגשת אליהם רק דרך הבית הלבן. יש מדינות שחסומות מגישה אליהם. בנוסף, מי שמקים את התשתיות האלה חייב לקחת אחריות מלאה. זהו מכפיל כוח שיכול גם לפגוע במערכות מים".
בהיעדר השקעה של המדינה, האם זה משהו שחברות פרטיות צריכות להיכנס אליו בישראל?
סבר: "הרגולטור בסופו של דבר מחליט להפוך למנהל השוק. לפני יומיים קנצלר גרמניה מרץ אמר שאירופה החמירה את הפיקוח והניהול באמצעות הרגולטור, וזה יצר גידול מזערי בתמ"ג באירופה. בישראל קורה אותו הדבר. שמעתי כאן את הממונה על התחרות ואת יו"ר רשות החשמל, ולדעתי יש פער גדול בין המודלים התיאורטיים לבין עולם המציאות.
"בישראל, במקום שנראה שחקנים מהמגזר הפרטי נכנסים למקומות שהמדינה אינה מסוגלת לטפל בהם, אנחנו רואים חסימה של שחקנים שיכולים לקחת את המהלך הזה קדימה. הרגולטור חושב שהוא יכול לקיים שוק חופשי, לייצר יזמות, לנהל את השוק וגם ליצור חסמים בפני השחקנים שיכולים לדחוף אותו ולאפשר לו להתפתח.
"ה-AI יצר מצב שבו אנחנו כבר לא כלכלת אי. אנחנו מתחרים על גז, טורבינות ושוקי יעד מול השוק העולמי".
הייטנר: "זה מזכיר את מה שקרה עם האנרגיה המתחדשת. המדינה הקצתה כספים, בנתה תוכניות, ובמשך 20 שנה לא עמדנו ביעדים. נושא הדאטה סנטרים הוא צורך קיומי של מדינת ישראל כמדינה מובילה. אי אפשר לשים חסמים שימנעו מהשוק להתפתח. חייבים כאן אנשי מקצוע ולא פונקציונרים. השוק חייב להיפתח".
הילה הייטנר
(צילום: אוראל כהן)
עוד מעט תהיה ממשלה חדשה ושר אנרגיה חדש. מה הממשלה צריכה לעשות כדי לפתור את צווארי הבקבוק?
פרבר: "יש פער אובייקטיבי. אם ניקח את תוכנית החשמל, אף אחד לא ידע אז מה זו בינה מלאכותית. עולם ה-AI היה במקום אחר. תחנת כוח, מרגע תחילת התכנון ועד לחיבורה, לוקחת 12 שנים. בהגדרה יש כאן פער, וכדי לפתור אותו צריך לפשט את הרגולציה. אנחנו כיזמים צריכים לדעת מהם כללי המשחק. חוסר הוודאות הוא הדבר שהכי מקשה עלינו לפרוץ קדימה".
שלח: "היה ברור שהרבה יזמים שלא יודעים מה זה דאטה סנטר קנו קרקעות וציפו לתשואה פנטסטית. המציאות טפחה על פניהם. גם בעוד 20 שנה לא יהיו 27 ג'יגה-ואט ל-AI. הרגולטור צריך לעשות את השיקולים האלה לטווח הארוך. מה שניסו לעשות היה להקדים את המכה שקרתה בעולם. בספרד, שבה אנחנו פעילים, הרשת לא מתפקדת כי נתנו הרשאות ליותר משלושה ג'יגה-ואט".
סבר: "בלי אנרגיה אי אפשר להתקדם בעולם ה-AI. לפני 23 חודשים זכינו במכרז של שורק. אנחנו יוצאים לדרך להקמה שאמורה לקחת שלוש שנים. זהו אירוע חריג שבו המדינה הזמינה תחנת כוח גדולה. אנחנו עומדים בדרישות מכיוון שבאדלטק, יחד עם השותפים שלנו, עשינו משהו שלא נעשה קודם: לפני הסגירה הפיננסית רכשנו טורבינה בכ-300 מיליון דולר.
רן שלח
(צילום: אוראל כהן)
"אני רוצה לדעת כמה מהשחקנים החדשים יכולים לעשות זאת ללא מימון. לנו תהיה טורבינה בעוד כמה חודשים, ואחרי שיש טורבינה לוקח כשנתיים לבצע את ההקמה. המצב כיום הוא שאין טורבינות בעולם. זמני האספקה הם ל-2031. מי שלא שם כיום הזמנה עם מקדמה לא יכול לשמור את המקום שלו בתור לטורבינה.
"זה אומר שצריך להיערך לרכישת טורבינה שש שנים מראש, והזמן הולך ומתארך. כל זה לפני שידוע אם יש אסדרה, וזה עולה הרבה כסף. את זה יכולים לעשות רק גופים מנוסים מאוד ומגובים פיננסית".
גיסר: "נאמרו כאן דברים רבים על משך הקמת תחנת כוח או דאטה סנטר, אבל יש דברים שאינם בשליטתנו. מה קורה באמצע, כשנכנסים לעולם התכנון ויש נזקים? מה קורה כשהושקע כסף ואין יכולת לחבר את הדאטה סנטר? בהמשך יש גם סיכונים כמו נזקי שריפה, ונשאלת השאלה מה קורה עם התחייבויות חוזיות ועם מימון.
"כאן נכנסת הזווית שלנו, גם בהיבט של התכנון המוקדם, איך לבנות, הנושא ההנדסי וגיבוי של שנאים שקשה לגבות. מה קורה עם אובדן השקעות של היזם או של מי שבונה? יש כאן סוגיה גדולה בהיבט ההשקעות, וניתן להיערך לכך מבחינה ביטוחית. יש גם נושא של קנסות, ואנחנו יודעים לתת מעטפת הגנה נוספת".
דמרי: "אסדרה תעשה טוב, כי כמות הג'יגה-ואט המבוקשת אינה רציונלית. בשיטה הזאת יישארו שחקנים רציניים שמבקשים להשקיע לאורך זמן. זה ישאיר את השחקנים שבאו להתפתח".
עטרת: "אנחנו מרגישים שבסופו של דבר כל המדינות מנסות לקדם את הנושא. יש מיקוד אדיר בתחום, וישראל לא יכולה להסתכל עליו רק מהזווית שלה".
הייטנר: "אנחנו שחקנים בתחום האנרגיה, ואני חושבת שהאנרגיה הופכת לגורם מהותי מאוד. ברוב אירופה יש קשיים עם הרשת, אבל המדינות פועלות לפי תוכנית ארוכת טווח. נכון שיש מחסומים, אבל יש השקעה גדולה בתשתיות, כי הן מסתכלות רחוק קדימה. בישראל חייבים לנהל את משאב הדאטה סנטרים ולהבטיח היקף מסוים כמאסטר. נושא האנרגיה הוא אירוע משמעותי מאוד. נדל"ן יש לנו מספיק, אבל כדי להקים מתקן שמחייב רשת זמינה, צריך לטפל בנושא החשמל והרשת מראש".
סבר: "בנושא הרשת אנחנו שומעים רבות על כך שחברת החשמל רוצה לחזור לייצור. אני מסתכל על הרשת - אי אפשר להוביל 27 ג'יגה-ואט. אנחנו בונים תחנה שכאשר תתחיל לפעול בשנת 2029, היא תהיה מוגבלת ל-670 מגה-ואט בגלל מגבלות הרשת.
"חברת החשמל כושלת בפיתוח הרשת, גם שנים אחרי הרפורמה, כי פיתוח ההולכה משתרך באופן קיצוני. לוקחים תוכניות פיתוח ועושים ישראבלוף. שר האנרגיה הבא חייב להתרכז בפיתוח הרשת, גם בחלוקה וגם בהולכה".
עטרת: "אנחנו נמצאים תחת איום מלחמה קבוע. חברות רואות בכך סיכון משמעותי, ויש צורך להביא צבא קטן של מומחים מחו"ל. המדינה לא עושה דבר כדי שזה יקרה. מישהו צריך לבטח את זה, להגן על האנשים ולהוציא אותם אם קורה משהו.
"כל חברה צריכה להסתדר בעצמה. במסגרת תפקידי אני רואה מה קורה, למשל, במדינות המפרץ. הממשלה נמצאת שם ומסייעת. לא פשוט להביא מומחים מחוץ לארץ. צריך להחליט כמדינה שאנחנו רוצים שיהיו יותר מומחים מקומיים ולסבסד את זה".
גיסר: "כדי לפנות לשוק הגלובלי ולייצר פתרונות של ביטוח מורחב, אנחנו צריכים מומחים שיגיעו ויראו את האתר, וכיום זה לא פשוט. בנוסף, בהיבט של סיכוני מלחמה וטרור, יש כאן סיכון שיכול להתממש במהלך הדרך, והשאלה היא כיצד הוא יבוא לידי ביטוי בהתחייבויות החוזיות ובמימון".
סבר: "המצב כיום הוא שאין קבלני הקמה. בארה"ב המחיר מתחיל ב-3,000 דולר לקילוואט, ובישראל הוא עומד על 1,000 דולר. המחירים צריכים להיפגש, וקבלנים בינלאומיים לא באים לארץ. קיבלנו החלטה לבצע בעצמנו את הקמת תחנת הכוח הענקית, יחד עם קבלן מקומי ישראלי. זה לא משהו סטנדרטי. קבלנים בינלאומיים לא רוצים להגיע לישראל גם בגלל המצב הביטחוני וגם מפני שבעולם משלמים להם יותר".
עקירב: "מטה אנבידיה בוחן כל הזמן היכן נכון לבנות מפעלי AI, ואת ישראל רואים כמקום מצוין - מקום שבונה ביעילות וזז מהר. אנחנו רוצים כל הזמן שיגיעו לכאן יותר. הפוטנציאל להקים כאן עוד ועוד מפעלי AI הוא גיים צ'יינג'ר לישראל. מבחינת אנבידיה ישראל היא נכס, וכולנו נרוויח".
עטרת: "מההסתכלות שלי, ישראל מתעוררת הרבה לפני אירופה ופועלת מהר. יש לנו כאן הזדמנות אמיתית, ואם נעשה התאמות, נוכל לנצל אותה. אבל מעבר לכך, אני חי את עולם התקיפה של מערכות, מהרקע שלי בצבא ועד מה שאני עושה בג'נרל אלקטריק. בסופו של דבר זו הקמת תשתית קריטית חדשה במדינה. הדבר הזה מייצר מטרה ענקית, ויכול להיגרם נזק מטורף. בתקיפת תשתית קריטית המשחק שונה. ניתן להשבית את החשמל. באוקראינה, למשל, המערכת שאמורה לשמור על השרתים הייתה זו שהשביתה את המערכת. ברוסיה הייתה תקיפה שבה השביתו את הקירור של חוות שרתים. בעולם התשתיות הקריטיות בישראל יש רגולציה טובה וחזקה. יש לנו יכולות שאין במדינות אחרות. בדאטה סנטרים אין לנו דבר כזה. אם הייתי תוקף, הדאטה סנטרים היו דרך לפגוע במדינת ישראל".
ליאור עטרת
(צילום: אוראל כהן)
גיסר: "בחודשים האחרונים ראינו חדירות למערכות מחשוב ומתקפות כופרה. אנחנו רואים עלייה בתחום בסקטורים שונים, וגם בתשתיות, ברכבות ובמתקני התפלה".
דמרי: "לדאטה סנטר יש שני סוגי איומים: איום פיזי, למשל טילים, ואיום סייבר. צריך להבין שניתוק מתקן מחשמל לא פותר בעיית סייבר. סייבר יכול להגיע דרך מערכות שונות, וצריך להתייחס לזה בכובד ראש. השבתת מתקן לשעה יכולה לייצר נזק של מיליוני דולרים. השבתה היא סיפור מורכב מאוד".
פרבר: "צריך להימנע מגיבוש רגולציה כתוצאה ממשבר. זה אירוע שיכול להרוס שוק. אם נגיע למצב של הפסקות חשמל שיפגעו בדאטה סנטרים, לא יהיה כאן שוק. אחד הפתרונות שאני מציע הוא לקבוע כבר כיום רגולציה שתתייחס לסייבר ולאירועי תשתיות. לשמחתנו יש גופים בלתי תלויים, רשות החשמל והמטה לבינה מלאכותית, שיכולים לייצר בסיס לפעולות רלוונטיות".
סבר: "יש לנו נטייה מולדת בישראל לטפל בתוכניות לשעת חירום. צריך להבין שהתוכנית הבאה לשעת חירום לא תעזור, כי הזמן שנדרש לקבל ציוד וקבלנים עומד על שש עד שבע שנים. חייבים לעשות את התכנון מראש. אני חושב שהפתרון הוא להבין ששינוי השוק צריך להיות מיידי. אם נרצה לעמוד באתגרים, הפתרון הוא 'מאחורי המונה', כלומר לאפשר שני שווקים בישראל: שוק אחד זול, שבו מנסים למקסם את ייצור החשמל באופן יעיל ומיטבי; ושוק שני, שיאפשר הקמת תחנות ייעודיות שיספקו חשמל למיזמים האלה, ובשעת חירום גם לרשת הישראלית. התחנות האלה יהיו פחות רגישות לסוגיית מחיר הגז. לצערי, כל עוד לא נראה התקדמות לכיוון הזה, לא נראה פריצת דרך".
אילו עוד חסמים יש בישראל בתחום הדאטה סנטרים?
עקירב: "המטרה שלנו כחברה היא להפוך את מפעלי ה-AI ליעילים ככל האפשר. זה מתחיל ברמת השבב. היו לנו שבבים שהיו מחוברים למנועים אופטיים מחוץ למתג, והשקנו טכנולוגיה שבה המנוע נמצא בתוך השבב. ארונות המחשוב שאנחנו עובדים איתם כיום הם עתירי הספק ומקוררים בנוזל. אנחנו יכולים להכניס נוזל קירור בטמפרטורה של 45 מעלות, שיוצא בטמפרטורה של 55 מעלות, ולכן האנרגיה המושקעת בקירור היא מינימלית. חלק מהתפיסה של מפעלי ה-AI הוא שהקירור במעגל החיצוני מבוצע באמצעות מצננים יבשים. בתנאים מסוימים ניתן לא להשקיע אנרגיה נוספת בקירור המים החמים".
גיסר: "מי שנמצא כל היום בעולם הדאטה סנטרים, הקירור ואבטחת המידע, יש לו יותר נגישות לידע. מי שעוסק בחיבור כל הקצוות ובניהול הסיכונים מתמודד עם תחום סבוך, מורכב ועתיר אתגרים. האתגרים יכולים להופיע בתכנון, בהקמה ובבנייה. יש נזק מוחשי לציוד, נזק עקיף ונזקי השבתה. אם אני הגוף שבונה והלקוח שלי הוא בנק או חברת ביטוח, ויש התחייבות לעמוד בלוחות זמנים, זה אתגר מורכב מאוד.
"כשאני מסתכלת על מה שקורה בארץ, זה תחום חדש יחסית. אין לנו ניסיון של 20 שנה כמו בתחנות כוח. בשווקים הגלובליים יודעים לייצר ולספק פתרונות, ושם לא מסתכלים רק על המחיר. עלות הביטוח היא חלק משמעותי מאוד, אבל הרבה פעמים לא מסתכלים קדימה על האופן שבו מגינים על ההשקעות כדי להימנע מנזק עקיף משמעותי. ההסתכלות צריכה להיות מעבר לעלות. היא צריכה להיות רחבה יותר: מה השוק יודע לייצר, מה ימנע נזקים עתידיים וכיצד אפשר להשתמש בביטוח כהגנה משמעותית מפני סיכונים".
דמרי: "אחד האתגרים שלא מדברים עליהם מספיק הוא אתגר כוח האדם. הגידול בתשתיות הוא עצום, וצריך אנשי מקצוע עם ניסיון בתחומי החשמל והמיזוג. בקצב הנוכחי הכמות אינה מספיקה. בעתיד קצב ההצטרפות של עובדים לא ידביק את קצב פיתוח התשתיות והמתקנים. יש כאן שיקול אישי של אדם לאן הוא הולך, ומי שיבחר בתחום הזה, עתידו יהיה טוב".
